פאולו רוסו
צפיתי בה מתאמנת מהמסך במחשב נייד שלי בזמן שאני מנסה להכין תוכנית שתפיל את האויבים שלנו, בצד הרוסי. הם התחילו לייצר בלגן ואמרו שיפגעו בנשים ממשפחת רוסו.
אמות לפני שזה יקרה.
ואז היא הפסיקה להתאמן, התיישבה על הרצפה וקברה את פנייה בין רגלייה. היא בוכה? כשהיא הרימה את ראשה גיליתי שעיניה היו עצומות, כי היא הייתה מותשת.
היא מתאמנת כבר שעתיים.
כל כך הרבה זמן....
״קאפו הצעיר,״ קול מוכר הבהיל אותי. גופי נדרך. סגרתי את המחשב במהירות. ג'ונתן, אבא של מייה. אותה הבחורה שצפיתי בה במסך במשך שעתיים. ״הבת שלי עד כדי כך מעניינת אותך?״
״לא, אדוני.״ שמרתי על קולי נוקשה, מכבד.
״בחייך, תפסיק עם הרישמיות הזאת. אנחנו פאמיליה.״ (משפחה באיטלקית)
פאמיליה.
הם תמיד הזכירו שהם המשפחה שלי, עוד מהרגע שהגעתי לפה שהייתי בן ארבע-עשרה. המשפחה הקודמת שלי עשתה לי דברים אכזריים, המשפחה הזאת עושה לאחרים דברים אכזריים.
העדפתי את המשפחה הזאת.
״אז שמעתי על הקרב הקטן שלכם בחדר הכושר. על מה שעשית לגקלין.״ גקלין? הבחור שקרא לה זונה מפונקת? אה. הוא. ״ולבחור מהישיבה. אני מעריך את הכבוד שאתה מפגין כלפיה.״
לא אמרתי מילה שלא הייתה אמורה להיאמר. ״ג'ונתן,״ שמרתי על קולי ריק מרגש. ״אנחנו צריכים להשאיר את כבודם של הנשים שלנו.״
״היית רוצה שהיא תהיה שלך?״ השאלה שלו הפתיעה אותי לא מוכן. ״היא עוד צריכה קצת נימוסים ואני חושב שאתה יכול לעדן אותה. ראיתי את הקרב שלכם בהקלטות וזה היה... מדהים. היא נכנעה. הבת שלי לא נכנעת לעולם.״
האגו מדבר בעדו?
״אין צורך. אני לא מעוניין בה בצורה כזאת, היא לא הטעם שלי בנשים ומעבר לכך היא פאמיליה.״
״לא בדיוק,״ נשם עמוק ג'ונתן. ״זה הסוד של משפחתנו, והגיע הזמן שאספר לך. מייה היא לא הבת הביולוגית שלי.״ שפשפתי את הירך שלי מהווידי הלא צפוי הזה. ״היא.. כן זורמת בעורקי רוסו, הרי אמא שלך היא משפחת רוסו, מבין?״
״לא. אני לא מבין.״ כעסתי שהוא מדבר עליה כאילו רצה להיפטר ממנה.
״הלוואי והלידה שלה לא הייתה קורת. אישתי נאנסה ממש בתחילת הנישואין שלנו על ידי המאפיה של הרוסים. זה חולל הרבה בלגן אצלנו, והעיניים שלה מזכירות לאישתי את האנס. אני רק מנסה להרחיק אותה מאשתי.״
״היא האמא שלה.״ התערבתי.
״והיא התזכורת לכל הבלגן שלה,״
לא הייתי אדם של רחמים, אבל שנאתי איך שההורים שלה נהגו בה, כאילו היא אשמה באונס המזויין.
ילדים מעולם לא היו אשמים בטעויות של הוריהם, ועדיין שילמו על חטאיהם.
״אין לי מה לעשות עם המידע הזה, אדוני. אני מעריך את השיתוף בסיפור. לא אתחתן איתה כי אתה מעוניין לגרש אותה מהבית.״
נראה שמה שאמרתי לא מצא חן בעיניו.
״אני מבין.״ הוא יישר את חליפתו בפרצוף לא מרוצה. ״אז תוכל לפחות ללמד אותה הגנה עצמית? אני חושב שנוכל לפתור את הסכוכוך עם הרוסים בכך שנשדך את מייה לאחד מהבכירים.״
אין. פאקינג. סיכוי.
הוא שיכור או משהו?
״אלמד איתה הגנה עצמית, אבל לא אסכים לשידוך עם הרוסים.״
״למה?״ עיניו נצצו מרוב כעס.
״הם חיות. ראית איך הם נוהגים בנשים שלהם? אין להם כבוד. מגיע למייה מישהו ראוי.״ התעקשתי.
״אתה בטוח שלא תרצה אותה לעצמך?״ הוא הרים את גבתו.
״מעולם לא הייתי בטוח כמו עכשיו. מייה תתחתן עם מישהו איטלקי.״ אמרתי בנימה מקפיאה.
״בדרך כלל גבר ראוי יחפש אישה ראוייה. אתה חושב שמישהי כמו מייה ראוייה? אתה יודע מה יקרה לגבר ההוא שיגלה שהיא נוצרה מהדרך ההיא של הרוסים? היא קללה רצינית, פאולו. אנחנו צריכים להיפטר ממנה.״
בן זונה אנוכי.
מעולם לא חיבבתי את ג'ונתן.
״ההחלטה סגורה בעיניי, כי מייה לא תקבל שידוך עם רוסי, גם אם זה אומר שאצטרך לקחת אותה לאישה.״ נעמדתי על רגליי, ״סלח לי,״ הנהנתי בנימוס, כשפתחתי את הדלת, היא עמדה שם.
כמה זמן היא הקשיבה? מה היא שמעה?
יכולתי לראות ניצוץ של כאב בעיניה, היא עקפה אותי ונכנסה לחדר. לא זזתי.
״היי, אבא,״ קולה נשמע חלש. ״טייט התקשר להגיד לי שאמא לא מרגישה טוב, אבל היא לא רוצה שאתקרב לעזור לה.. אז.. תוכל לעזור לה?״
אבא שלה נאנח בכעס, קם על רגליו.
התרחקתי כי זה עניין משפחתי שלהם.
מייה שילמה על טעות שלא ביצעה, ולא יכולתי לשחק את תפקיד האלוהים ולהציל אותה. לא היה אמור להיות לי בכלל אכפת.
היא שונאת אותי.
אני שונא אותה.
זה לא ענייני.
YOU ARE READING
המלחמה שלנו
Romanceיש לו כל מה שאני רוצה. אני שונאת אותו, מקנאה בו. ובסוף כמו טיפשה מתאהבת בו. כמו שהתאהבתי בחיים שלו. אני אוהבת ושונאת אותו. אני נלחמת איתו.
