מייה רוסו
הוא אידיוט! ברור שהוא לא הקשיב! ברור שהוא היה בחוץ! ברור!
עיניי מתמלאות בדמעות של כעס. הרופא טען שהוא צריך מנוחה והאידיוט הזה מתעורר ומתלונן. ״פאק, איזה כאבים,״ הוא מתיישר. ״מייה? מה את עושה פה? את בסדר?״ הוא נראה בין מופתע לבין חסר ביטחון.
אני לא רגילה לראות את פאולו ככה. ״התעלפת,״ אני מוחה את הדמעות במהירות, מרגישה רע עם עצמי.
״למה בכית?״
״כי עיצבנת אותי. בשביל מה ישבת בחוץ? כדי שאחזור איתך הביתה?״ ממלמלתי בכעס.
גבותיו התכווצו. ״זין.״
״מה?״
״מה ששמעת, מייה. אם את לא רוצה להיות איתי פשוט לכי מכאן.״ ואז הוא נשכב על המיטה ומושך מעליו את השמיכה.
מה הוא ילד קטן?
״פאולו.״ נהמתי.
״את יכולה ללכת,״ קולו היה נשמע מבואס.
״פאולו.״
הוא נשם עמוק. ״מה?״
״בן כמה אתה שאתה מתנהג ככה?״ גלגלתי עיניים.
הוא לא אומר כלום. אני צובטת אותו בישבן והוא נוהם בתגובה מעיף את השמיכה ומושך את היד שלי, מפיל אותי עליו. אני מתנשפת בהפתעה כשהראש שלי נוחת על החזה שלו. אני מתכוונת להתרומם אבל הוא לא נותן לי.
״את רוצה ללכת, מייה?״ אצבעותיו משחקות עם קצוות השמלה שלי ואצבעותיי רועדות. אני נאחזת בו ומרימה את הראש שלי להביט בו.
הוא לא נותן שום רגש. ״אם תרצי אני אשחרר אותך, מייה, אבל לא תוכלי לחזור.״ העיניים שלו לא מספרות את האמת.
אין לי מילים.
״בסדר.״ אני כועסת.
הוא נראה פתאום עצבני כל כך. ״זין. תמיד אמרתי שאני אנוכי, אבל עכשיו אני יודע כמה.״ הוא הופך אותנו. ״את לא תלכי מפה.״
״מה? סליחה?״ אני מגחכת בכעס.
״אף אחד לא יגע בך חוץ ממני.״
״לא אתן לך לגעת בי עם מקל!״ אני מרימה את הקול, דוחפת אותו וקמה בכעס.
״מייה, בואי לכאן.״
״לא יקרה.״ אני יוצאת מהחדר וטורקת את הדלת אחריי.
הוא פשוט משוגע.
מטורף על כל הראש!
אני נושמת עמוק כשאני יורדת במדרגות, הדלת נטרקת אחרי והצעדים הגדולים שלו מתקרבים, ומבט חטוף אליו ואני יודעת שהוא לא צוחק- הוא באמת לא יתן לי ללכת.
אני מתחילה לפתוח בריצה אבל הוא מספיק אליי ומרים אותי. ״תניחי ידיים על השולחן.״ קולו תקיף.
״מה? לא.״ אני מנסה להתנגד אליו.
הישבן שלי שורף. הוא נתן לי סטירה בתחת?! מה נראה לו?!
״ידיים על השולחן.״ קולו תקיף ומעביר צמרמורת בעמוד השדרה שלי.
השפה שלי רועדת ועיניי מתחילות להתמלא בדמעות. מאז שהכרתי את פאולו למדתי לבכות. היד שלו עוברת על הישבן שלי באיטיות, ״פאולו,״ קולי רועד. ״זה כואב לי,״ אני מניחה את הידיים על השולחן והוא מכניס את היד לשמלה שלי.
אני מעתיקה את הנשימה שלי ומיבבת בפחד.
תוך רגע הוא מושך את הנשק שלי מהחגורת רגל שהייתה מתחת לשמלה. אני נושמת לרווחה כשהוא דוחף את זה לכיס שלו.
״לא הייתי נוגע בך אם לא היית רוצה. אל תסתכלי עליי ככה, מייה.״ קולו תקיף.
״אתה מחזיק אותי פה מבלי רצוני.״
״זה לא נחשב, לעזאזל. באופן מיני. התכוונתי שלא הייתי נוגע בך באופן מיני אלא אם רצית את זה.״ הוא מתרחק ממני ועושה משהו על הקוד. ״אני לא יכול להגיד לך לא לנסות לברוח כי אני יודע שאת תנסי- אבל אני תמיד אמצא אותך וכל פעם שתברחי את תקבלי עונש.״
״פאולו, זה לא פייר.״ אני כועסת.
הוא מתעלם ממני והולך לחדר.
••••••
פיצוי על כך שנעלמתי🥲
מרתון נעים🙃🙃🙃
YOU ARE READING
המלחמה שלנו
Romanceיש לו כל מה שאני רוצה. אני שונאת אותו, מקנאה בו. ובסוף כמו טיפשה מתאהבת בו. כמו שהתאהבתי בחיים שלו. אני אוהבת ושונאת אותו. אני נלחמת איתו.
