אוקיינוס וחולי ישבו במטבח החמים ואחזו בידיהן כוס שוקו קר.
אמה של אוקיינוס בחנה את שתי הבנות ושתקה.
"נו,בבקשה אמא" אמרה אוקיינוס בקול מתחנן "את חייבת לעזור לנו.חייה של חולי תלויים בכך".
"זה לא פשוט,אוקי" נאנחה קרחון לבסוף ונדה בראשה.היא משכה את הזמן בכך שלגמה מכוס הקפה שלה ואז הזיזה את עיניה והתבוננה בחולי שישבה עם עיניים נעוצות בכוס השוקו.לא היה אפשר לטעות בכך,עיניה של חולי שידרו עייפות ודאגה.אפילו פחד,חששה קרחון להודות בזה.
היא הושיטה את ידה ונגעה בזהירות בידה של חולי "אני מבינה שהמצב מורכב עבורך" אמרה בקול רך "אבל אני רוצה שתשקלי שוב את הרעיון.ללכת לכושם זה מסובך.הסכנה נמצאת בכל מקום.אתן תצטרכנה הוכחה ולא אחת שאתן באות לשלום" היא העיפה מבט בביתה "אחת הסיבות ששרדתי את המסע הזה היא בגלל שיש לי כח נוסף.הוא לא נפוץ בלשון המעטה, היא נראתה נבוכה עכשיו ,היא נשענה על משענת הכיסא "יש לי את יכולת הזיקית.אני מסוגלת להסוות את עצמי,להתאים את עצמי לסביבה שלי וכך אי אפשר להבחין בי" היא הנהנה למבטן המשתאה של הבנות
"אף פעם לא ראיתי אותך עושה את זה!" קראה אוקיינוס,ההתפעלות מודגשת בקולה.
אפילו חולי הציגה חיוך זעיר.
"ובכן... מלמלה אמה "אבל אם מישהו יודע שאני בסביבה הוא יצליח למצוא אותי" הוסיפה בקול חזק יותר "יכול לקחת לו לפחות שעתיים,אפילו לפעמים יום שלם..רוב האנשים בעלי היכולת הזאת לא מצליחים להחזיק יותר מיום שלם.הכח הזה לוקח מאיתנו המון אנרגיה ואם אין לנו די מזון ומים אנחנו יכולים לקרוס ואפילו למות".
"וואו" אוקיינוס אמרה,בעיניה הבעת הערצה "את אדירה,אמא!".
קרחון לא יכלה שלא לצחוק אבל אז הבעת פניה חזרה להיות רצינית.
"אם אתן בטוחות שזה מה שאתן רוצות לעשות-
"בטוחות" אמרו השתיים.
"ייקח לי יום לארגן את הכל.אצטרך ללמד אתכן כמה מילים שימושיות כדי שתוכלו לדבר עם השומר-
"היי אולי אפגוש שם את דניאל וליביה ורון.." קטעה אותה אוקיינוס בהתלהבות.
משהו בפניה של קרחון התערער.היא אמרה בטון לא מחייב "אולי" ולפני שאוקיינוס תוסיף משהו היא קמה "ובכן,אתן רוצות לצאת ביום המבחנים מוקדם בבוקר" היא אמרה את זה מאוד בשקט,שמא שכן חטטן ומשועמם מצותת "יש לי הרבה עבודה.חולי,עד כמה שזה קשה לי להגיד את זה,כדאי שתחזרי לביתך.התנהגי כרגיל כדי לא לעורר חשד."
חולי הנהנה וקמה בלב כבד "בסדר.אני מודה לשתיכן מאוד.מה הייתי עושה בלעדיכן" מלמלה ודמעות עלו בעיניה.אוקיינוס וקרחון החליפו מבטים מהירים,לפני שקרחון עקפה את השולחן ורכנה לחבק את הנערה הבוכה "יהיה בסדר.אוקיינוס ואני נעבוד על הכל.רק תדאגי להיות כאן ביום רביעי בשעה אחת בלילה" לחשה.
אוקיינוס העניקה לה חיבוק אחרון לפני שחולי יצאה מביתן.
השתרר שקט כבד ואז קרחון סימנה באצבעה לאוקיינוס "בואי אחריי" אמרה בהחלטיות.
"מה עם הכדורים?" שאלה אוקיינוס לפתע.
הן עלו לעליית הגג הקטנה והחלו מחפשות דבר מה.
"כדורים" ספק שאלה קרחון בהיסח הדעת.
"כן,הכדורים שסיפקה לך אמא שלך או סבתא שלך"
"הו, עכשיו קרחון הזדקפה בשביל להתיישב בנוחות על הרצפה.היא משכה אליה ארגז כלשהו ופתחה אותו,מעיפה בידיה את האבק שעלה ממנו.
"סבתא שלי,ובכן,אין אותם יותר."
"הסבר בבקשה" אוקיינוס התיישבה לצד אמה.
"סבתא שלך החליטה להשמיד את הכדורים.היא פחדה שיגלו אותם ואת ההשפעה שיש להם עלינו וכוחור תעשה בלתי מנוצחת.לאחר שהחלו השמועות על השליטה העתידית של קייחו היא עשתה לזה סוף.היא ידעה שאם קייחו ישמע על הכדורים הוא יכריח אותה לייצר כאלו ואפילו ייקח ממנה את המתכון שלהם רק בשביל שהוא ירוויח מהם כסף ולא יצטרך לשלם לה על כך".
"והוא האדם שעומד להתחתן עם החברה הכי טובה שלי" העירה אוקיינוס בגועל.
אמה הנהנה ואז הכריזה:" מצאתי את זה".
"מה זה?" הסתקרנה אוקיינוס ורכנה קדימה.
קרחון לא השיבה מייד ורק סובבה את פלג גופה העליון לכיוון ביתה.היא פתחה את ידיה וגילתה שם שני בקבוקונים זעירים.הם היו כל כך קטנים שגודל אחד מהם היה כאורכה וכרוחבה של האמה.צבעם היה ירוק כהה וכלום לא נכתב עליהם.
"אמנם היא השמידה אותם,אבל נתנה לכל אחד מהנכדים והילדים שלה בקבוק כזה.לי היא נתנה ארבע".
"למה?"
"הייתה לה תחושה שאחזור לשם שוב" קרחון חייכה בעצב.
"אז איפה השניים האחרים?"
"בארגז אחר.העדפתי להפריד ביניהם רק במקרה ש.." ענתה ומשכה אליה ארגז אחר.כעבור דקה כל ארבעת הבקבוקים היו אצלה.
"איך סבתא שלך עלתה על התרופה הזאת?"
"היא הייתה רוקחת מחוננת" השיבה קרחון והניחה את הבקבוקונים לצידה על הרצפה "היא הכינה לנו את כל התרופות והעבירה אותם לאמי" ובליבה הוסיפה שמתה בטרם עת.
"וסבתא חורי לא העבירה אותם לך?"
צחוק קצר נפלט משפתיה של קרחון "היא ניסתה,זה לא עניין אותי.הייתי נערה די מרדנית" הוסיפה בקריצה.
"באמת?" אמרה אוקיינוס בשעשוע "קשה לי להאמין".
"כן,באמת קשה" סגרה קרחון את הנושא וקמה בניתור "קדימה,עכשיו נצורך לעשות רשימת ציוד ודברים חשובים.יש לי מפה בשבילכן,אתן לך אותה לפני שתצאו".
לפתע בטנה של אוקיינוס החלה לכאוב.היא אחזה בה "אני לחוצה" אמרה בשקט "פתאום אני לא בטוחה שזה רעיון כל כך טוב.אבל זו הדרך היחידה שלנו להציל את חולי".
"נכון, הסכימה קרחון ורכנה לצד ביתה,מניחה יד מנחמת על גבה "אני מבינה שאת לחוצה.גם אני נלחצתי יום לפני ולא הצלחתי להירדם.סבתא חורי הכינה לי תרופת שינה והצלחתי להירדם רק לכמה שעות בודדות.אבל לצד הלחץ באה התרגשות גדולה.למי כבר יש את הזכות הזו לצאת מכוחור? אל תשכחי שהשליט קרקטיחו,ששלט לפני קייחו,היה לא פחות נוראי ממנו".
"ועדיין לא יותר מקייחו"
"לא אתווכח איתך על זה," אמרה קרחון "אבל אין לנו זמן להילחץ.לי ולך יש הרבה עבודה לעשות.אל תשכחי שצריך לחשוב איך להוציא אתכן מפה".
"למה לי אין את כוח הזיקית" רטנה אוקיינוס "אני סתם זוהרת כמו שמש".
"את מה?" הופתעה קרחון.
הכאב בבטנה של אוקיינוס נרגע והיא הרימה את מבטה לאמה "זוהרת.מין הילה לבנה,כמעט מסנוורת,אם להגיד את האמת.אין לי מושג איך לא התעוורתי מעצמי" היא בחנה את אמה עכשיו "הכל בסדר,אמא? את חיוורת".
קרחון אכן הייתה לבנה כמו דף "כן," היא הנהנה וקמה באטיות "בהחלט".
"בטוחה?" היא התרוממה גם.
קרחון התעשתה "כן" קולה היה יציב עכשיו "בואי".
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
