מיה רוסו
התלבשתי רישמי עם נגיעה של סקסי ונשי. האירוע היה מלא בגברים מהעולם התחתון שלובשים חליפות וכל השמלות שלי לא מצאו חן בעיניי, עד שמצאתי את התלבושת הזאת... ופאק היא מדהימה.
הוספתי עקבים בצבע שחור, סידרתי את שיערי שישאר פזור ועשיתי איפור יחסית עדין. לא מרחתי אודם על שפתיי ופשוט יצאתי מהחדר.
היחסים ביני לבין פאולו היו קרים חמים. מאז מה שקרה במעלית שהוא איים לשבור לי שוב את האצבע, תפסתי ממנו מרחק.
ההחלמה של האצבע שלי הייתה קשוחה עבורי, לעומתו שזה היה עבורו צ'יפס.
עיניו טיילו על גופי כמה פעמים. ״אנחנו זזים?״ ממלמלתי, נכנסת למטבח ושותה מים כי הגרון שלי נעשה יבש בעקבות המבטים שהוא שולח לי.
״כן.״ קולו היה צרוד כאילו התעורר ברגע זה.
הוא לבש חליפה שחורה והעניבה שלו הייתה אדומה. זה היה... כמעט תואם ללבוש שלי.
התעלמתי מהמחשבה המטופשת הזאת.
כל הדרך שתקנו, הוא אפילו לא החמיא לי. ״את לא לובשת כלום מתחת לג׳קט הזה?״ קולו היה צרוד עדיין.
״לא. זה הקטע של החליפה.״
״תקווי שאף אחד לא יראה בטעות את הציצים שלך.״
״תרד ממני, פאולו.״ גלגלתי עיניים.
ידו נחה על הירך שלי, לוחצת. ״אני לא אוהב שאת מגלגלת לי עיניים, מלה-דוקטה.״ קולו נשמע רגוע אבל ידעתי שהוא ממש עצבני.
הזזתי את היד שלו מהירך שלי והוא שלח לי מבט מקפיא.
התעלמתי ממבטו.
כשהגענו לאולם, הרגשתי שמלא מסתכלים עליי במבטים סקרניים. השמועות פה התגלגלו. קראו לי כבר הזונה של פאולו כי פאולו לא נהג בי כאילו הייתי הבת הזוג שלו. הוא לא הסתובב איתי בציבור ולא החזיק את ידי.
התעלמתי מתחושת העלבון הזאת כשישבתי לבד.
חתיכת צבע בחרת ללבוש לכאן. הקנטתי את עצמי.
בחורה יפהפייה דיברה עם פאולו, למרות שהוא לא נראה מתעניין, תחושת קנאה התחזקה בגופי. היא הייתה ההפך הגמור ממני ולגמרי יפה.
עיניו של פאולו פגשו בשלי והוא התעלם ממשהו שהיא אמרה והתקדם אליי. ״את עדיין כועסת או שאת מוכנה לרקוד איתי, נסיכה מטורפת?״ עיניו בערו.
״אתה יודע לרקוד?״ לחשתי בהקנטה.
״אני יודע לזיין. זה על אותו בסיס, לא?״
״אז אני גומרת תוך כדי ריקוד?״ לא הייתי צריכה לפלרטט איתו. הייתי צריכה להתרחק ממנו.
״את גומרת אחרי הריקוד, כשרק אני רואה אותך.״ עיניו האפילו. ״אז תרקדי איתי, מייה?״
איך אפשר לסרב לעיניים הכחולות-אפורות האלו? אשכרה בלתי אפשרי.
אחזתי בידו המושטת, הולכת אחריו כשהוא מוביל אותי. כשהגענו לרחבת הריקודים הוא הסתכל רק עליי, לא משנה מי נעץ בנו מבטים.
הריקוד היה אינטימי. ״אני אוהב את הריח שלך,״ הוא קבר את אפו בשיערי. צמרמורת כיסתה את עורי בזמן שליבי עבר כל מהירות אפשרית.
בלעתי את הגולה בגרוני. ״תודה,״ קולי רעד. עיניי ננעצו באבא ואמא שישבו בשולחן שקרוב לרחבת הריקודים. ״פאולו,״ לחשתי.
״כן, נסיכה מטורפת?״ הוא סובב אותי, מחזיר אותי אליו בקלילות.
הבטתי בו. ״קיבלתי סחרחורת.״
״כי שתית יותר מדי. מה רצית להגיד?״
״אתה יכול להתנהג כאילו אני הבת זוג שלך? הם מסתכלים, וזה חשוב לי.״ הפגיעות שבקולי הפחידה אותי.
הוא עצר את הריקוד, אוחז בעורפי ונושק בעדינות למצח שלי. ״את רוצה שנלך?״
״רק הגענו, זה לא יעצבן אותם?״
״תבואי איתי להגיד שלום להורים שלי ונלך,״ עיניו לא זזו מעיניי. הנהנתי לחיוב. פאולו הוביל אותי להוריו והם היו אנשים חביבים.
תמיד אהבתי את קרלה ורונלדו. רונדלו היה קשוח בטירוף אבל החיוך שחייך אליי היה חם יותר. ״את נראית יפהפה, מייה.״ קרלה החמיאה לי.
לחיי התלהטו. ״תודה, קרלה, גם את.״ אמרתי בשקט, נבוכה.
פאולו החזיק את ידי וההורים שלו החליפו מבטים. ״אנחנו נזוז, אבא.״ פאולו אמר בנימה קרירה, מביט בעיניו של רונדלו.
״לא תוכל לנהוג ככה כשתהיה הקאפו.״
״יש זמן עד שאחליף אותך.״ פאולו נהם.
״מי אמר? אולי אמות מחר?״ רונדלו קרץ אל קרלה כאילו זה היה בדיחה. גופו של פאולו נדרך.
פניה של קרלה נפלו בעצב, ״תפסיק להגיד את זה.״
האהבה בניהם הייתה ברורה. האכפתיות. אפילו האופן שבו רונדלו נשק לראשה וחיבק אותה. ״זה הזמן שלנו ללכת, מייה.״
״ביי, היה כיף לראות אותכם,״ חייכתי אליהם באדיבות.
״למה אליי את לא מחייכת ככה?״ פאולו לחש אחרי שהתרחקנו.
הנהג חיכה לנו ממש על הכביש. אני ופאולו נכנסנו למכונית היוקרתית ופאולו הרים את המסך כדי שהנהג לא יראה אותנו.
״תצטרכי להיות שקטה מאוד, מייה, אלא אם כן את רוצה שהנהג ישמע אותך ואז אצטרך להרוג אותו.״ ליבי האיץ כשהוא החליק את ידו במורד יריכי.
״זו נסיעה קצרה. תתאפק.״ התנשפתי כשהוא ליטף אותי ככה.
״אני יכול לאכול ממש מהר, נסיכה מטורפת.״ ואז בלי הכנה הוא ירד על ברכיו, משכיב אותי בספה הגדולה, וראיתי כוכבים וכבשים ווואו... ממתי השמיים ורודים?
״פאולו,״ לחשתי. ״אל תפסיק לעולם.״ הרמתי קצת את אגני.
הוא נהם, נושך בעדינות וגורם לי לצייץ. הנחתי את ידי על הפה כדי להשתיק את הרעש שבקע ממני. הנהג הגביר את המוזיקה וניסיתי להשתלט על הצחוק שיצא מחזהיי.
אוי ואבוי.
למה כל כך קל לסלוח לו?
YOU ARE READING
המלחמה שלנו
Romanceיש לו כל מה שאני רוצה. אני שונאת אותו, מקנאה בו. ובסוף כמו טיפשה מתאהבת בו. כמו שהתאהבתי בחיים שלו. אני אוהבת ושונאת אותו. אני נלחמת איתו.
