"בבקשה תבטיחו לי שלא תגיבו בעצבים ובהערות חסרות מטרה" פתחה אוקיינוס כשעתיים מאוחר יותר. הם התיישבו בפינה שקטה והפעם דניאל היה נוכח. הוא היה סקרן מאוד כשבן בא אליו בהודעה מסתורית:"לאוקיינוס יש משהו לספר לנו.בוא" אבל לאוקיינוס הייתה הרגשה חזקה שהוא יודע מה היא מתכננת מהמבט הבוחן שנתן בה מהרגע שהגיע. העובדה שישב ממש מולה לא עזרה לה להירגע מחשדה.
"אני לא מבטיח" היה חייב בן לומר ונענה בהתעלמות מכל השלושה.
"אז כך. אני מתכננת לברוח" אמרה בקול חרישי "ואני רוצה לעשות את-
"עצרי,עצרי" אמר בן. דניאל והוראס ישבו זה לצד זה כשהבעה שקטה על פניהם. בן נראה מוטרד "מה זאת אומרת את רוצה לברוח?"
"שאאיית לך את זה?" אמרה בנימה יבשה "או שאכתוב לך כדי שתבין יותר-
"אוקיינוס, הוא התפרץ "את מבינה שזה לא פשוט לברוח מהכלא הזה? יש עליו שמירה כל הזמן. זה לא שאת יכולה להיעלם כמו- הוא הנמיך את קולו "הוראס- טון קולו חזר לעוצמה בינונית "ואת פשוט תופיעי בצד השני."
"אשתמש בכוחות שלי" אמרה בסבלנות מרגיזה "זה למה הארכתי את גוש השרכים. בעזרתו אמשוך את הסורגים עד שייפלו."
"ואת באמת חושבת שהשומרים לא ישמעו? איזה כוח יש לך לזה?" אמר בעוקצנות.
"את הסורגים אשבור כשנהיה בחצר מחר. אנצל את הרעש שעושים שאר האסירים ואת העובדה שהסוהרים עסוקים מדי בלבדוק שהכל בסדר, וכך אף אחד לא יישמע. אחר כך ארים את הסורגים שוב ואשים אותם בחזרה מבלי לחזק אותם. השרכים יחזיקו אותם בשבילי עד שאברח" היא הפנתה את מבטה אל דניאל "אתה מוזמן להצטרף אליי" דניאל לא ענה והפנה את עיניו אל בן שהתחיל לדבר אליו. "אולי אתה תכניס בה קצת הגיון. אתה היית פה במשך שבע עשרה שנה בערך. בטוח ניסית לברוח".
דניאל הנהן בראשו.
"והצלחת?" דחק בן "לא."
"ניסיתי פעם אחת ואז וויתרתי" דניאל פצה את פיו לראשונה כאן וגם עכשיו לא מיהר לפרט.
הבעת עצב עלתה על פניה של אוקיינוס. בן והוראס נראו מופתעים ומלאי רחמים גם יחד.
"למה לא ניסית שוב?" שאל בן לבסוף.
דניאל הביט באדמה היבשה ושיחק באצבעו בשרך מת "הבנתי שגם אם אצליח להשתחרר, אין לי לאן לחזור. הייתי חלש מדי בשביל לברוח לכושם שוב ולא ידעתי את סדר השמירה כאן.. הוא הביט באוקיינוס שעיניה היו כעת נעולות "ודאי אמא שלך אמרה לך את סדר השמירה כך שאת וחברתך הצלחתן לברוח".
היא הנהנה והשפילה את עיניה לרצפה. האווירה נעשתה מתוחה ודניאל הבין מדוע. "אוקיינוס, אמר בעדינות "תסתכלי עליי" לקח לה רגע לפני שהרימה עיניים עקשניות אל עיניו "אני אוציא אותך מכאן ואקח אותך בעצמי לכושם גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיים".
דניאל חייך חיוך קטן " נגיע לשם יחד. אני מוכן לעזור לך לברוח מכאן." אמר בהחלטיות "אבל בתנאי אחד" היא זקפה את גבותיה והקשיבה "אל תאשימי את עצמך בעברך של אמא שלך". גבותיה של אוקיינוס צנחו יחד עם מבטה. דניאל הושיט את ידו וזקף את פניה. עיניים חומות הביטו בעוז בעיניים כחולות נדירות.
"תבטיחי לי," אמר בשקט "זה התנאי שלי". הוא התרחק ממנה וחיכה יחד עם הוראס ובן לתשובתה של אוקיינוס.
אוקיינוס גלגלה את שפתיה כלפי פנים ואז שחררה נשיפה ארוכה ואיטית. "אתה מאלץ אותי לסלוח על מעשה אנוכי ובוגדני" אמרה בקול מאשים אבל אז הנהנה "בסדר, היא לא נשמעה מסכימה לגמרי עם מילותיה אבל המשיכה "אבל רק שתדע שאני ממש שמחה שאני בכלא," קולה נעשה מריר "כך לא אראה את האישה שאני קוראת לה אמא". דניאל, הוראס ובן החליפו מבטים מודאגים אבל אז הוראס התווה בשפתיו:"תניחו לה לעת עתה" ושני הגברים הסכימו איתו ללא מילים.
"אז מה התכנון?" ספק בן את כפיו "אני גם מצטרף" הוסיף כשמבטה של אוקיינוס נורה אליו, מופתע לחלוטין.
"גם אני" משך הוראס בכתפיו. קולו היה כל כך אגבי עד שדמעות הופיעו בעיניה של אוקיינוס. ריגש אותה איך הם ראו את עצמם כחלק מחייה באופן מלא, וכמה ראו את השתתפותם ב"שגעון" שלה כמובן מאליו.
"תודה לכם" אמרה ברגש "אני מודה לכם כל כך".
כנראה שבן היה נבוך מהפגנות רגש כי הוא ישר פנה אל דניאל ואמר:"אז מה התוכנית?"
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
