המלחמה שלנו

14

מיה רוסו
כשיצאתי מהמקלחת, נבהלתי לראות את פאולו יושב על המיטה בחדר שהייתי. ״קדימה,״ הוא טפח על יריכו.

״מה?״ כיווצתי את גבותיי בכעס.

״תשבי עליי.״ הוא אמר באדישות.

״למה נראה לך?״ הידקתי את האחיזה על המגבת שלי.

״אני לא נושך, מייה.״ עיניו האורו בניצוץ הטורף שהוא.

נגעתי בהיקי שהוא עשה לי. ״אז מה זה?״

חיוכו היה מסוכן ויפהפה, עוצר נשימה. ״את אהבת את זה לפי מיטב זיכרוני.״

״תפסיק להתנהג כמו חיה, פאולו, למרות שאני יודעת שקשה לך.״ הקנטתי. ״אנחנו לא בני שלוש, אז די עם המשחקי כוחות האלה.״ ניסיתי להיות הבוגרת מבנינו למרות שבנינו לא הייתי בוגרת.

״אני לא אוהב לחזור על עצמי, מייה.״ קולו היה יציב ומזהיר, הוא טפח שוב על יריכו. נשמתי עמוק, מהדקת את האחיזה על המגבת, מהססת. הוא נהם בתגובה.

״רק לשבת? פשוט לשבת? זהו?״ התקדמתי אליו בצעדים מהוססים, כי זה היה התאבדות מוחלטת.

התיישבתי על יריכו וידו נאחזו במפרקי ידיי, מפילות את גבי על המזרן תוך כדי שישבני עדיין על יריכו. זה היה... לוהט. והמגבת שלי? כן. איבדתי אותה, או יותר נכון היא ברחה ממני כי כנראה גם היא פחדה קצת מפאולו.

מצחיק. אבל הפיטמות שלי כנראה ממש העריצו את פאולו, עומדות דום לכבודו.

לשונו הציצה החוצה כשהוא הביט בהן, ואז הוא הכניס אחת מהן לפיו, מתגרה בי. ״פאולו,״ לחשתי בקול רועד. ״אתה חייב להפסיק,״ הוא מצץ חזק יותר, והנאה נהייתה מטורפת יותר.

הכאב הזה... היה מדהים.

הוא עשה אותו דבר אחר כך לפטמה השנייה.

והייתי בטוחה שאת היום הזה לא אשכח בחיים. ״אני לא רוצה ש....״ הפסקתי לדבר כשהוא הזיז את הרגל שלי לצד השני של אגנו, ככה שנכנס בין רגליי.

״לא רוצה מה?״ עיניו היו אפלות יותר.

״אני לא רוצה שתתנהג אליי מגעיל, בסדר?״ היססתי.

עיניו הביטו עוד כמה שניות בעיניי, ואז הוא עשה בדיוק מה שעשה בפעם הראשונה באקט המיני שלנו. הוא ירד לי, וזה היה מטורף אפילו יותר מהפעם ההיא.

זה הגיוני שזה מדהים מרגע לרגע?

פשוט... הרגשתי את המגע שלו בכל מקום.

ובסוף איברו נחשף לעיניי והוא היה... ענק. ממש ענק. ״פאולו,״ הפעם פחדתי באמת. הנדתי בראשי. ״אני לא רוצה להיקרע לשניים.״

צחוק בקע מחזהו, ״את לא תקרעי לשניים, זה יכאב קצת בהתחלה אבל את כל כך רטובה שאני בספק אם תרגישי אותי.״

״בספק אם אני ארגיש אותך?״ מצמצתי בעיניי בהלם, כי כשהוא נכנס לתוכי רק קצת הרגשתי... טוב ורע. טוב כי רציתי עוד קצת והרגשתי מחוברת יותר אליו, ורע כי זה כאב קצת אבל כאב נסבל.

״את בסדר?״ הוא בחן את פניי עוד, ידו כלאו את ידיי.

״רגע, עוד כמה נשאר? זה כואב קצת,״

הוא חייך חיוך משועשע, ״זה ממש קצת, נסיכה מטורפת.״

״קצת? אוקי.״ שאפתי אוויר במהירות. ״אולי תיכנס בבום וזהו?״

״אני חושב שכדאי שתירגעי,״ הוא רפרף עם שפתיו על שלי, ואז קלטתי שהוא מעולם לא נישק אותי. שמעתי על זה שהוא לא מנשק אבל פחדתי לקבל את הדחייה אז לא אמרתי או יזמתי כלום.

נשמתי עמוק במהירות, ״ככה?״

״לאט יותר,״ והוא נכנס עוד, ככל שהוא נכנס הרגשתי שאני מתרחבת שם למטה אבל זה היה יותר עם הזמן נעים.

כשהוא נכנס עד הסוף פלטתי יבבה. ״אל תזוז. רגע. תן לי להכיל את המפלצת הזאת.״ הוא חייך לנוכח הפחד שלי. נשמתי עמוק, התרגלתי לגודל שלו ואז הנעתי את אגני מעט, הרגשתי אותו מתקשח שם. ״למה הוא לא נרגע?״

״כי אני בתוכך ומת לזוז.״ עיניו האפילו אפילו יותר, כמעט שחורות.

הנהנתי לחיוב בסכמה. הוא נע בתוכי בהתחלה לאט, עד שהרגשתי שכבר לא כואב ושזה הדבר הכי נעים ומגרה שיש.

הוא שינה תנוחה וכמעט ראיתי כוכבים. ״פאולו!״ קראתי בהפתעה. זה היה מהיר מדי עבורי.

״כן, נסיכה מטורפת?״ עיניו ריצדו בשעשוע. ״יותר מהר?״

רציתי לסרב כדי לא לצאת מטורפת יותר ממה שעשיתי, אבל זה כבר לא היה אכפת לי. ראיתי כוכבים לגמרי. התפתלתי מתחת לאחיזה שלו. ידו היו משולבות בידיי שהיו מעל ראשי.

לא רציתי שזה יפסק לעולם, התחושה הזאת שהוא ממלא את מה שהיה ריק בי כל כך הרבה זמן.

אז אני כבר לא שונאת אותו?

בדיוק סיימתי לכתוב את פרק 50 ואני מאושרת אז אני עושה מרתון של פרקים כי אני אוהבת אותכן❤️🥹