המלחמה שלנו

2

חלק 2
פאולו רוסו
הכלבה המפונקת הזאת...

משכתי את הרגל שלה והיא נפלה קדימה, הנחתי את ידיי כדי שפנייה לא יפגעו. לחצתי על גבה כדי שלא תוכל להתהפך.

״תכניס לזונה המפונקת!״ קרא מישהו, עיניי חיפשו אחר הבחור, ראיתי את הפחד בעיניו. הוא חשב שהוא יכול לצחוק עליה? להשפיל אותה?

היא נשפה בתהדמה כשאיברי ננעץ בישבנה.

מה היא לבשה לכל הרוחות?

״קשה וגדול, זוכרת?״ הקטנתי.

״הוא קרא לי זונה מפונקת. איפה הוואגינה שלך? תגן עליי.״ היא הקניטה.

״אכניס לו אחר כך, נסיכה מפונקת.״

טייט קרא מבחוץ, ״תכניס לה! קדימה!״

הבן זונה הקטן הזה היה מת לראות שאחותו מושפלת כמו שהיא השפילה אותו כל פעם שניצחה. ״להכניס לך?״ הנמכתי את קולי.

היא התנשפה בהלם, צמרמורת כיסתה את עורה וחייכתי בניצחון. היא מגורה, בשבילי, בזכותי. ממש חרמנית קטנה.

״פאולו,״ היא לוחשת. ״תפסיק. בסדר. אני נכנעת.״

״את יודעת כמה בושה תעשי לאבא היקר שלך כשתפסידי?״ אני מתגרה בה עוד קצת.

כשאני משחרר אותה היא קופצת ישר עליי. אני מעקם את רגלה שוב ומפיל אותה שוב לרצפה.

״פעם שלישית! פאולו אתה מנצח!״ טייט קורא שוב. הקהל גברים מריע לאות הניצחון שלי.

הבושה והכעס מתגלגל בעיניה. ״אני שונאת אותך,״

״מזל שזה הדדי, מתוקה.״ אני צובט את יריכה, היא גונחת בהפתעה יחסית חזק. תחושה של רכושניות מתחזקת בי. אסור לאף אחד מהגברים לשמוע אותה גונחת ככה, חוץ ממני.

היא טופחת על הרצפה שלוש פעמים.

״תלך להזדיין אלף פעם, פאולו.״ אבא שלה היה מחטיף לה אם היה יודע איך שהיא מדברת אליי. ״אז אני בושה לאבא שלי, ולפחות לי יש את הדם של רוסו. לך אין. אתה עלול לבגוד בנו בכל רגע.״

היא יודעת מה להגיד כדי לעצבן אותי.

הקהל מריע לי, היא מתרחקת, ואני מביט לישבנה שנהיה חשוף יותר כשהמכנס הקצר עלה לה מדי. עוד פעם התחושה של הרכושניות חוזרת, אבל אני דורש להדחיק אותה.

״תודה שהחזרת לי את הכבוד, אחי.״ טייט צוחק.

זה לא מצחיק.

עיניה של מייה מביטות בי בשנאה המוכרת. ״מתי שרק תרצה. נהנתי לראות את מייה מושפלת כמו שהיא נהנתה לראות אותך.״

אני רואה את גופה נדרך למילים שלי.

ואז היא מתקרבת ומחטיפה לי באגרופה. ״אנחנו כבר מחוץ לזירה, מייה.״ אני מסנן בכעס, שריר קופץ לי בלסת מרוב כעס ואיפוק.

״המשחק שלי? חוקים שלי. עכשיו הקרב נגמר. אמרתי לך שאחטיף לך.״ היא מתרחקת מהחדר כושר.

״היא סתם רגשנית כי אמא שלי מתעלמת ממנה בחודש האחרון. תתעלם.״ טייט אומר.

״למה שהיא תתעלם ממנה?״ אני נוהם.

טייט צוחק, ״היא מתנהגת אליה כאילו היא האמא רק כשיש אנשים בסביבה. כשתראה את היחסים שלהם בבית— כשתסתכל, תבין.״ הוא מתרחק. ״ביי, אחי.״

היחסים שלהם בבית?
אמא רק ליד אנשים?
מה זה אמור להביע?

••••••••

דברו אליייייי איך זהההה🫣
וואו התגעגעתי