אוקיינוס חשבה שהיא לא שמעה טוב. עד שהפנתה את מבטה לאסירים 30 ו-95, שמוקדם יותר באותו היום סיפרו לה ששמותיהם הוראס ובן, והבינה שגם הם שמעו את אותו הדבר.
השלושה יצאו כעבור עשר דקות ממשרדו של מר טאקי.
"בואו אחרי, אמר הוראס. הוא הוביל אותם לפינה שקטה בחצר והסתכל עליהם.
"מה אתם חושבים?"
"מה אנחנו חושבים? קצף בן. אוקיינוס כבר הספיקה להבין שיש לו מזג חם מאוד "אני חושב שאין סיכוי שאני מסכן את התחת שלי בשביל מקל שהסנילי חושב שזה מטה קסמים"
אוקיינוס הנהנה "הוא לגמרי התחלק על השכל" השתוממה.
הוראס הנהן "זה מה שאני חשבתי." הסכים מצד שני, אין לנו כל כך בררה, נכון?"
"אתה קולט שהוא רוצה שנביא לו מקל?" מחה בן.
"הוא חושב שזה מקל קסמים" אמר הוראס.
"ואני חושב שעדיין צריך לדבוק בתוכנית שלנו להרוג אותו" רטן בן.
"בן" אמר הוראס בנימת אזהרה.
חברו נאנח "אני יודע, אני יודע". השתרר שקט לרגע ואז בן קפץ "היי! אני יודע! הוא נעץ מבט נלהב באוקיינוס והיא ישר הבינה שהיא לא הולכת לאהוב את הרעיון שלו.
"למה שלא את תלכי?"
היא נרתעה אחורנית "מ..מה?"
"כן, התעקש "יש לך יכולות, נכון?"
היא זקפה את סנטרה "מה זה קשור? גם לך יש"
"נכון, אבל אני לא רוצה לעשות את המטלה של הסנילי"
"גם אני לא"
"אבל אני לא שואל אותך כי את חדשה ואת צריכה לציית למה שהותיקים ממך אומרים לך" קולו נעשה מאיים.
היא הרגישה פחד בליבה אבל לא העזה לחשוף זאת. במקום זה היא עשתה צעד לקראתו ואמרה בקור:"מי אמר?"
הוא עשה צעד לקראתה וסינן:"אני אמרתי".
היא נרתעה עוד לפני שהצליחה לשלוט בזה. חיוכו הכעיס אותה "מפחדת עכשיו?" לעג.
"לא" אמרה בהתרסה.
הוראס נאנח "תפסיקו שניכם. אנחנו צוות ונעשה זאת יחד"
בן הביט בו במבט זועף "הכלא באמת שינה אותך, מה?"
"לא, גם כשהייתי גונב הייתי עושה את זה בשיתוף פעולה עם החברים שלי" אמר חדות.
בן רטן משהו ושילב את ידיו. לרגע הוא נראה לאוקיינוס כמו ילד מפונק שהוריו לא הסכימו לו לקנות את המשחק שהוא הכי אוהב.
"אז איך עושים את זה?" המשיך לרטון.
"איך עושים מה?" נשמע קול מאחוריהם.
עוד לפני שאוקיינוס הסתובבה היא זיהתה את הקול הזה. תיעוב עלה בפניה והיא הסתכלה בגוץ בעוינות.
הוא עמד מולם כשחיוך מרוח על פניו המכוערות. היא רצתה להגיד לו שלא יחייך אבל זה לא היה זמן טוב להתגרות בו.
"אה, קינגלי" אמר בן.
היא פערה את עיניה כשנזכרה בדבריו של בן.הוא רצח את המשפחה שלו.. אל אלוקים, הבן אדם היה אכזרי. למה הוא רצח אותם? חשבה בזעזוע, מי רוצח את המשפחה שלו??
"על מה אתם מדברים? אני רואה אתכם מסתודדים לאחרונה יותר מדי" אמר בקול שמנוני.
"מה אכפת לך?" פלטה אוקיינוס "עכשיו אתה גם מחליט מי מדבר עם מי? אולי תקציב לנו זמן גם?"
עיניו השחורות ננעצו בה. חיוך מסופק עלה על פניו "הנה הנערה התוקפנית. לא יצא לי להיתקל בך לאחרונה. מה שלומך?"
היא לא השיבה לו ורק נעצה בו מבט זועם.
הוא פלט צחוק צרוד "אני מחבב אותך, ילדה. אבל אל תמתחי את החבל יותר מדי" עיניו נעשו מאיימות והחיוך מש מפניו. פניו נעשו רציניות ומכוערות יותר "עוד רגע הוא נקרע. וכשזה יקרה, כדאי שתברחי"
היא נרתעה אחורנית. היא פחדה ממנו עכשיו ולא יכלה להסתיר זאת במבטה.
החיוך חזר אל פניו "מצוין. זה המבט שאני אוהב לראות." הוא הנהן "אדבר איתכם מאוחר יותר" אמר לשניים האחרים והלך משם.
ידיה של אוקיינוס רעדו מזעם ומפחד. לצידה, בן שרק חרישית "ילדה, יש לך אומץ " אמר בהערכה.
"בהחלט, הסכים הוראס "מעולם לא שמעתי מישהו מדבר אליו כך" הוא גיחך "נראה לי שגם הוא לא"
"למה הוא חושב שהוא יכול להתערב בעניינים שלא קשורים לו?" אמרה אוקיינוס בכעס.
הוראס נאנח ועיניו האפורות נעשו מהורהרות "קינגלי..הוא לא מה שאת חושבת. אני מתכוון, אם את רואה אותו באור שלילי.. ההילה שלו הרבה יותר שחורה ממה שנדמה לך"
"שחורה בלי שום חורים בהירים" הצטמרר בן "רוע טהור".
אף פעם לא הסתדר לאוקיינוס השילוב של המילים רוע טהור. רוע זה דבר אחד וטוהר זה דבר אחר שונה לחלוטין. טהור זה אדם נקי וטוב לב. רוע זה..טוב, זה רוע. כמו שהוראס אמר, זאת נשמה שחורה. אדם חסר מצפון. אדם שהורג את המשפחה שלו ולא חושב שזה דבר יוצא דופן.
צמרמורת עברה בגווה של אוקיינוס והיא נדה בראשה "אבל מה הוא יכול לעשות כבר? אני מתכוונת, אם למשל תסרבו ל-
"-זה לא בא בחשבון" קטע אותה בן "לעולם אבל לעולם אל תסרבי למילה שהוא אומר לך" קולו היה חד.
אוקיינוס הזעיפה את פניה ושילבה את זרועותיה "אני לא מפחדת ממנו, היא זקפה את סנטרה בהתרסה "ואני בהחלט לא מתכוונת לעשות כל מה שיגיד לי. אני יכולה להשתמש בכוחות שלי נגדו כמו בפעם ההיא שקשרתי את הרגליים שלו ושל חבורת המכוערים שלו בעזרת העשב שבחצר".
הוראס ובן הביטו בה לרגע בתדהמה ואז כמו מישהו סימן להם, פרצו בצחוק רם.
אוקיינוס חייכה בהססנות "זה נכון, " מלמלה. היא חשבה שהם צוחקים עליה כי הם לא מאמינים לכך שבאמת עשתה זאת.
בן אחז בבטנו ודמעות זלגו מעיניו "אני יודע.. צחקק "יש לך ביצים, ילדה" הוא שאג מצחוק.
הוראס ניגב את עיניו הדומעות "את מדהימה" אמר כשצחוק מפעפע בקולו "לא ראיתי בכל השנים שלי כאן מישהו שקושר את קינגלי.. הוא צחק "ומה עשית אז?"
עכשיו כשהבינה שהם מעריכים את מה שעשתה הרשתה לעצמה לחייך בזחיחות "את זה" היא העיפה את שערה אחורה כמו שעשתה אז "ואז הלכתי משם".
הם צחקו שוב "איך הוא הגיב?"
אוקיינוס משכה בכתפיה "אני לא יודעת. אני מניחה שלקח להם קצת זמן להשתחרר מזה. למחרת בבוקר כשנכנסתי לחדר האוכל, ממש הרגשתי את השנאה שלהם"
שניהם הנהנו "הוא לא טורח להסתיר את הרגשות שלו..זה מה שעושה אותו מפחיד כל כך..את מבינה, הרגשות שלו תמיד שליליים." מלמל הוראס.
השתרר שקט מתוח לרגע ואז הוראס מחא כף "אוקיי, אנשים. אנחנו צריכים למצוא מקום שקט. הוא נתן לנו שלושה ימים להשיג לו את זה. מחר הוא ייתן לנו אישור העברה לבית כלא אחר" הם הבינו את הרמז שלו. מר טאקי אמר שייתן להם אישור העברה לבית כלא אחר כמסווה לכך שהם יוצאים כדי לחפש את המטה. הם ישהו במשך שלושה ימים בפונדק ויפקחו עליהם שני מאבטחים.
הוא העניק להם את השעתיים של הנאום היומי שלו כדי לתכנן מה הם עושים.
לאחר כמה דקות של שיטוט השלושה התיישבו במעין גומחה בחצר הכלא. הוראס ובן ישבו האחד לצד השני ואוקיינוס התיישבה מולם.
"איך אנחנו אמורים לפרוץ לארמון?" אמר בן ישירות.
ליבה של אוקיינוס נפל. זאת הייתה הנקודה החשובה מכל שהם נמנעו לדבר עליה עד עכשיו, אבל כעת לא הייתה להם ברירה אלא להתמודד מולה. הארמון היה המקום השמור ביותר בכוחור אפילו יותר מהכלא. יהיה קשה לפרוץ לשם. ועוד לחדר של קייחו ששם, קח טען מר טאקי, נמצא המטה.
היא הצטערה שאין לה את כישרון הזיקית כשל אמה וכך היו יכולים לסיים את המשימה תוך זמן קצר.
אבל מה אם המשימה של מר טאקי היא תחבולה? הרהרה אוקיינוס, מה אם הוא עושה זאת כדי לבחון את נאמנותנו לכוחור ולקייחו? הרי הוא מעריץ את קייחו- אז למה שהוא יגיד שהמטה שייך לו ונגנב על ידי הקיסר? היא קימטה את גבותיה וחשבה במרירות, לא יפתיע אותי אם קייחו ידע שהמטה חשוב למר טאקי ובכוונה לקח לו אותו ותירץ את זה כ"הוכחת נאמנות לקיסר". היא דמיינה את פניו השבורים של מר טאקי כשהמטה שלו נלקח ממנו. אבל אם היה מסרב, סביר להניח שהיו משליכים אותו לכלא על בגידה במלך או שטות מעין זו. כך שלא הייתה לו כל כך ברירה.. אם זה אכן מה שקרה, מיהרה להרגיע את מחשבותיה הרצות במהירות.
"על מה את חושבת, אוקיינוס?" שאל הוראס.
היא מצמצה והתנערה ממחשבותיה "חשבתי לעצמי מה אם כל זה סתם תחבולה כדי להראות את הנאמנות שלנו כלפי הקיסר".
השניים מולה החליפו מבטים "למה את מתכוונת?"
היא שטחה את מחשבותיה בפניהם והבעת פנינם קדרה ככל שהמשיכה.
"מה אם היא צודקת, הוראס?" אמר בן בעצבנות "מה אם מחכה לנו משמר שלם שרק מחכה שניגע במטה כדי לזרוק אותנו לכלא לכל החיים או גרוע מזה, להוציא אותנו להורג?"
אוקיינוס החווירה. היא לא רצתה למות. גם אם היא לא בדיוק נהנתה בבית הספר ולא אהבה את כוחור, היא עוד הייתה צעירה ועדיין חלמה על היום בו תגיע לכושם.
"אתה מפחיד את הילדה," גער בו הוראס לאחר שהעיף מבט באוקיינוס.
"אבל זו האמת" טען בן ואז הסתכל על אוקיינוס "מצטער,ילדה, אבל אני באמת חושש שאולי את צודקת".
אוקיינוס נדה בראשה "אני לא רוצה למות" אמרה ברעד.
הוראס נאנח ואז מחא כף שגרם לאוקיינוס להרים את מבטה "בואו לא ניסחף. אנחנו לא יודעים אם זה באמת נכון. חבל סתם לראות שחורות-
"ממש קרן שמש אתה" רטן בן.
"סתום, היסה אותו הוראס בחדות "עכשיו, אני אקבע פגישה עם הטיפש.. מר טאקי, אם לא הבנתם-
"קוראים לו סנילי" תיקן בן.
הוראס הניף את ידו בביטול "לא משנה. אקבע איתו פגישה ואנסה להבין אם הוא דובר אמת".
"ואם הוא יקלוט את זה?" שאלה אוקיינוס "הוא לא טיפש."
הוראס חייך חיוך לא נחמד "גם אני לא".
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
