מייה רוסו
למה הסכמתי לבוא לאירוע מטומטם כזה אתם שואלים? טוב אז כשאדע את התשובה אעדכן אותכם.
אני לוגמת מהיין המגעיל הזה ומקווה שהתחושת ריקנות תיעלם בסופו של דבר. פאולו לא עוזב אותי מהרגע שיצאתי עוד מהחדר והמבטים שלו כבר גורמים לי להרגיש נבוכה.
למה הוא מסתכל עליי כאילו הוא מעריץ אותי? כאילו המראה שלי מדהים אותו?
הוא ניפנף אותי, התנהג אליי מגעיל, אמר שהוא שונא אותי, בגד בי... ואחרי כל זה הוא מעז בכלל להסתכל עליי?
למה זה כל כך כואב בלב?
למה אהבה תמיד הורסת?
אני מחליטה לתפוס מרחק מפאולו, אבל הוא תופס במרפק ידי, ״לאן את הולכת?״ קולו כמעט מודאג.
״פאולו, די.״ קולי נשמע מותש כבר.
הוא מביט בי כמה שניות ארוכות ואז משחרר אותי. עיניו לא יורדות ממני כל הערב ואני מדברת עם כמה אנשים. גבר שלא הכרתי, נעצר לידי ומדבר איתי על החברה שלו. באמת שאני שמחה לשמוע לפחות שיש מישהו אחד בעולם שלנו הגון.
״וקנית לה פרחים?״ אני מרימה גבות בהפתעה.
הוא מחייך. ״למה את כל כך מופתעת? פאולו לא קונה לך?״ הוא צוחק והחיוך שלי עכשיו בטוח לא מגיע לעיניי.
״אז מה היא אמרה?״
״היא חשבה שאני מציע לה נישואים.״
עכשיו החיוך כן הגיע לעיניים. ״הבחורה רוצה להתחתן, מה נסגר איתך?״
״אני מחכה לתאריך של תחילת שנה הבאה. הבטחתי לה כשיהיה שלג כשנתחתן.״
״שלג?״
״היא נסיכת הקרח, מתוקה.״ כשהגבר האקראי הזה קורא לי מתוקה הלב שלי אפילו לא מהבהב בקטנה. שום. רגש.
נוכחות חזקה מופיעה מאחורי. יד רכושנית נתפסת בחיבוק זהיר סביב המותן שלי, ״מותק, הולכים.״ קולו תקיף, ואני די בטוחה שהמבט של פאולו מפחיד את הגבר הצעיר והחמוד הזה.
״בסדר.״ אני מזיזה את היד שלו ממני, מחבקת לשלום את הבחור הנחמד. ״תזמין אותי להצעה?״ אני מחייכת.
״תעזרי לי לתכנן אותה,״ הוא צוחק.
פאולו נוהם בתגובה ולפני שיקרה אסון אני אומרת; ״הוא מציע נישואים לחברה שלו בשלג.״
פאולו לא אומר כלום ועיניו לא קונות את זה.
כשאנחנו יוצאים מהאולם הוא הולך לכיוון אחר. ״תכנסי לאוטו, אני מעשן בינתיים.״
״פאולו, הבטחת לי שנסע ישר לבית. אני עייפה ובכלל לא רציתי לבוא לכאן איתך.״ קולי מעוצבן.
״ולדבר עם האפס הזה כן רצית?״ הוא מרים עליי את הקול, כאילו רק חיכה להתפוצץ.
אני מאגרפת את היד שלי. ״לך תזדיין, פאולו. לא אכפת לי עם מי, אבל שתקבל מחלות מין.״ ואני מתרחקת. האוטו בכלל לא פתוח, וכשהוא פותח אותו אני נכנסת מיד.
עד שהוא חוזר אני מספיקה לקלל את כל מי שהביא אותו עד היום.
״אני אקח אותך לבית.״
״לא חשבתי אחרת.״
הוא לא אומר כלום כל הדרך והוא חונה על המדרכה. ״אתה תקבל דוח,״ אני ממלמלת בשעמום.
״אני לא. אני רק מלווה אותך לבית והולך.״
לאן הוא הולך?
אני לא אומרת כלום אבל באמת הוא מלווה אותי לבית והולך. ורק בארבע לפנות בוקר הדלת של הבית נפתחת, ויש לו ריח מסריח של אלכהאול סיגריות ובושם.
הוא נכנס למקלחת וכשהוא יוצא משם כבר עם ריח טוב יותר ותחתוני בוקסר שחורים, הוא קולט שאני ערה. הוא נשכב לידי מבלי לומר מילה.
״למה את ערה?״ הקול שלו מבהיל אותי אחרי שקט של כמה דקות.
אני בולעת את הרוק, מתהפכת לכיוון שלו. ״למה אתה ער?״
״שאלתי קודם.״
״אם תענה לי אני אענה לך.״ אני מציבה תנאים.
״כי עכשיו חזרתי. אז למה את ערה? הערתי אותך?״
״לא הערת אותי. איפה היית?״
״מייה..״ הוא נאנח. ״את מנסה לשגע אותי?״
״אתה כבר משוגע לבד, פאולו.״ אני מתהפכת לצד השני בחזרה.
״את לא תגידי לי למה את ערה? חיכית לי?״ כן. לא יכולתי להירדם כשהוא לא היה פה מהמחשבה שמישהי אחרת נוגעת בו.
״ממש לא,״
השקט חוזר והפעם אני מצליחה להירדם, ובבוקר הגוף של שתינו מחובר. פאולו ער כבר הרבה זמן אבל לא מזיז אותי, אז אני זזה בכוחות עצמי והולכת למקלחת.
כשאני חוזרת הוא באותה פוזיציה.
מה נסגר איתו?
למה הוא ממשיך להסתכל עליי ככה?
YOU ARE READING
המלחמה שלנו
Romanceיש לו כל מה שאני רוצה. אני שונאת אותו, מקנאה בו. ובסוף כמו טיפשה מתאהבת בו. כמו שהתאהבתי בחיים שלו. אני אוהבת ושונאת אותו. אני נלחמת איתו.
