המלחמה שלנו

4

מייה רוסו
ידיי רעדו מרוב כעס. הוא הסכים לאמן אותי להגנה עצמית, אבל לא הסכים לקחת אותי לאישה. ברור. בעיניו בכלל לא הייתי אישה.

מצד אחד כעסתי שהתנהג כאילו הייתי גם... סוד מלוכלך. מצד שני שמחתי כי לא רציתי להיות האישה שתהיה לצידו.

הוא היה חתיכת מפלצת אכזרית שמיתנה את הכעס שלו לביצועים בעבודה. שמעתי איך הוא מענה אנשים, איך הוא רוצח באיטיות ומעדיף לעשות הכול בידיו. ידיו היו מסריחות מדם.

״בגלל שאת רזה את יכולה לזוז במהירות,״ עיניו הכחולות ננעצו בי. ״בסדר?״

הנהנתי לחיוב. ״אפשר להתחיל לנסות?״

״קדימה,״ הוא התקדם אליי וראיתי את היד שלו מתנופפת לעברי, זזתי במהירות וקפצתי עליו. ״מעולה, מייה. תרדי ממני.״ קולו נשמע מתוח.

״אני יכולה להרוג אותך ממש ככה.״ אמרתי בקרירות.

״את לא תעזי,״ קולו היה עדיין מתוח.

״למה לא?״ לחצתי על הנקודה בצווארו. הוא בהתחלה קפא ולא הגיב, אבל אחרי כמה שניות הרגשתי את גופו מתרפה ונופל על הקרקע. זה היה מהיר מדי והבהיל אותי. ״אלוהים אדירים,״ הפה שלי נפער. ״הרגתי אותו. שיט. שיט.״ הסטתי את שיערו הפרוע שנדבק למצחו. ״היי,״ ניערתי את ראשו בעדינות.

אוי.מי.גאד.

נשפתי בכעס, לוחצת על חזהו. תפסתי חזק בלחיו והצמדתי את שפתיי לשלו, נושפת בכל הכוח. עיניו נפערו בהלם ברגע שפתיי נחו על שלו והוא התחיל להיחנק.

״לא התכוונתי להרוג אותך באמת, סתם צחקתי.״ התגוננתי במהירות.

״את חתיכת ילדה מטורפת,״ הוא טפח בעדינות על הרכה שלי. ״עבדתי עלייך,״ הוא התיישר, מסתכל עליי במבט חושד. ״למה זה היה הכרחי?״ הוא ניגב את שפתיו כאילו נגעל מהמחשבה הזאת.

התעלמתי מהעלבון.

״הייתי בטוחה שבאמת גידלת ווגאינה. מי מתעלף כל כך מהר?״

״האמנת לזה, מייה.״ הוא משך בשיערו בעצבנות. ״פאק. בואי.. את יודעת מה-״ הוא שוב משך בשיערו בעצבנות. ״בואי נחזור לאיפה שהיינו. תתקפי שוב.״

הפעם לא הצלחתי, הוא הפיל אותי מיד.

״עוד קצת, קדימה.״ עיניו ננעצו לרגע בכניסה לקומת האימונים. ״לעזאזל,״ וניצלתי את הזמן, מחטיפה לו אגרוף בפנים. הוא גנח בכאב, מביט בי בזעם. ״למה זה היה?״

חייכתי במתיקות. ״הפנים שלך ביקשו את זה.״

הדלת של החדר אימונים נטרקה. הבטתי במהירות, ולא היה שם אף אחד. ישבני פתאום שרף כשיד חזרה סטרה לה.

הבטתי בו בהלם, ״למה זה היה?״

״התחת שלך ביקש את זה.״ הוא החזיר לי. התכוונתי לתקוף אותו והוא פשוט נקרע מצחוק, ״אלוהים, מייה, את מצחיקה.״ ואז הוא הפך אותי. ״אבל בחיים אל תשווי את הכוחות שלנו.״ באיטיות הוא עיקם את ידי. ״ואל תנסי להילחם במי שגדול ממך,״ הבל פיו דגדג את האוזן שלי. התפתלתי מתחת לגופו הקשיח. ״את מבינה?״

הסטתי את ראשי במהירות אליו, שפתיו היו ממש במרחק נגיעה. מזווית אחרת זה היה יכול להיות שהוא מנשק אותי.

״אם תשבור לי את היד אבא שלי ישבור את שלך.״ הזהרתי אותו.

״למי את משקרת לי או לעצמך? אבא שלך ניסה למכור אותך לי, מייה. לי.״ עיניו האפילו. ״אל תנסי את הטריקים של הנסיכה המפונקת כשאני עכשיו יודע מה האמת.״

הרגשתי את הנשימה שלי נעתקת. ״תשחרר.״ קולי היה יציב וקשיח.

כעסתי על אבא שלי שסיפר לפאולו את הסיבה האמיתית לשנאה שלהם כלפי.

״בגלל זה את עושה כל כך הרבה בלגן? בגלל זה את מציקה לי?״ עיניו התכהו אפילו יותר. ״אל תחפשי את היחס הזה אצלי. אני גדול ממך בעשר שנים, מלה-דוקטה.״ (חוצפנית באיטלקית).

מצמצתי בעיניי כדי להתעלם מתחושת העלבון.

״תשחרר.״ נהמתי.

״כדי שתלכי לבכות?״

גיחכתי במרירות. ״גם כשאמא שלי הסתכלה עליי כמו האנס ההוא, מעולם לא הזלתי דמעה. אל תעוף על עצמך.״

הלסת שלו קפצה באיפוק, האחיזה שלו השתחררה.

״תגיד לאבא שלי שאני לא אתאמן איתך. שאתה מוותר.״ ירדתי מהזירה בקפיצה, לוקחת מגבת ומתקדמת למקלחות.

שילך לאלפי עזאזל.

כשיצאתי מהמקלחת הוא כבר לא היה שם, למזלי.

לא רציתי להתמודד עם עיניי הקריסטל שלו.
הרגשתי שהוא מחסל אותי רק במבטו.