שחרי יצא מהמפגש והלך בלב פועם לכיוון ביתו.הוא שנא את ההרגשה הזאת; הוא לא אהב להרגיש כאילו מישהו רודף אחריו.כאילו הוא מרמה מישהו.בכל פעם שיצא מהמפגשים האלו שתקיימו אחת לשבוע,ליבו פעם במהירות.הוא הזיע ורגליו רעדו והקשו עליו ללכת במהירות.אולי דווקא ההשפעה האחרונה היתה טובה.מתבונן מהצד לא יכול לשמוע את קצב ליבו המהיר או לראות את זעתו.הוא כן יוכל לראות את קצב ההליכה שלו,וככל שהוא יהיה מהיר יותר,כך החשד יגדל.
בכל פעם שסגר את דלת ביתו בחזרה מהמפגשים פלט נשיפה ארוכה ואיטית והודה על כך שזכה לחזור עוד הפעם בחיים.
אם הממשלה הייתה יודעת במה הוא עוסק..רק המחשבה על כך העבירה צמרמורת בגופו.אם הוריו היו יודעים,היו מתביישים בו.אבל אלו לא היו הוריו הביולוגיים אז זה לא שינה לו.הוריו הביולוגיים ללא ספק היו גאים בו על שהוא ממשיך בדרכם.שחרי הכיר את ההורים שלו תשע שנים בלבד עד שמתו בתאונה מחרידה שככל שהתבגר הבין שהתאונה לא הייתה מקרית כפי שהמשטרה החליטה לקרוא לזה וסגרה את התיק. לא נשאר לשחרי מה לקבור;הגופות שלהם התרסקו לחלוטין ונראה היה שהמכונית שדרסה אותם עברה עליהן הלוך ושוב וחוזר חלילה. זה לפחות מה שאמרו לו.הדודים שלו,אחיו של אביו ואשתו,החליטו לאמץ אותו ולשנות את דרך הראייה שלו על הממשלה.הוא התבגר והבין שכלפי חוץ כדאי שיראה את מה שהדודים שלו רוצים ומאחורי הקלעים יעשה את מה שהוריו כבר הטביעו עמוק בתוכו.
אם רק היו יודעים... החל לחשוב כשלפתע הבחין בצללית שהלכה הישר לכיוונו.
הזיעה התגברה וידיו נעשו חלקלקות. אכלתי אותה,זה בטח המשטרה.שיט,ידעתי שהייתי צריך להיות זהיר יותר.אני לא רוצה למות,אני לא רוצה-
"שחרי" נשמעה קריאה.הקול היה כל כך מוכר ששחרי כמעט בכה מרוב הקלה.
"מה אתה עושה כאן,תריס?" קרא קולו רועד מהקלה.הוא כחכח בגרונו והביט בחברו שעכשיו עמד מולו.
"אותה שאלה לגביך" גיחך תריחסטן.
ראשו עבד במהירות "לא הצלחתי להירדם" פלט "אז עשיתי טיול קצר. אני בדיוק בדרך חזרה". הם החלו להתהלך אחד על יד השני.
"מסתבר ששנינו לא הצלחנו להירדם" העיר תריחסטן "לילה מוזר,הא?"
שחרי הנהן בשתיקה עדיין מלא הקלה על כך שזה לא שוטר.
"אני תוהה מה עם חולי" אמר לפתע תריחסטן.
שחרי העיף בו מבט מופתע "איך נזכרת בה פתאום?"
"לא פתאום" הוא נד בראשו "לחולי ולי היה וויכוח די גדול היום." חשף בשקט.
"על מה רבתם?"
"על כל מיני נושאים שהדעות שלנו חלוקות בהם" אמר בכלליות "אני פשוט לא מבין איך היא השתנתה כל כך".
שחרי הבין וגיחך "מי היה מאמין שפעם הייתם צמד-דבק?"
גבותיו של תריחסטן התרוממו והוא הביט בשחרי "צמד-דבק?"
חברו הנהן והעיף בו מבט "כך היינו קוראים לכם פעם.שינוי קטן בביטוי צמד חמד.הייתם הרבה יותר מזה.כל הזמן ביחד" הוא נד בראשו בשעשוע. "איך פעם היה הכל פשוט יותר" המשיך בעצב "כל הדאגות היו נתונות למבוגרים.לא ידענו שברון לב,אחריות ובגרות בכלל.כל שדרשו מאיתנו זה לאכול,לשחק ולהתקלח בסוף היום" קולו העמיק כשהגעגועים להוריו מילאו את ליבו.
תריחסטן שידע על התאונה הניח את יד מנחמת על כתף חברו "אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו,אנחנו חזקים הרבה יותר.יש גם צדדים טובים לבגרות שלנו.אין לי ספק שההורים שלך מתבוננים עליך מלמעלה וגאים בך מאוד עד כמה קלישאתי שזה וודאי נשמע".
"כך זה נשמע" צחק שחרי ותריחסטן הצטרף אליו.
"עוד מעט חולי תינשא למושל הגדול.משום מה לא נראה לי שהיא מאושרת" המשיך תריחסטן בנושא הקודם.
"גם לי לא נראה כך" הסכים איתו שחרי.
"אני תוהה למה" אמר חרישית "זה כל כך מוזר".
"רק על תתהה על כך לצידה של קוחלי" גיחך שחרי.
תריחסטן חייך קצרות ועצר במקומו לפתע.
שחרי עצר אחריו והביט בו בתהייה "הכל בסדר?"
עיניו של תריחסטן הצטמצמו והוא נדם.
שחרי הפנה את מבטו והביט למולו.הוא לא ראה כלום חוץ מחושך וחתול תועה.
ואז תריחסטן החל לצעוד שוב,הפעם מגביר את קצב צעדיו.
"מה קורה?"
"חשבתי שראיתי...מישהו" קולו של תריחסטן היה מוסח והוא המשיך להביט נוכחה.
שחרי מיהר אחריו.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
