המלחמה שלנו

7

מייה רוסו
נגעתי בעצמי וכשעשיתי את זה הוא קפץ למחשבות שלי, ואז התפוצצתי לגמרי, וזה גרם לי להיות כמו קוץ בתחת למשך כל היום.

בחדר כושר כעסתי מהמחשבה הזאת.
בבית שלו ניסיתי לא להיתקל בו.

רק רציתי שהמשפחה שלי תחזור כבר ואוכל להתרחק ממנו.

קליימן היה בחור בכיר במאפיה רק שאת תפקידו לא זכרתי כל כך. הייתי פחות בקיעה בעולם הזה למרות שגדלתי בו. ״היי, נסיכה יפה.״ הוא חייך אליי באדיבות, וכל זה היה משחק כי במאפייה לא הייתה שום אדיבות.

חייכתי אליו אותו חיוך, ״היי, נסיך יפה.״ החזרתי לו באותה נימה.

הוא צחק. ״משהו בי נראה לך כמו נסיך?״ הוא נשמע כמו חי בסרט, כשהוא מציג את גופו החצי עירום. כל הגברים כאן מסתובבים בלי חולצה כאילו הלכנו אחורה כמה שנים.

בחנתי את אותו באיטיות ואז עיקמתי את ראשי בתהייה. יד חזקה נגעה במותן שלי, מצמידה אותי לגוף חזק וגדול. ריח מוכר וממכר חדר לאפי. פאולו.

עיניו של קליימן עברו לידו של פאולו שעל המותן שלי. ניסיתי לדחוף את ידו של פאולו ללא הצלחה. פאולו התנהג כאילו סימן עליי טריטוריה. ״אני צריך להשתין עליה כדי שאף אחד לא יתקרב אליה,״ פאולו ממלמל בנהמה.

נדרכתי.

התיאור נוראי אבל הכוונה גרמה לי לקפוא.

למה הוא עושה את זה?

״מצטער, קאפו.״ קולו של קליימן נשמע כמו אחד שחטף בעיטה בביצים, ואז ברח כמו נמושה.

״למה הסתכלת עליו ככה, נסיכה?״ הבל פיו דגדג את האוזן שלי.

״לא עניינך.״ בסוף כן הצלחתי לנתק את המגע שלו ממני.

״את לא מבינה, מלה-דוקטה,״ הוא הושיט את ידו אליי ומשך בקוקו שלי. ״כל מה שקשור אלייך הוא ענייני.״ עיניו האפילו. ״את יכולה להתגרות בי כמה שאת רוצה, אבל לא עם בנים. אני לא אהיה נחמד אם מישהו יניח עלייך את הידיים שלו.״

מצמצתי בעיניי בכעס, ״מה?״

״אני לא חוזר על עצמי כי את שמעת אותי יפה מאוד.״ אצבעו ליטפה את השפה התחתונה שלי. ליבי האיץ והבטן שלי התהפכה.

דחפתי את ידו בכעס. ״אולי רציתי שהוא יניח את הידיים שלו עליי?״

״אז למחרת תראי אותו בלי ידיים- פשוט מאוד.״ עיניו ננעצו בשלי בזעם חייתי שיצא לי לראות מדי פעם.

״ואם אני אניח את הידיים עליו?״ הרמתי גבה בהתרסה.

חיוך מסוכן עלה על שפתיו. ״אז אקשור לך את הידיים.״

״אני לא מבינה. אסור לי להשתעשע? רק לך מותר?״ לחשתי בכעס, מתקרבת אליו כדי שאף אחד לא ישמע.

״בינגו, מלה דוקטה.״ הוא ליקק את שפתיו כשעיניו קפצו לשפתיי וליבי לא עמד בזה. ״אם את מעוניינת להשתעשע תבואי אליי, כי אני יכול לשעשע אותך יפה. אבל שיהיה ברור-״ אצבעותיו תפסו בקוקו שלי, מושכות בו כדי שארים את ראשי אליו בחזרה. ״אף גבר לא נוגע בך מלבדי.״

אידיוט.
הוא פשוט אידיוט.
הוא והלב האידיוט שלי.
שניהם!
פתחו חבורה של אידיוטים יחד.

״לך לעזאזל,״ ממלמלתי, מתרחקת ממנו.

״כבר את הולכת? בלי קרב קטן?״

התעלמתי ממנו, יוצאת מהחדר כושר וחוזרת לבית שלו.

נאנחתי בכעס ומיהרתי לחדר שבו אני שוהה, מתכוונת להתכנס בתוך המחשבות של עצמי כי מה שקורה עם פאולו מבלבל את הלב שלי.

אני שונאת אותו.