המלחמה שלנו

15

פאולו רוסו
אבא שלי הגיב למה שעשיתי יחסית יפה. הוא אמר שלהבא פשוט אגיד לו ושהוא יבצע את זה כדי לא לעורר בלגן מגורמים אחרים.

בינתיים מייה הייתה שלי ואף אחד לא ידע את זה.

לא הוצאתי אותה מהבית והיא גם לא ביקשה לצאת. אהבתי לזיין אותה בכל תנוחה אפשרית, מה שהיה כמעט לא הגיוני. אתמול היא ירדה על הברכיים וזה היה מראה מטורף.

כמעט גמרתי במכנסיים מהמראה שלה על הברכיים.

השתדלתי לחשוב בהתחלה על הדברים הכי דוחים בעולם כי הזין שלי התפוצץ מרוב אורגזמה בשנייה שהוא היה בפה שלה. זה היה מביך בטירוף, הבטחתי לעצמי שעד שלא אתאפס על עצמי, היא תישאר עומדת על הרגליים.

היא לא הבינה שמה שקרה זה לא לגיטימי כי מה היא הבינה במציצה? וטוב שכך, כי אם הייתי יודע שעוד מישהו היה מקבל מהחלום המתוק הזה, הייתי כורת לו את הזין ומוציא לו את העיניים והלשון. הזין בשביל העונש והעיניים כי הוא ראה אותה ככה והלשון כדי שלא יוכל לדבר.

״פאולו,״ מייה נכנסה למטבח כשעל גופה החולצה שלי והזין שלי מיד קם. לא משנה כמה פעמים בשבוע האחרון אני מזיין אותה, כלום לא מספיק.

כאילו גופי לא יודע שובע אליה.

״אתה הולך לאנשהו?״ היא בחנה אותי במבט מבולבל.

״טייט. הבטחתי לאח שלך ללמד אותו כמה תרגילים, את רוצה להצטרף?״ חיוך שהגיע לעיניה עטר את פניה. רציתי שהיא תשאיר את החיוך דבוק על פניה. ״אז תתארגני, אני מחכה לך.״

היא עלה כמעט בריצה לחדר ואחרי רבע שעה ירדה למטה, כשנכנסנו למעלית היא הביטה בידי כמה פעמים כאילו רצתה ממנה משהו.

״הכול בסדר, מלה-דקוטה?״ הרמתי גבה בשאלה.

לחייה התלהטו במבוכה, ״לא משהו חשוב. אז טייט ביקש ממך לאמן אותו?״ היא התחמקה מקשר עיניי.

״כן.״ בחנתי אותה עוד קצת אבל לא טרחתי להעמיק את העניין.

המעלית נפתחה ותוך דקה כבר הייתי על הזירה עם טייט, הוא נראה כועס לראות אותי ואולי בגלל מה שעשיתי לאבא שלו. ״הבאת את מייה לפה?״ טייט הכניס את הכפפות לאגרופיו, נותן דחיפה למגן של פניו.

לא הייתי צריך את החרא הזה כי אין סיכוי שהוא היה מכניס לי, אבל הוא כנראה ידע שאוכל אותו בלי מלח.

״היא רצתה לראות אותך.״

״חשבתי שאתה לא מכניס את הזונות שלך לעסק.״ הופתעתי לשמוע את אח שלה מדבר עליה ככה.

״כדאי שתסדר את המגן טוב, טייט.״ הזהרתי, אבל לפני שהוא הספיק להגיב הפלתי אותו על הפנים. הוא גנח בכאב. התכופפתי אליו, ״תיזהר כשאתה מדבר עליה.״

הכבוד שלה זהה הכבוד שלי.

הבטתי בזריזות במייה, היא פחדה שאכאיב יותר ממה שצריך לטייט אז הורדתי את הכעס ממני. ״פעם הבאה תחשוב מהשכל ולא מהרגש.״

״ירית בגללה באבא שלי. ידעת שיש לה דם של רוסים?״

אז ההורים שלו סיפרו לו. נהדר לו.

״כדאי שתשמור על זה בסוד.״

״כמו שאתה שומר עליה בסוד?״ הוא הרים קצת את קולו. מייה התכווצה וזה עיצבן אותי. לא שמרתי על מייה כאילו הייתה סוד המלוכלך. לא הייתה שום סיבה להתבייש בה.

חבטתי בבטן שלו באגרופי במהירות. ״כדאי שתשקול מילים.״ התרחקתי ממנו. ״תבקש ממישהו אחר לאמן אותך כי אם אני אמשיך- אני אחסל אותך.״ ירדתי מהזירה ישר למייה.

היא הושיטה לי את המים שלה כאילו ניסתה להגיד משהו.

לקחתי אותם, שותה חצי מהבקבוק שלה. לא טעים כמוה. רציתי אותה.

״את יודעת מה? בואי נעוף מכאן,״ ניקיתי את אגרופיי הפצועות מהמכות שהחטפתי לאחיה. היא לא אמרה דבר, רק אספה את הדברים שלה והביטה באחיה בתקווה שיסתכל עליה. ״את בסוף תהרגי אותי, מלה-דקוטה.״ הנדתי בראשי לשלילה.

כשיצאנו מהחדר כושר היא לא אמרה עדיין כלום.

כשהמעלית נסגרה היא כן בחרה להגיד. ״למה זה היה טוב, פאולו? הרגשת גבר כשהכאבת לילד קטן?״

״זה לא משהו שאת לא עשית.״ נהמתי.

״אני חושבת ששברת לו את הפנים. זה ממש לא אותו הדבר.״ היא הצביעה עליי, מאשימה אותי.

כיווצתי את גבותיי בכעס. לא אהבתי את הדרך שבה היא לא הפגינה כלפיי כבוד. ״אני צריך לשבור לך שוב את האצבע כדי שתביני שאני לא החבר המזויין שלך?״

היה רגע של אכזבה בעיניה. היא הורידה את האצבע ממני ושילבה את ידיה, סוגרת את עצמה ממני.

שתלך להזדיין.

יכולתי להשיג טוב יותר.

כשהיא חזרה הביתה אני הלכתי לחפש טוב יותר. וכשלא מצאתי, אז חזרתי מעוצבן הביתה. היא ישנה במיטה שלה.

לעזאזל איתה.

הייתי צריך לתת אותה לרוסים, אולי ככה היא לא הייתה דופקת לי את הראש כמו פסיכי אובססיבי.