כוחות כפולים

פרק 23

אל אלוקים, חשבה אוקיינוס בטשטוש חמש דקות מאוחר יותר. הבנאדם היה משעמם! היא חשבה בהתחלה שרק היא חושבת כך עד שקלטה עוד מבטים מזוגגי עיניים.
נראה שמר טאקי חושב שמה שהוא אומר מעניין.
או שהוא סתם נהנה להקשיב לקול שלו, רטנה בליבה. על אף שלדעתה, קולו נשמע כמו קול של עורב צרוד.
היא העיפה מבט בשעון שהיה תלוי על הקיר וגנחה. איך זה הגיוני שעברו רק חמש דקות? צעקה בתוכה.
ויש לנו שעתיים איתו! כעת היא נאלצה לגייס את כל הנחישות שבתוכה כדי לא להביע את התחושות האלה בקול רם מאוד. היא העיפה מבט מיוסר באחד האסירים שישב מולה, במרחק שלושה מטרים ממנה. הוא הנהן באטיות ועיניו הביעו את מה שהרגישה היא.
"שעתיים" התוו שפתיו ועכשיו אוקיינוס לא עצרה בעצמה ופלטה אנקה קולנית.
"תראו, תראו" אמר מר טאקי, קולו מתמלא סיפוק "נראה שהאסירה החדשה שלנו רוצה להגיד לנו משהו. ובכן, מה המספר שלך?"
היא התבלבלה לרגע ואז מיהרה להתעשת "956".
"תשובות מלאות, ילדה" אמר בלעג.
"למה?" השאלה נפלטה מפיה.
הוא נראה מופתע לשבריר שנייה. נשמעו גיחוכים מצד האסירים האחרים.
"סוף סוף הוא שותק" מלמל אחד האסירים לחברו.
"היא הכניסה לו" צחקק חברו.
מר טאקי לא נראה מאושר מהמלמולים "ריתוק" אמר בזעם "לשניכם" הביט בחדות בשניים המצחקקים עדיין. "וגם למתחכמת שלנו".
"אבל מה- החלה אוקיינוס למחות אבל מבטו של טאקי השתיק אותה והיא התכווצה בכיסאה בזעף. מה היא כבר עשתה? רטנה בתוכה, בסך הכל שאלה הגיונית. אנחנו לא בשיעור לשון שצריך לענות תשובות מלאות.
שאר הנאום עבר בשקט מצד האסירים.
ברגע שהגיעה השעה אחת קפצו כל האסירים מכסאותיהם. מצוין, חשבה אוקיינוס , אני גוועת.
"רגע, אמר מר טאקי "אסירים מספר שלושים ותשעים וחמש ואסירה מספר 956, נא להישאר".
"אבל זאת ארוחת הצהריים" מחו שני האסירים. אוקיינוס שתקה בהלם ואז אמרה בתרעומת:" אתה לא יכול למנוע מאתנו ארוחת צהריים".
"אמר מי?" אמר מר טאקי בלגלוג "שבו, בבקשה. אם תבצעו את המטלה שלי כמו שצריך, אדאג שייתנו לכם ארוחת צהריים מאוחרת".
בטנה של אוקיינוס קרקרה והיא הניחה את ידה על הבטן שלה, מרגיעה אותה.
"ובכן, פתח לאחר שהשלושה התיישבו סביבו במעגל קטן וזועף.
"אני רוצה שתתנו לי משהו"
השלושה הרימו את מבטם בהפתעה. לתת לו משהו? אין לנו כאן כלום. הכל נלקח מאיתנו ברגע שנכנסנו לכאן, חשבה אוקיינוס. מהמבטים שהחליפה עם השניים האחרים הבינה שגם להם אין מושג למה מר טאקי מתכוון.
הם החזירו את מבטם אל טאקי "מה זה המשהו הזה? שאל אסיר מספר שלושים.
"משהו ששייך לי ונגנב ממני" קולו נעשה  צורמני "ואני רוצה שתחזירו לי אותו".
"אתה רוצה שנגנוב?" שאל אסיר מספר שלושים בזעזוע "השתגעת?? נכנסתי לכאן בגלל שגנבתי משהו ועם כל הכבוד המתבקש, אני לא מעוניין להיכנס לעוד שבע שנים".
"אין סיכוי" הסכימו אוקיינוס ואסיר מספר 95.
"באמת?" הוא שילב את זרועותיו ועל פניו נפרש חיוך לא נעים. צמרמורת עברה בגווה של אוקיינוס והיא בלעה את רוקה.
"אם לא תחזירו לי את החפץ הזה, אדאג שכל אחד מכם יקבל עוד חמש שנים. לפחות"
השלושה החליפו מבטים זועמים וישבו בשקט עד שמר טאקי יצא מהחדר בצעד שחצני.
"אוקיי, אז מה אנחנו עושים?" שאלה אוקיינוס. אולי בגלל שגם השניים האחרים חשבו כמותה בקשר להצעתו,כביכול, של מר טאקי, ובגלל שהם נענשו כמותה, לא הרגישה אוקיינוס מאויימת מהם על אף ששניהם היו גדולים ושריריים מאוד שלא לדבר על כמות הקעקועים שהייתה לכל אחד על הזרועות שלהם.
"מה עושים??" אמר אסיר 95 בזעם "מתכננים איך לרצוח את מר טאקי בשנתו".
אסיר מספר 30 גיחך "אני מצטרף ואני בטוח שכל השאר יותר מישמחו להתגייס למסיבה".
טוב, אולי היא כן טיפה פחדה מהם. היא מתחה את שפתיה במאמץ למה שקיוותה שנראה כמו חיוך "אה, האהא" קולה נשמע חלש באוזניה. היא כחכחה בגרונה וחיזקה את טון דיבורה "אז איך אנחנו מתכננים לעשות את זה?"
"אה, פשוט מאוד" השיב אסיר מספר 30 בקלילות. אוקיינוס הופתעה אבל שמחה. אם זה עד כדי כך פשוט, לא נשקפת להם סכנה, נכון? חשבה בתקווה והכינה את עצמה לשמוע את תוכניתו של האסיר.
"פשוט מאוד נדאג להכניס לו סם שינה, זה לא אמור להיות מסובך, אפילו רופא הכלא שונא את מר טאקי, וכשהוא יישן נתנפל עליו ונהרוג אותו". חיוכה של אוקיינוס דעך ככל שדיבר עד שנותר ממנו רק קו ישר וקטן.
חברו צחק וטפח על כתפו "אפשר לעשות את זה הלילה".
פניה של אוקיינוס הזדעפו. היא בקושי הייתה פה שבוע, ועדיין לא ניתן לה פסק דין. אם תעשה משהו חמור כמו להרוג את מר טאקי, השופט עשוי לתת לה מאסר עולם וממש אבל ממש לא התחשק לה להיות תקועה בבית הכלא עד גיל 40.
"ממש לא בא בחשבון" ירתה. השניים העיפו בה מבט מופתע ומצמצו "סליחה?"
היא הסמיקה וגמגמה "אני מתכוונת, למה שלא נשיג למר טאקי את מה שהוא רוצה ואז כישחרר אותנו ואולי יבטח בנו יותר, נוכל לבצע את מה שאתם אומרים," היא דאגה לכלול את עצמה במבצע רק בשביל שלא יגיבו בתקיפות אם יבינו שהיא לא תשתתף בהריגה. מעבר לזה, אם תסביר להם עכשיו שהיא לא מעוניינת בשום צורה לקחת חלק בזוועה שהם מתכננים, הם עלולים לחשוש שמא תלשין עליהם ואז לפגוע בה. צמרמורת עברה בה כשחשבה על זה. הם בהחלט מפחידים.
השניים החליפו מבטים זועפים "אבל אם נשיג לו את זה אנחנו עלולים להיתפס ויינתנו לנו עוד שלוש שנים בכלא. אני מספיק שנים כאן ואני מת לעוף מכאן. לא, נבצע זאת הלילה" סיים אסיר מספר 95 בהחלטיות.
"כמה שנים זה על רצח? עשרים שנה, לא? " הזדרזה אוקיינוס להגיד "אם תיתפסו..אהה, אם ניתפס , כל אחד מאיתנו יקבל עשרים שנה בכלא. אתם באמת רוצים את זה? אם ניתפס בגניבה, נקבל שלוש שנים. אבל בגלל שלכם יש עוד עבירות קודמות, ואפשר לומר שגם לי, נקבל יותר מכך..משהו כמו חמש או שש שנים... היא היססה לרגע "אז מה אתם חושבים שכדאי לנו?" היא ראתה היסוס על פניהם ומיהרה להוסיף "אל תשכחו גם שאף אחד מאיתנו לא מומחה לרצח. אתם פה על גניבה ואני על..משהו אחר."
"אפשר לבקש ממישהו שיעזור..יש את קינגלי, הוא כאן על רצח המשפחה שלו," הטון המונוטוני בה אסיר 95 אמר זאת העלה באוקיינוס בחילה.
"אוזניים לכותל, אמרה בנזיפה, לאחר שבלעה את רוקה בכוח "תגידו לו וזה עלול להתפשט לעוד מקומות. יכול להיות שקינגלי בוטח במישהו מאוד ויספר לו על התוכנית ואותו איש סוד, היא העלתה את ידיה במרכאות "יספר לאיש סודו וכך הלאה עד שכולם יגלו.." קולה השתתק וליבה פעם במהירות כשחיכתה לתשובתם.
הם הרהרו בדבר ואז אסיר מספר 30 אמר:"יש בזה משהו, הוא הפנה את מבטו לחברו "הילדה חכמה," הוא החזיר את עיניו אל אוקיינוס והביט בה בהערכה. "אני חושב שאת צודקת. לאחר שנגנוב את מה שהטיפש רוצה, נחזור ונבצע את המטלה שלנו." חיוכו היה קר מאוד. אוקיינוס חשה הקלה עצומה.
"אז מתי מתחילים? הוא לא נתן שום פרטים"
"הוא אמר שהוא יצור איתהו קשר, משך אסיר מספר 30 בכתפיו "כרגע נחזור לשגרה הרגילה שלנו ונחכה להוראות".