המלחמה שלנו

23

שלושה חודשים לאחר מכן
מייה רוסו
ברור שזה היה תירוץ. כמות הבחורות שהיו זרוקות על פאולו בחודשים האחרונים... כבר הפסקתי לספור, לצפות, להרגיש.

פשוט סגרתי את הלב שלי, כי זה יותר קל.

טומיטו היה ממש נחמד, והגבר הכי פחות מאיים שפגשתי.

״את רוצה לאכול משהו?״ הוא היה גם מכין את הפסטה עם הרוטב עגבניות הכי טעים שאכלתי.

״פסטה.״

״עוד פעם?״ הוא חייך חיוך קטן.

״עוד פעם,״ משכתי בכתף בחוסר התלהבות.

שמתי לב שלמצלמה נדלקה נורה אדומה כל פעם שישבתי בסלון. זה היה מעצבן בטירוף, ובתוך תוכי האמנתי שאולי זה נדלק כי פאולו צופה בי. הרמתי אצבע משולשת לעבר המצלמה.

טומיטו נאנח. ״את לא יכולה לעשות את זה כל פעם שהמצלמה נדלקת. אם הוא צופה בך זה פשוט לא מכבד, מייה.״

הייתה לי גם מצלמה כזו בחדר, וכשדלקה הנורה האדומה בפעם הראשונה שעוד כן היו לי רגשות, רציתי להחזיר אותו. רציתי להילחם. נגעתי בעצמי וקיוויתי שזה יטריף אותו ושהוא יבוא לקחת אותי בחזרה.

נחשו מה? באותו ערב הוא היה במסיבה עם בחורה ממש יפהפייה. וההפך הגמור ממני.

אז שילך להזדיין.

״אתה מכין את הפסטה?״ שאלתי, מעבירה נושא. ״אתה רוצה שאעזור לך?״

״לא זה בסדר. תראי משהו בטלוויזיה בינתיים.״

״הכול משעמם אותי,״ גלגלתי עיניים, בוהה בטלוויזיה הכבויה. לא היה לי כבר חשק לעשות כלום.

עבר יותר מדי זמן ואז טומיטו הגיע בטענה שהאוכל מוכן. גם את האוכל אכלתי בחוסר חשק. ״את מתגעגעת אליו?״ הוא שאל פתאום.

״לא.״

״את עצובה כבר הרבה זמן, מייה.״ הוא נראה.. אכפתי. זה היה כמעט מעורר רגש. כמעט.

הבטתי בו בקרירות. ״עצובה?״

״את לפעמים סתם בוהה, זה יכול להימשך שעות וזה מפחיד אותי. מה עובר בראש שלך? תשתפי אותי. אני חבר שלך, זוכרת?״ חיוך מהוסס עלה על פניו.

״טומיטו, אל תחמיא לעצמך כל כך. אין לי חברים.״ אכלתי עוד מהפסטה, מתעלמת ממבטו.

״אז את עצובה כי הוא.. עזב?״

״אל תזכיר אותו. אני לא רוצה לשמוע עליו.״ בהיתי בנקודה מסוימת. ״אני לא עצובה, אני פשוט כבר לא מרגישה יותר כלום.״

״אבל-״

״די, טומיטו. תעביר נושא או שאל תדבר.״ נהמתי.

השתיקה בנינו המשיכה. ״העניינים עם רוסיה מתחילים להסתדר.״

״להעביר נושא.״

״הוא עומד לחזור.״

״טומיטו,״ הפסקתי לאכול. ״אם תמשיך לדבר שטויות, אני אתחרפן.״

״בסדר, בסדר,״ הוא הרים את ידיו כאות כניעה. ״מה הדבר הראשון שתעשי כשתצאי מכאן?״

המצלמה בדיוק נדלקה באור האדום.

אם הוא צופה אני מקווה מאוד שהוא שמוע. ״אני אתפוס מישהו אקראי ואזדיין איתו,״ משכתי בכתף שלי בחוסר התלהבות. ״ואז כנראה שאני אהרוג את פאולו.״

טומיטו התחיל לצחוק, ״את מצחיקה, מייה,״

״אני לגמרי רצינית.״

החיוך של טומיטו ירד בהדרגה. ״אם היית גבר יכולת להיות גבר מאיים ביותר,״

גלגלתי עיניים.

ממש לא אכפת לי.