כוחות כפולים

פרק 31

קרחון התיישבה על כסא העץ שבמטבח, מחכה שהתנור יצפצף כאות לכך שהעוגיות שהכינה מוכנות.
אלו היו העוגיות האהובות ביותר על אוקיינוס והיא קיוותה כי תוכל לשלוח לה את העוגיות לכלא מבלי שיווצרו בעיות. היא התגעגעה לבתה כל יום שזה כאב. השבועיים האחרונים היו רוויי מתח ולחץ ודאגה לבתה ולחולי.
היא ניסתה ליצור קשר עם הוריה של חולי אבל אלו התעלמו ממנה מבלי לנסות לייפות את זה. פשוט כך. התעלמו ממנה.
היא הופתעה מההתעלמות שלהם ממנה. הם קיבלו יפה את אוקיינוס לביתם ולא התייחסו לשמועות על היותה ריקה. אז למה כעת..
הם בטח מאשימים את אוקיינוס בכך שחולי נתפסה כשניסו לברוח, חשבה בכעס כשאמה של חולי התעלמה ממנה ברחוב ופשוט עשתה עצמה כעסוקה בנייד שלה.
הם אלו שהכניסו את חולי למצב הזה מלכתחילה, זעמה, לולא הם, שתי הבנות היו חיות כעת בשלום, נרגשות ללמוד באקדמיה בשנה הקרובה. היא תמיד האמינה שאוקיינוס תתקבל ללימודים גם אם היו לה קשיים בהתחלה עם הכוחות שלה. אוקיינוס לא וויתרה ומהרגע שגילתה על כוחותיה החדשים עבדה עליהם קשה ובאופן יומי כדי לשכלל אותם ולהגיע לכדי שלמות בביצועים שלה כדי שלא יהיה ספק לגבי קבלתה לאקדמיה.
ואז החליט הקיסר להציע נישואין לחולי שהייתה צעירה ממנו בלפחות שלושים שנה. תרח זקן, נחרה קרחון בבוז לחברתה הטובה ביותר, קיחול, וההורים שלה פשוט זרקו אותה אל גוב האריות מבלי להתחשב ברגשותיה אלא רק במעמד היוקרתי שזה ייתן להם. גועל נפש, סיימה בגועל וקיחול הסכימה איתה, מהנהנת בעצבות.
התנור צפצף וקרחון קפצה ממקומה בבהלה. היא מיהרה להוציא את העוגיות החמות מהתנור והניחה אותם על השיש להתקרר.
היא עמדה מעליהן ונשמה עמוקות את ריחן המתוק. עוגיות שוקולד צ'יפס. העוגיות האהובות ביותר על אוקיינוס. היא שקלה להתגנב לבית הכלא במסווה בעזרת כוח הזיקית שלה, ולתת לביתה את העוגיות..ובעצם, למה שלא תעשה זאת? הרי היא הצליחה לחמוק אל כוחור בחזרה כשהייתה בת שבע עשרה. אז למה לא כעת? כשכוחותיה חזקים ומשוכללים הרבה יותר.
היא עלתה לחדרה וחטפה משם תיק קטן ודחסה לתוכו את יומנה הפרטי של אוקיינוס ומברשת שיניים ומשחת שיניים למקרה ולא מספקים לה את זה בכלא.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת הראשית.
קרחון קפאה במקומה וידה שהחזיקה את מברשת השיניים הייתה משותקת.
מי זה יכול להיות?
קיחול תמיד הודיעה לה שהיא מגיעה וחוץ ממנה אף אחד לא הגיע לבקרה.
דפיקה נוספת נשמעה, דרשנית יותר מקודמתה.
קרחון התנערה מהקיפאון ששרר בגופה והזדרזה לרדת למטה, יחד עם התיק.
"מי זה?" שאלה בקול יציב.
"זה אני, תריחסטן. בבקשה, גברת אוחלי פתחי לי את הדלת" קולו היה דחוף כל כך, מתחנן כל כך, שהיא לא היססה לפני שפתחה לו את דלת ביתה.
הוא הסתער פנימה, גורם לה להירתע במהירות וסגר אחריו את הדלת. הוא התנשם והתנשף. עורו זהר משכבת זיעה דקה ועיניו היו פעורות לרווחה.
"מה קרה?" נבהלה קרחון "קרה משהו לאוקיינוס או לחולי?"
נגע לליבו שהיא דאגה לחולי באותה המידה בה דאגה לביתה והוא הנהן.
הוא סיפר לה בקצרה על אירועי הבוקר שעה שהושיבה אותו במטבח והושיטה לו כוס מים קרים יחד עם עוגייה טרייה.
כשסיים גמע את המים וסיים אותם בלגימה אחת. היא מיהרה למזוג לו עוד מקנקן המים שלצידה, לא מוציאה מילה.
"את שומעת?" חזר לאחר שסיים את הכוס השנייה. היא נראתה כאילו היא לא איתו בחדר והוא החל לדאוג.
"הם גילו על אוקי שלי" לחשה ועיניה נתמלאו דמעות. היא כיסתה את פניה בידיה ולחשה:"אסור היה להם לגלות".
"לגלות מה?"
אבל קרחון לא ענתה. במקום זה היא נפנתה אחרונית והתרוממה מכיסאה.
"אין זמן" אמרה קצרות "תאכל את העוגייה שלך ובוא".