המלחמה שלנו

התחלה

מייה רוסו
אנשי מאפיה בעולם התחתון רדפו אחרי כבוד, ואם לא קיבלו כבוד הם יצרו מלא דם מיותר והרבה בלגן.

בתור האחיינית של הקאפו של המאפיה האיטלקית.. העולם הזה הגעיל אותי, ולמדתי בשנים האחרונות איך להתמודד איתו.

נוצרתי בתור האונס של אמא שלי, והייתי התזכורת לכל הבעיות הנפשיות שלה. זאת הסיבה שהם לא לקחו אותי איתם לבילויים משפחתיים, הם נגעלו לראות אותי.

הרסתי את המשפחה, טוב, הם לא אמרו את זה, אבל הם רמזו את זה פעם אחת.

נכנסתי לחדר הישיבות כדי לחולל מהומה, כי זה מה שהייתי צריכה לעשות כדי לקבל את תשומת הלב מהבן המאומץ של הקאפו.

נ.ב- זה גם היה סוד מלוכלך של הקאפו כי אשתו הביאה לו רק בנות.

עיניו הכחולות ננעצו בי בכעס.

הוא שנא שעשיתי את זה, והוא קרא אותי כמו ספר פתוח. ״מייה,״ הוא הנהן באות כבוד. ״מה מביא אותך לכאן?״

כל הגברים המאיימים בחדר הביטו בי.

חייכתי במתיקות. ״הקאפו העתידי שלנו, סתם באתי להגיד שלום.״

״אנחנו באמצע ישיבה.״ אחד מהגברים התערב. הבטתי בו. הוא היה בערך בסביבות גיל הארבעים שלו.

פאולו, הקאפו העתידי והבן המאומץ של הקאפו הנוכחי, היה האויב והחבר שלי. לא בן זוג. היחסים שלנו התגלגלו בין שנאה וכבוד.

שנאנו אחד את השניה, אבל כיבדנו אחד את השניה. טוב. לפחות הוא כיבד אותי כי הייתי דם של משפחת רוסו, מצד אמא כמובן. הקאפו היה אחיו של אמא שלי.

ידעתי שאני מתגרה בו כל הזמן ומנסה להוציא אותו משליטה.
זה היה המשחק האהוב עליי.

לאתגר אותו.
למשוך את תשומת הלב שלו כי לא קיבלתי מספיק מהוריי.

קינאתי בו. הוא לא היה דם של משפחת רוסו ובכל זאת המשפחה שלו נהגה בו בכבוד ואהבה אותו כאילו היה דם ממשפחת רוסו.

״מי אתה?״ הרמתי לעברו גבה בחוצפה.

״זונה מפונקת. את לא רואה-״ הבחור השתתק כשהבין את הכינוי שלו אליי. חייכתי במתיקות אליו. ״התכוונתי-״ הוא כחכח בגרונו, אבל לא הספיק להתנצל כי מישהו ירה בו בין העיניים.

פאולו.

עיניו הכחולות היו כמעט שחורות. ״כך ייעשה לטיפש.״ אמר טייט, אחי. הוא היה הבן האמיתי מהמשפחה, לא תוצר של אונס או בלגן, כמוני.

טייט היה נער מלא בציניות והומור, בצורה מאוד מגוחכת. משום מה, הסתדרתי מאוד איתו, לעומת פאולו. מעניין איך בטייט לא קינאתי ובפאולו דווקא כן.

״עוד משהו, מייה? את צריכה משהו?״ עיניו הביטו בי בקרירות, כמעט מקפיאות.

״גידלת ווגיאנה בזמן האחרון?״ הקטנתי אותו, יודעת כמה הוא שונא שאני מורידה מכבודו ליד אחרים.

״נו באמת, מייה. נגמרה לך הבטרייה לפלאפון?״ טייט נחר בבוז. ״תפסיקי לשחק בליגה של הגדולים.״

נחרתי בבוז.
שכחו מזה, אני לא סובלת את טייט.

״כמו שאתה עושה, אח קטן?״ כיווצתי את עיניי בהקנטה.

עיניו הביעו לי שזה לא נגמר.

חייכתי שוב את החיוך המתוק ביותר שלי. ״רק רציתי להגיד לך שאני אכסח אותך מחר באימון.״ אמרתי לטייט. ״כמו בפעם שעברה,״

כל הגברים המאיימים לא העיזו להגיד מילה.

יצאתי מהחדר, מנפחת את חזהי באוויר.
נקודה אחת לזכותי.
הכנסתי לאפס הקטן שקורא לעצמו אחי.
הכנסתי לאפס הגדול שאמור להיות בן דודי.

בינגו.

ניצחתי, שוב.