הלב שלי מזנק למאה במהירות.
אני לא מעכלת את משמע אוזניי ״א.. אתה מדבר עברית...״ אני לוחשת המומה.
אני מרגישה את הקירבה שלו אליי, אני מייד נרתעת וצועדת אחורה במהירות מביכה, מרימה את עייני לעיניו. הוא בוחן אותי במבטו ״ס..סליחה אדוני.. אהה.. מר אורסלו״ ליבי דופק בעוצמה כה רבה ואני מרגישה את החמצן עוזב את גופי עוד יותר ממה שכבר עזב.
אני מבינה שהוא שם לב ללחץ שאני שרויה בו, כשהוא מרים גבה קופצנית בזלזול למראה הנשימות המהירות שלי, אוף איתי.
הוא מסתכל על הטלפון שנשבר לגמריי ומסתכל עליי במבט אחרון וממשיך בדרכו כאילו לא קרה עכשיו כלום. כאילו שהוא לא נתקע בי ושבר לי את הטלפון לגמרי... טוב למרות שזה לא היה בדיוק מה שקרה אבל אוף קצת אכפתיות וחמלה הוא נראה כמו גוש של קרח, הלב שלו עשוי מאבן?!
״אוף נו באמת״ אני ממלמלת באנחה ורואה אותו נכנס למעלית מרים אליי בפעם האחרונה את מבטו הנוקשה והיפה להחריד עד שדלתות המעלית נסגרות.
אני מתמלאת בעצבים.
למה כל האנשים שפגשתי בבניין הזה כלכך אטומים, נרקיסיסטים וחיים בסרט.
ולמה הוא הוא כל כך יפה, יפה תואר יותר מבפפרצי ובתמונות. ולמה הריח שלו כלכך גברי וממכר, אין פלא שכולן נופלות לרגליו.
אך אני אני מתחילה לשנוא אותו ולשנוא את עצמי שננתי לו ככה להשפיל אותי.
אני מכירה את המקום בקושי שתי דקות.
ועוד יותר שהוא גרם לי לצמרמורת ענקית שהסתכלתי לו בעינים.
לבסוף מצאתי את חדרה של גרנדה מנהלת החשבונות. היא בערך בת שישים היא סיפרה לי שגרה כל חייה פה בניו יורק. היא אישה אדיבה ונעימה, קיבלה אותי ביידים פתוחות ונתנה לי להרגיש בנוח איתה.
למרות שהעבידה אותי כל היום כמו חמור היא חד משמעית אחד משני האנשים היחידם שהיו נחמדים אליי בבניין הערור הזה.
ולמה אחד משני האנשים? כי מסתבר שיש לגרנדה עוד עובדת חמודה שבמפתיע גם היא ישראלית מי היה מאמין איזה עולם קטן.
שמה מירי, מירי גדולה ממני בשנתיים והיא הבחורה הכי פלפלית ומיוחדת שפגשתי לאחרונה.
היא בעלת צבע עור כהה והתלתלים שלה כלכך יפים ובנוסף יש לה יופי משגע וממכר.
היא גרה כבר שנתיים בניו יורק יחד עם הארוס שלה בחור אפרו אמריקאי שהכירה כאן.
ישר התחברנו. סיפרתי לה עליי ועל אבא קצת, והיא סיפרה לי שהיא יוצאת בשאלה ממשפחה חרדית בירושלים ושגם היא הגיעה לפה לבד ללא יותר מידי חברים וללא כסף ותמיכה כלל אבל ״העבודה שווה את זה״ היא אומרת...
אני מקווה שגם אני אתחבר ואתאהב במקום כמוה יש לה ניצוץ בעינים.
אני שמחה שיש לי כאן מישהי ישראלית ואני מקווה שגם נהפוך לחברות יותר קרובות...
אחריי יום עבודה ארוך למדיי בו גרנדה ומירי לימדו אותי את הבסיס לעבודה שלי.
ואמנם אני לא מנהלת חשבונות אך לא חשבתי שלהיות עוזרת אישית תהיה עבודה כלכך מפרכת וקשה...
השעה כבר שש בערב וגרנדה שיחררה אותי ואת מירי וקבענו איתה שנגיע מחר בעשר.
״היה לי ממש כיף להכיר אותך״ מירי פונה אליי.
ובתוכי מתחוללת סופת פרפרים.
האם סוף סוף אכיר לי חברה אחריי החרם הקשה שעברתי?
חברות זה לא היה הצד החזק בחיים שלי , אולי אני סופסוף בדרך לשם אולי אצליח להתחבב על מישהי.
״גם לי היה כלכך כיף לא חשבתי שאני אפגוש פה עוד ישראלים ועוד שעובדים איתי ביחד״ אני צוהלת מאושר.
ומירי בתגובה קופצת עליי בחיבוק דוב ענקי, בהתחלה נרתעתי בהלם אך תוך שנייה נפלתי גם אני לחיבוק ארוך
״טוב מאמי יאללה תביאי לי את המספר שלך שאני אוכל להציק לך אחריי העבודה״ היא אומרת ואני צוחקת בתגובה, יש לה כלכך הרבה ביטחון, היא אישה מיוחד.
״האמת שהוא נשבר לי היום ממש״ אני עדיין בהלם מההצעה שלה, אני לא רגילה שאנשים רוצים את המספר שלי. ומוציאה להראות לה מה קרה לטלפון הישן שלי. היא פוערת את עיניה בתגובה ״מה איך זה קרה?״היא מתעניינת.
״את באמת רוצה לשמוע?״ אני שואלת בכנות.
״כן כדאי לך להתחיל לספר ומהר ״ היא מדברת כלכך מהר ואני פשוט מטורפת עליה.
״טוב אז אני חיפשתי את המשרד היום אחריי שנתקלתי במזכירה המעצבנת והמתנשאת בכניסה ולא אחר מאשר מר אורסלו יוצא מהחדר ממול...״ אני מביטה בעיניה שנשקפת מהם הפתעה.
״נווו תמשיכי כבר ימציקהה אני במתח״ מירי מתעצבנת עליי בצחוק.
״ובקיצור הוא נתקע בי בטעות ונפלתי והטלפון שלי עף ונשבר... וכשקמתי כולי מושפלת הוא עוד העיז להגיד לי בשיא חוצפתו להתחיל להסתכל לאן אני הולכת״ אני מחקה אותו ומירי צוחקת בזמן שאנחנו יוצאות מהבניין.
״חחחחח כן אני שונאת את המזכירה מהכניסה היא בלתי נסבלת, אבל שירה תיזהרי ממייקל אורסלו כמה שהוא יפה ככה הוא פגוע בסביבה. כולן עובדות פה בגללו אבל הוא מפטר פה אנשים על ימין ועל שמאל ו.... הוא בקושי מגיע לכאן כי הוא מסתובב בעולם אבל אני חושבת שהוא שכב עם חצי מהעובדות פה... אני כלכך שמחה שהכרתי את גרג הארוס שלי קודם״ מירי מספרת ומגלה לי פשוטים חדשים על הבוס המסתורי.
״אני מקווה שלא אתקל בו שוב הוא הפחיד אותי רק מהמבט שהסתכל עליי בו״ אני חוששת.
״ביי מירי היה לי העונג להכיר אותך ״ אני מחייכת חיוך אמיתי לעברה.
״ביי שירוש שרופה עליךך״ אני צוחקת מתגובתה וחשה אופוריה מטורפת, זו ההתחלה שחיפשתי והיא הגיעה אליי בדמות בחורה פלפלית משוגעת ויפייפיה.
אנחנו נפרדות לשלום בחיבוק וכל אחת צועדת לכיוון אחר כי אנחנו גרות באיזורים שונים.
אני עדיין בעננים מהמתנה שאלוהים שלח לי, ידעתי ידעתי שניו יורק תביא איתה התחלות חדשות וטובות זה כל מה שחלמתי בחיי חלמתי שתהיה לי חברה
xoxo
עוד פרק חדש של הספר שלי מקווה שאהבתם מה תרצו לראות בהמשך
YOU ARE READING
Painful road
Romance״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
