המלחמה שלנו

11

חלק 1
פאולו רוסו
גם כשהאצבעות של שנינו החלימו, היא סירבה להתאמן איתי ולהילחם איתי. נהנתי להילחם איתה ולא רק כי ניצחתי, אלא המבט בעיניים שלה. אהבתי את הרוח הקרבית שלה.

כשההורים שלה חזרו אמא שלה אפילו לא הסתכלה עליה, אבל מייה כן הסתכלה על אמא שלה והמבט האבוד של מייה הזכיר לי אותי בן ה14 כשההורים שלי יצאו מחיי.

לעזאזל. שנאתי את התחושה הזאת, זה הרגיש כאילו אני צריך לגונן על מייה.

ומייה לא הייתה צריכה עזרה של אף אחד.
היא הסתדרה יפה מאוד לבדה.

ג'ונתן האבא הטיפש והמקולקל שלה, לא הפסיק לנדנד לי. הוא דיבר על אישור שצריך להגיע ועל בחור שצריך לשים טבעת על האצבע שלה.

היא הולכת היום לדייט.

כן... לא במשמרת שלי.

כשהגיע הערב, נכנסתי לבית של משפחתה. רעש של עקבים הגיע מהקומה העליונה וכשהיא ירדה במדרגות הסתתרתי שלא תבחין בי.

היא לבשה שמלה בצבע כחול שנצמדה אל גופה כמו עור שני. יכולתי לראות את קימורייה בצורה מאוד ברורה. והישבן? פאק. היא לא לבשה חזייה וגבה היה חשוף מעט.

התגנבתי בשקט וחסמתי את הפה והאף שלה. בהתחלה היא ניסתה להילחם עד שלקחתי את נשימתה האחרונה.

היא איבדה את ההכרה בידיי ואני ברחתי איתה, מעלים עקבות במצלמות ובכל מקום אחר. קשרתי סביב עיניה סרט וחיכיתי שתתעורר בזמן שהנחתי אותה על המיטה שלי.

היא התחילה לזוז באנחות קטנות. ״פאולו? זה אתה?״ קולה היה חלש וצרוד.

ידייה היו קשורות למיטה.
לא רציתי שהיא תנסה לברוח לי.
הבטחתי שהיא לא תצא לדייט, אז היא לא.

״פאולו, תפסיק עם השטויות האלה.״ היא נאנחה, מנסה להתנגד לאזיקים. ״יש לי דייט ללכת אליו.״ לא יכולתי לחשוף את עצמי. ״אני יודעת שזה אתה. אני מזהה את הריח שלך.״

חייכתי.

היא מזהה את הריח שלי? מה זה אמור להביע?

״אני לא אסלח לך כמו ששברת לי את האצבע.״ היא ממשיכה לדבר שטויות.

כשאני מלטף את עצם הבריח שלה היא מפסיקה לדבר. אני מחליק את האצבע שלי לאזור שדייה ואז אוחז בסנטרה, מרים את ראשה, מקרב אליה.

״פאולו, זה אתה, נכון?״ קולה נשמע מפוחד. ״אם זה אתה, בסדר. רק תגיד. זה מפחיד אותי.״

החזה שלה עולה ויורד.

אני מלקק באיטיות את צווארה, גורם לה להיאנח בהנאה. אני מוצץ נקודה שאני מוצא שהיא מתכווצת אליה, נקודה רגישה, ואני מלקק, נושך, מוצץ, מתגרה. ״פאולו,״ קולה רועד. ״למה אתה לא מדבר?״ הפחד נשקף לקולה.

שום. מילה.

זו הייתה טעות לחטוף אותה, כי עכשיו לא ארצה להחזיר אותה לעולם.

אני מכניס את ידי לשמלה הקצרה שהיא לבשה. התכוונה ללבוש עבור מישהו אחר. מישהו שהוא לא אני.

אני מתמלא זעם.

״רצית ללכת לדייט המזויין כדי לרצות את ההורים שלך?״ נימת קולי נשמעת תוקפנית, וכנראה זה מסגיר אותי. היא נאנחת בהקלה כאילו הייתה צריכה לדעת שזה אני בשביל להירגע.

אם אנשים אחרים היו מגלים שאני מי שחטף אותם הם לא היו מגיבים בהקלה, הם היו מתחילים לדקלם את כל התפילות האפשריות. אבל לא היא. לא מייה.

מייה בטחה בי וזה מה שחירפן אותי.

בחורה מטורפת.