המלחמה שלנו

29

מייה רוסו
אני לא מרגישה טוב. אני כל הזמן לחוצה, עצבנית, עצובה. הלוואי וזה היה המחזור אבל הוא נגמר לפני שבוע וחצי.

אני מנסה שוב את מזלי עם ההורים שלי ואני לא מקבלת כבוד, אני פשוט רואה את הפחד שלהם בעיניים. אמא שלי פחדה ממני גם ככה, אבל כשראיתי את זה מאבא שלי ברחתי בחזרה לבית.

הייתי כל כך מתוסכלת.

פאולו תמיד הגיע מאוחר בלילה ובקושי התראנו.

מאז שהתחתנו הוא היה מכריח אותי לישון איתו במיטה אבל עכשיו הוא ישן בסלון. על מה לו יש לכעוס?

אני בחורה עם רצונות משלי אז ברור שאחליט לעצמי.

כשהדלת של החדר אמבטיה נפתחת אני מופתעת לגלות את פאולו ערום לגמרי כשמסביב פלג גופו התחתון יש מגבת לבנה. הוא לא מביט אפילו לכיווני.

זה בכלל מעצבן אותי.

מה? הוא פשוט ניתק את החשק שלו אליי?

כי אני נאלצת לבלוע את הרוק כל פעם שאני מביטה לעברו. אוף. התגעגעתי אליו. אני רוצה שוב להתחבק איתו, לצחוק איתו, ולריב איתו, ולהזדיין איתו.

אני רוצה לחזור לקשר המטומטם שלנו.

אני מתהפכת לצד השני במיטה, מושכת את השמיכה מעל הראש שלי.

״פאולו,״ אני ממלמלת. הוא לא עונה. ״לאן אתה הולך?״ הוא עדיין לא עונה. אני מורידה את השמיכה מהראש שלי. ״אתה מתעלם ממני?״ שוב לא עונה. אני מושכת את השמיכה בחזרה מעל הראש שלי, מעוצבנת ומתוסכלת.

על מה הוא כועס? שאני כועסת ופגועה?

הוא מתלבש לו ויוצא, מבלי להגיד שום דבר. הדלת של הבית נטרקת והוא נעלם, משאיר אותי שוב לבד.

אני מרגישה... עצבות. ריקנות מוזרה כזו שלא משאירה לי טעם.

אני מחייגת אל פאולו עד שהוא עונה לי. ״מה, מייה?״ קולו מעוצבן. ״זה דחוף?״
״למה אתה כועס עליי?״
״ביי, מייה.״ הוא מנתק לי.

אני מחייגת שוב. הוא לא עונה לאף שיחה שלי.

בסביבות ארבע לפנות בוקר, אני כבר עייפה ומותשת נפשית וכשאני יורדת במדרגות אני מפספסת את אחת מהן ונופלת נפילה שהיא בכלל לא נעימה. אני מיבבת בתסכול, ״עוד משהו יקרה היום?״

אני לא מצליחה לקום בעשר הדקות הבאות, הדלת של הבית נפתחת וזה מביך בטירוף. עיקמתי את הרגל ואם אדרך עליה, אתחיל לבכות.

יש סיכוי שעיקמתי אותה. סיכוי מאוד גדול.

הוא נושף בכעס כשהוא רואה אותי ובמקום לעזור לי הוא נכנס למטבח. ״את עולה לישון בחדר?״

״לא,״ קולי בקושי נשמע.

הוא יוצא מהמטבח, ״לא שמעת אותי? שאלתי אותך משהו.״ קולו תקיף.

״אתה זה שלא שמעת אותי.״ אני עונה בראש מורם, לא גורמת לו להשפיל אותי. ״אמרתי לא.״

״מעולה.״ הוא עוקף אותי, ״לילה טוב.״

איך הוא מסוגל לישון אחרי שראה אותי ככה?

אוף.

אני נאחזת בזהירות במעקה מתיישרת, ואז צולעת לכיוון הספה. אין שום סיכוי שאעלה במדרגות, אז אני בסדר עם הספה ואני בסדר בלי שמיכה וכרית.

אני מתקפלת בזהירות עם הרגל לתנוחת עובר, כי ככה אני אוהבת לישון.

אבל אני לא מצליחה לישון.

לוקח לי לפחות ארבעים דקות עד שהשינה שואבת אותי אחריה.

•••••

עקב התגובות שלכן אני מעלה עוד 3 פרקים!
בחיי שאני מתה עליכן💓💓💓