"אוקי!" אוקיינוס הרימה את ראשה ופיה נפער במעט כשראתה את חולי שועטת לעברה ואחריה הולך בצעד מהיר תריחסטן.
היא פרשה את ידיה אוטומטית וקלטה את חולי בחיבוקה.
"היי," בקולה נשמעה תמיהה.תריחסטן עצר על ידן והביט סביב בשיעמום ניכר.אוקיינוס הטתה את סנטרה לכיוונו של תריחסטן ושאלה בקול לא מרוצה "מה הוא עושה כאן?"
חולי לא הסתכלה בתריחסטן כשאמרה:"פשוט תתעלמי ממנו" ובכך פספסה את הבעת פניו הנדהמת.אוקיינוס לעומתה,לא פספסה והבליעה חיוך.
"מה את עושה כאן?"
"עוד שלושה ימים המבחנים והגיע הזמן לעבור לכוח הבא שלך".
אוקיינוס נדה בראשה בעצב "לא הופיע אחר" אמרה בשקט.
חולי הנהנה ולחצה את זרועה בעידוד "בואי,נעשה טיול קטן,אני בטוחה שהוא פשוט יופיע כמו שלושת האחרונים".
"יש לך כבר שלושה?" אמר לפתע תריחסטן,מתקשה להסתיר את הפתעתו.
"כן, השיבה חולי "כח השיקום, העוצמה וזיהוי שקט".
נראה שהוא נאבק לא להראות מתרשם אבל הוא נכשל בכך.הוא הנהן בהערכה ואמר :" טוב,לא אפריע לכן,אטייל פה קצת".
חולי משכה את אוקיינוס ויחד החלו לצעוד בין שורות הפרחים והעשבים היפהפיים.
"המקום הזה מעתיק את נשמתי בכל פעם מחדש" אמרה אוקיינוס בשקט וחולי הנהנה באישור.
"אז איך את מתכוונת לגרום לי למצוא את הכוח הבא שלי?" אמרה אוקיינוס לאחר כמה רגעים של שקט.
"אוקי, קולה של חולי היה מתוח מעט וגרם לגווה של אוקיינוס להידרך "ישנו כוח נוסף שאת אמורה לדעת לעשות בשלב הזה" היא הושיטה את ידה ואחזה במפרק ידה של אוקיינוס,גורמת לה לעצור.עיניה האפורות של חולי ננעצו בעיניים הכחולות של חברתה,מבטן מודאג "אבל אסור שאף אחד ידע עליו".
אוקיינוס לא הבינה "למה?" תמהה "הרי הכוחות שלנו משרתים אותנו במבחנים.אנחנו לא אמורים להסתיר אותם".
חולי נדה בראשה "לא,אוקי,הכוח הזה לא יתקבל פה בברכה".
"למה?" התסכול ניכר היטב בקולה כעת.היא החלה להתרגז "חוחי, קראה לה בשם החיבה,מנסה לרכך אותה "את לא מבינה שככל שיתווספו עוד כוחות כך גדלים הסיכויים שאתקבל לאקדמיה" נראה שפניה של חולי מתעננות אבל אוקיינוס המשיכה "בבקשה,הביני,עד שסוף סוף אני מתפתחת אני רוצה לגלות את כל הכוחות שלי!ואם זה כח רב עוצמה-מה טוב! כך כולם יאמינו שאני חזקה ושאני לא פחות טובה מכולם" קולה רעד מעט והיא הוזיזה את זרועה שעדיין הייתה תפוסה בידה של חולי,מטלטלת בעדינות את ידה של חברתה.
חולי נאנחה והשפילה את מבטה,מתחבטת בתוכה.האם תאמר לה? לא הייתה לה זכות להסתיר את כוחותיה של אוקיינוס ממנה,הרי במוקדם ובמאוחר היא תגלה אותם..עם זאת,כל עוד היא יכולה לדחות את הגילוי ובכך להגן על חולי ועל אמה,כדאי שתשתוק.
היא נדה בראשה ועזבה את ידיה של אוקיינוס.
"אז למה סיפרת לי?" אמרה אוקיינוס בקול שקט "אם בכל מקרה לא התכוונת לחשוף זאת בפניי,למה גרמת לי לשמוח כל כך?" קולה נעשה רם יותר "מה את יודעת על העתיד שלי?" עיניה של חולי נורו במהירות קדימה והיא הביטה הצידה בחשש.תריחסטן לא נראה בסביבה "חולי, לפתע קולה של אוקיינוס נעשה שקט ויציב "תגידי לי את האמת" היא עשתה אתנחתא קצרה "הכוח הזה כל כך חזק,שהוא יצל עלייך?"
חולי פערה את עיניה בהלם "כך את חושבת עליי?" קולה היה פגוע "את באמת חושבת שאני מונעת ממך את המידע הזה כי אני מפחדת שתגברי עליי?"
אוקיינוס הביטה בה "אז למה את מסתירה ממני את הכוח?'
חולי פלטה נחרה של אי אימון "מצחיק שכך את חושבת כי רגע לפני שבאתי לכאן ההורים שלי ניסו לשכנע אותי להפסיק להיות החברה שלך" היא נעצה מבט תקיף באוקיינוס שעמדה דוממת "ואת יודעת מה אמרתי להם? אמרתי להם שאת יותר טובה מכולם ושאת תהיי בת כוחור הכי חזקה שנראתה מזה זמן רב" קולה נרגע "אבל אני חושבת שהם צדקו.לא בגלל הטענה שלהם שזה יפגע בעתיד שלי, היא נדה בראשה "אלא כדי להגן עלייך ועל אמך.כל עוד לא תצליחי לפתח את הכישרון הזה לפני המבחנים,תהיינה מוגנות."
קולה של אוקיינוס היה נואש כשאמרה:" מוגנות מפני מה?"
חולי עשתה צעד אחד אחורנית "אם תרצי,עדיין אהיה החברה שלך כי מבחינתי את עדיין החברה הכי טובה שלי.אבל לא אמשיך לעזור לך להתכונן למבחנים.אדבר עם חתור מחר בבית הספר" היא חייכה קלושות "נתראה,אוקי" והיא הלכה משם,משאירה את אוקיינוס מבולבלת ועצובה.
היא לא ידעה כמה זמן עמדה שם אבל לפתע קול הקפיץ אותה.
"איפה חולי?" היא הביטה סביבה בבהלה ועיניה נפלו על תריחסטן.
היא השפילה את מבטה ונגעה בעדינות בפרח הקרוב אליה.הוא הרים את ראשו ופתח את עלי הכותרת הסגלגלים שלו.היא חייכה בעצבות "הלכה הביתה" אמרה לבסוף בשקט.
"למה?" עיניו של תריחסטן היו נעוצות בפרח הקטן שפרח.
"לא עניינך" אמרה ופנתה ללכת.
"רבתן?"
היא השתהתה קלות "לא,להת' " והיא הלכה לכיוון היציאה של הגן.
אוקיינוס נכנסה לכיתה למחרת בבוקר ותרה בעיניה אחרי חולי.
היא קיללה בשקט כשלא ראתה אותה.
אני כזאת טיפשה,כעסה על עצמה,ודאי חולי ממש נפגעה.חולי אף פעם לא מאחרת ועכשיו אני אחראית לכך.
היא תהתה האם עליה ללכת לביתה של חולי,אחרי הכל זה היה השיעור של המורה קלמטרי שגם כך לא סבלה אותה ובואי לא נשכח שהיא פטרה אותך מהשיעורים שלה,חשבה אוקיינוס במרירות קלה.
היא פנתה אחורנית ונתקלה במורה.
נו,באמת.
"לאן את חושבת שאת הולכת ?" דרשה קלמטרי בקול נוזף.
אוקיינוס הביטה בה כאילו לא הבינה על מה דיברה "עכשיו השיעור שלך" אמרה קצרות.
"אשמח אם לא תדברי בחידות".
אוקיינוס נאנחה בקוצר רוח "עכשיו השיעור שלך ולכן אין לי מה לעשות כאן.פטרת אותי מכל השיעורים עד סוף השנה,זוכרת?" קולה היה חסר סבלנות.
"קודם כל גברת אוחלי,דברי יפה. " אמרה קלמטרי בקרירות "דבר שני,אני מחזירה אותך לשיעורים.שבי".
"לא רוצה" הפטירה "את פטרת אותי ואני רוצה להמשיך להיות חופשייה מהשיעורים שלך".
קלמטרי לא יכלה שלא להיראות מופתעת."למה?" כל התלמידים רצו להיות בשיעורים שלה ולא רק בגלל שהייתה יפה באופן היוצא מגדר הרגיל,או כך לפחות טענה,אלא בגלל שהייתה קרובה לשליט,והיו שטענו שהייתה אהובתו של קייחו.
אין ספק שבין אם היה זה נכון או לא,קלמטרי נהנתה מההשפעה שזה נתן לה והרשתה לעצמה להתנהג איך שהיא רוצה.אפילו מנהל בית הספר העריך אותה יותר מכל מורה אחר.אוקיינוס טענה שזה בגלל שהיא יפה,אבל היא לא תתפלא אם קוחלי אכן יוצאת או יצאה עם קייחו.
"שניהם אכזריים ושוויצרים" אמרה לחולי בשקט יום אחד,מנצלת את הרעש של משאית עוברת.
חולי צחקקה והסתירה את פיה בידה .
"כי אין לי מה לעשות בשיעורים שלך" אוקיינוס ניסתה להרגיע את עצמה "וכי אני יודעת בעל פה את כל חומר הלימוד".
הבעה ספקנית עלתה על פניה של קלמטרי.היא שילבה את זרועותיה על חיקה וזקפה גבה "באמת? אם כך,אנא עני לי על השאלה הבאה".
אוקיינוס לא וויתרה.היא חיקתה את עמידתה של המורה ואמרה:"ואם אענה נכונה,אני משוחררת?"
גם קלמטרי לא התכוונה לוותר "להיום,כן.אבל תצטרכי לחזור לשיעורים שלי שוב".
אוקיינוס לא הבינה מה גרם לה לשנות את דעתה אבל היא רצתה כבר ללכת לחולי.
היא הנהנה והטתה את סנטרה קדימה "אני מקשיבה".
הבעה שבעת רצון עלתה על פניה של קלמטרי והיא אמרה בחיוך כמעט מרושע:"מה הסוד לתפיסת טיפה באוויר?". אין סיכוי שהיא תצליח לענות על זה.זו הייתה שאלה שהיו צריכים לעסוק בה רק באקדמיה וגם אז התשובה הייתה מעט משונה.
קולה של אוקיינוס היה שלו כשהשיבה באטיות:"קודם,השאלה הזו לא מספרי הלימוד ואת יודעת את זה,כך שטכנית אם לא אענה נכון,עדיין תצטרכי לשחרר אותי." היא עשתה הפסקה קצרה ועכשיו שמה לב שכל התלמידים השתתקו,ממתינים לתשובתה.
"בסדר,אשאל אותך-החלה קלמטרי לאמר,אבל אוקיינוס קטעה אותה.
"התשובה היא שאין תשובה.למעט לוכדי הטיפות אף אחד לא יודע איך הם עושים זאת.אם לוכד טיפות יחשוף את הסוד ,כוחותיו יאבדו ואף אדם לא רוצה לאבד כישרון כזה גדול ומקצוע כזה יוקרתי.מעבר לזה,שגם אם נדע את הסוד,כל עוד לא בורכנו בכישרון לא נצליח לתפוס טיפות" היא הרשתה לעצמה לחשוף חיוך זעיר "מספר לוכדי הטיפות ברחבי המדינה קטן מאוד ואפשר לספור אותו על שתי ידיים.לא כולם חושפים את עצמם כי הם יהיו נתונים לאיומים מתמידים" היא הנהנה ועכשיו חייכה חיוך רחב "אפשר ללכת?"
קלמטרי כל כך נדהמה שהיא לא הגיבה תחילה.
"המורה..את חוסמת לי את המעבר" אמרה אוקיינוס בקרירות.
קלמטרי זזה והנהנה,מתעוררת מההלם "בבקשה".
אוקיינוס עקפה אותה ורצה לכיוון ביתה של חולי.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
