המלחמה שלנו

20

פאולו רוסו
עיניים יפות הביטו בי. פאק. כמה שאהבתי את העיניים שלה.
״למה אתה מסתכל עליי ככה?״ היא נעצה בי עוד קצת מבט חשוד.

״את מסתכלת עליי במבט חשוד?״ הרמתי גבה, טופח על הירך הימינית שלי. היא הבינה אותי ללא מילים כבר, מתיישבת על הירך הימינית שלי בחיוך רגוע.

״אתה מסתכל עליי במבט קפוא?״

״אני שאלתי קודם.״

״טכנית-״ היא משכה בכתפייה, ״- אני שאלתי קודם: למה אתה מסתכל עליי ככה?״

״מלה-דוקטה,״ ליטפתי את הירך שלה בעדינות ובאיטיות. ״עד כמה את רוצה את התשובה?״

״מאחד עד?״

״עד מה? את תעשי גם ככה כל מה שאגיד לך.״ הקטנתי.

״אוכיח לך שלא.״ היא הרימה סנטר בהתרסה. אהבתי את הרוח לחימה של האישה המטורפת הזאת.

״יש לך עיניים יפות.״ אמרתי, גורם לה להתכווץ, לעיניה להתחלף ברגש פגיע וכועס. ״מה קרה?״

״אל תחמיא לי על העיניים שלי, פאולו. זה לא מצחיק.״

זה בגלל מה שאמא שלה אמרה לה?

״אמא שלך משתדלת לא להביט לך בהן, נסיכה מטורפת,״ היא נדרכה למילים שלי. ״אבל אני משתדל להביט בהן כמה שיותר. אם את עוצמת עיניים כשאנחנו מזדיניים אני לא סתם מכריח אותך לפקוח אותן.״

היא נראתה המומה.

״אז עדיין לא תזדייני איתי?״ קרצתי לה.

היא מצמצה בעיניה כשהסיטה את עיניה משלי, כנראה מגרשת את הרגש הזה מעיניה. כשעיניה הביטו בי הן כבר לא כעסו. ״אני ואני עשינו שיחה,״ היא התיישבה על ירכיי ברגליים פתוחות.

חייכתי. ״את ואת יכולות לשתף אותי במסקנה?״

״זה תלוי,״

״במה?״ הרמתי גבה, משאיר את החיוך על פניי.

״בכמה נחמד תהיה איתי ואיתי,״

נחרתי בצחוק, ״הכי נחמד בעולם. מה דעתך על לגמור שלוש פעמים לפני שאני גומר?״

״פאק. עשינו עסק. אז אתה נחמד בקטע של עדין?״ היא הניחה את היד על העורף שלי בחיוך מתגרה.

״אמרתי לך כבר- לא מכיר אף אחד בשם הזה, למזלי.״ משכתי אותה קרוב יותר.

מעולם לא חשקתי בצורך לנשק מישהי כמו שאני רוצה לנשק את מייה. היא הייתה מעוררת.. רצון כזה מוזר. פאק. זין על זה שאני לא מנשק אף אחת.

משכתי אותה קרוב יותר אליי, טורף את שפתייה כמה שאני יכול.

היא הניחה יד על החזה שלי מרחיקה אותה ממני, מתנשפת, חסרת נשימה. עיניה הביעו הפתעה. ״אתה מנשק אותי.״

״ככה קוראים לזה?״ משכתי אותה שוב אליי אבל לפני שפתינו התקרבו היא התרחקה. ״מה עכשיו, נסיכה מטורפת?״ נהמתי בתסכול.

״אין לי אוויר,״ היא התנשמה עדיין, מחייכת בלחיים סמוקות.

הו, הסומק הזה... היא הייתה נבוכה? אני מת על זה.

שאני פאקינג אמות.

״אז אתן לך את שלי,״ ואז הצמדתי את שפתינו בחזרה. כשהרגשתי שבאמת לא היה לה אוויר, שיחררתי אותה, אבל לא כי לא רציתי לנשק אותה- כי רציתי כמו מטורף- אבל היא לא נשמה והייתי צריך אותה נושמת וחיה לגמרי.

הכנסתי את היד לתוך המכנס בוקסר של הבובספוג המטופש שלה. חיפשתי אחר התחתונים שהיא לא לבשה.

״מייה,״ לחשתי, פוגש את עיניה הסקרניות. ״את לא לובשת תחתונים?״

״אתה תמיד קורע אותם. אין לי כבר תחתונים ללבוש.״

צחוק בקע הישר מהגרון שלי וגם שלה, ולעזאזל, היד שלי הייתה ממש מול איברה.

איך אני צוחק במצב כזה? כנראה שתצטרכו לשאול את הנסיכה המטורפת שלי.