כוחות כפולים

פרק 11

"אוווווו" קראה אוקיינוס ממושכות.
"אבל אמא, היא המשיכה בהיסוס "את לא חושבת ששבועיים זה מוקדם מדי?"
קרחון הסמיקה ועיניה התכסו בדוק עצבות.
"אמא,מה קרה?" נבהלה אוקיינוס.היא אחזה בידה של אמה ולחצה עליה בעדינות.
קרחון נדה בראשה "הוא היה האהבה הגדולה שלי" מלמלה "לא משנה כמה זמן.גם אם זה היה שנתיים או יומיים-אהבתי אותו אהבת נפש" היא עשתה אתנחתא קצרה ואז המשיכה " הזכרונות מעציבים אותי" לחשה ואז התעשתה "אבל אני פה עכשיו".
"למה?" קולה של אוקיינוס היה דחוף.היא לא הצליחה להבין למה אמה העדיפה את החיים בכוחור על פני החיים בכושם.למה היא וויתרה על אהבתה לדניאל בשביל לחזור לכלום שפה.כוחור לא הייתה מדינה נוראית לחזור אליה אבל לפי הסיפורים של אמה,היא הייתה מקום הרבה יותר טוב עד לפני קייחו.
"לא,אוחה,לא עכשיו.את ההמשך אספר לך ביום אחר..זה קשה מדי" חיוך נרעד עלה על פניה.היא קמה "אכין לך ארוחת צהריים".
"זה בסדר, אמרה אוקיינוס "אכין לעצמי" ובמילים אלו היא משכה אליה את קופסת העוגיות בחיוך שובב.
קרחון צחקה.

אוקיינוס יצאה לה לטיול ערב. האוויר הקריר הרגיעה אותה והשקט עזר לה לחשוב.
היא לא האמינה שהיה לאמה חבר כזה מקסים.
דניאל, היא רצתה להגות את שמו בפיה אבל חששה שמישהו ישמע ויחשבו שהיא מתחילה להשתגע.גם כך חלק מהשכנים היו מביטים בה ברחמים או בחשש בכל פעם שראו אותה.היה ידוע לכולם שאוקיינוס ריקה ואף אחד לא טרח להסתיר את מחשבותיו בפני אמה או אפילו בפניה.
סקחיו,השכנה הקשישה שלהם הייתה בטוחה שהיא מגדת עתידות ולכן חזתה בפני אוקיינוס יום אחד שהיא עתידה למצוא את עצמה בבית משוגעים בגיל 20. אוקיינוס שהייתה אז בת עשר בלבד פרצה בבכי ורצה לאימה שמיהרה לחבק אותה ולהרגיע אותה.קרחון הלכה לדבר עם סקחיו שלא העזה יותר לפנות אל אוקיינוס. אוקיינוס תהתה איך אמה דיברה איתה;האם בנועם או בזעם.בנחמדות או בקרירות.הייתה לה תחושה חזקה שקרחון לא הייתה נחמדה כל כך אם סקחיו הפסיקה לפנות אליה.זה לא הפריע לאוקיינוס.היא לא סבלה אותה או את כל אחד מהשכנים שלהם.לצערה הרב ביתה לא היה רחוק משל שחרי ולכן ראתה אותו צועד במהירות לכיוונה.
היא האטה את צעדיה ואז נזכרה מה עשתה להם מוקדם יותר באותו היום.היא זקפה את כתפיה והרימה את ראשה והלכה בביטחון קדימה.או לפחות ניסתה לשדר ביטחון.שחרי נעץ את מבטו בה והאט את צעדיו ככל שהתקרב אליה.הוא נעצר מולה,מאלץ אותה לעצור גם.
היא נאנחה בחוסר סבלנות.לא היה לה כוח לירידות שלו.
הוא הנהן לעברה "עושה טיול?"
"לא עניינך" ירתה אליו.חוסר הסבלנות שלה העניק לה אומץ והיא הודתה על כך.
הוא הנהן שוב ,הפעם באטיות ואז עקף אותה.
היא הסתובבה בהפתעה,רואה איך הוא מתרחק ממנה במהירות.האם הוא הרגע פשוט עבר אותי? השתאתה ,בלי לרדת עליי?בלי לקרוא לי נטשה? הוא הרי העניק לי את השם.
בלי לצחוק על היותי ריקה?
הו,רגע, נזכרה בחיוך,אני כבר לא ריקה.
היא סובבה את ראשה ותרה אחר שיח עם פרחים או סתם פרחים קטנים שצמחו בכל פינה.נקודה שזקפה לטובת החורף הייתה שתמיד היה כל כך צבעוני מסביב. הכל התמלא בריח בושם של פרחים ופירות הדר,ולאן שהסתכלת ראית מלא צבעים בעיניים.אומנם השמים היו תמיד אפורים אבל הנוף היה כל כך יפה שזה כמעט כיפר על צבעו הקודר של הרקיע.
מאז שגילתה על היכולת שלה לזרז את צמיחת הפרחים הייתה עושה זאת המון.היא הרגישה כמו אם שמטפלת בילדים שלה ועוזרת להם לגדול ולפרוח.עיניה תפסו פרח קטנטן שעדיין היה סגור בין עשרות פרחים קטנים ולבנבנים.
היא הושיטה את ידה והעבירה אותו על הפרח.היא התאמנה רבות כך שעכשיו כבר כמעט לא נצטרכה להתמקד יותר מדי.הפרח הקטן נפתח וחשף את צבעו הלבן והבוהק.היא חייכה והמשיכה הלאה בטיולה.
בעוד שלושה ימים המבחנים צריכים להתקיים והיא עדיין לא הכירה את רוב הקסמים.הכוחות שלה לא מספיק התפתחו וזה הדאיג אותה.
איך אעבור את המבחן? היא היייתה הולכת לחולי עכשיו אבל חברתה גרה באזור הצפוני של העיר.שם חיו האנשים במעמד גבוה.עשירים.טריחסטן גר על ידה ואוקיינוס לא הצליחה להבין איך חולי מצליחה להתחמק ממנו כל הזמן.היא ביקרה אצל חולי מספר פעמים ובכל פעם ראתה את תריחסטן ובכל פעם חולי פשוט התעלמה ממנו ומשכה אותה אחריה.
אוקיינוס תהתה עכשיו מה עושה חולי.היא ידעה שהוריה קשוחים מאוד בנושא הלימודים ודרשו מחולי להצטיין בכל המקצועות.ולא רק להצטיין בהם אלא להיות המצטיינת של השכבה.חולי עמדה בציפיותיהם אבל אוקיינוס ידעה כמה אנרגיה זה דורש ממנה. פעמים רבות התחננה חולי בפניה שתבוא אליה אחר הצהריים כדי ששיעורי הבית והאימונים יהיו יותר מעניינים.אוקיינוס אף פעם לא התנגדה.היא נהנתה להיות עם חולי ולראות איך הכוחות שלה מתחזקים ככל שבגרו.
סביר להניח שכרגע היא מתאמנת,חשבה אוקיינוס,לא אפריע לה. היא החליטה ללכת לגן הפרחים שנמצא במרחק של עשרים דקות מביתה כדי להתאמן על הפרחים.