Painful road

6 - מצב מביך

השבוע עבר מהר ולמרות שהגעתי רק פעמיים השבוע לעבודה להתלמדות אני לא יכולה לחכות להתחיל כבר את השבוע מחר.
מירי נתנה לי להתקשר ממנה לאבא שלי שנבהל שלא עניתי לו כל השבוע , סיפרתי לו את המצב והוא התאכזב שהוא לא יכול לעזור , ליבי נצבט לראות את האבא המבוגר שלי מרגיש כלכך חסר אונים ומייד עניתי שהכל בסדר ושאני אוהבת אותו שאני אוכל לקנות לעצמי ושבסוף החודש אפנק את עצמי ושאין מה לדאוג , אין על אבא שלי בכל העולם.

״בוקר טוב ביתי היקרה ״(באנגלית) גרנדה פונה אליי
״בוקר טוב גרנדה איך עבר השבוע״
״מצויין ביתי , נחכה למירי שתמיד מאחרת , להכין לך משהו לשתות?״ היא שואלת
״לא תודה גרנדה אכין לעצמי יותר מאוחר״
אני ביינתים יושבת ומתחילה להכין את סדר היום שלי וגרמה מביאה לי את המערכת השבועית שלי, את הדף של הקומות ואיפה נמצא כל דבר , לפחות עכשיו גיליתי איפה המסעדה שפתוחה לכל העובדים ואיפה אני לא רוצה להסתובב .
שמעתי היום את המזכירות למטה מדברות שמר אורסלו בנסיעת עסקיים באיטליה ושכל אתרי הרכילויות מעלים על בחורות שהיה איתן שם.
‏

מירי כבר הספיקה להגיע ועבדנו כמה שעות ועכשיו אנחנו בדרך לארוחת הצהריים בקומה 30
וואו זה קומה שלמה וענקית רק של המסעדה אני בגן עדן? יש בתפריט שפע של מאכלים ושתייה.
אני עדיין לא מאמינה שאני נמצאת בבניין כזה גדול ואשכרה בניו יורק.
עדיין אין לי טלפון להתקשר לאבא אבל ביקשתי מגרנדה אם אוכל לקבל את המשכורת של השבוע כדיי שאוכל לקנות לעצמי טלפון והיא מייד הסכימה

״אני רוצה את הסלט והדג מה את רוצה?״ מירי שואלת
״נראה לי אקח את השניצלונים והצ׳יפס״
״טוב אז יאללה מאמוש אני קוראת למלצר אולי הוא יהיה חתיך״ היא צוחקת
מירי היא לחלוטין הכי מצחיקה שפגשתי , ומהפעם השנייה שנפגשנו היא החליטה שהיא מוצאת לי מישהו כדיי שנוכל לצאת לדאבל דייט.

״וואו האוכל כלכך טעים״ אני אומרת
״לבריאות חיים שלי״
שתינו אוכלות בשקט והמסעדה יחסית רגועה וללא הרבה עובדים המלצרית הנחמדה מתזזת בין שלוחן לשולחן
והמזל שאנחנו לא צריכות לשלם על המנות
כלכך נחמד פה...
הדלתות נפתחות בעוצמה והעינים של כולם מכוונות לכניסה
מי עוד מסוגל להיכנס בכזאת דרמטיות וביטחון??
מר אורסלו
ראשון בשיירת המאבטחים עומד לא אחר ממנו.
עיניו בוחנות את כל היושבים במסעדה
אני מרגישה את במבט שלו נתקע עליי , אני מרימה את עיני ואני מבינה שלא טעיתי.
רק המבט שלו עליי מפחיד אותי ומעורר אותי.
הוא חולף על פנינו והריח שלו נכנס לאפי, ריח כזה גברי וחזק.
מירי מסתכל עליי ומגלגלת עיניים ,
״ שירה את איתי שמעת מה אמרתי ?״ היא מצחקקת
״מה?... אני איתך כן״
״את מצחיקה אותי רואים בעינים שלך את המשיכה למר אורסלו הזה , כמו מאוהבת את מסתכלת״ היא מצחקקת
״אני מפחדת ממנו האמת יותר מאשר נמשכת״ אני מודה
״אל תדברי שטויות מאז שהוא נכנס את בוהה כמו ילדה קטנה״
״אוי סתמי אני לא הסתכלתי עליו אפילו ״ אני תוקפת
״מה שתגידי״ היא צוחקת
אני מחייכת בבישנות ובוחרת לא לענות שתינו יודעות את האמת.
אנחנו ממשיכות לאכול בשקט
שאני מרגישה את הנוכחות שלו בחדר

אחריי שמיהרתי את מירי בטענה שגרנדה ביקשה שנמהר ונחזור, ולא הסתכלתי אחורה לראות אותו , נכנסו למעלית וחזרה לי הנשימה שלא ידעתי שכלאתי בתוכי, וחזרנו למשרד שלנו.
אחריי עוד כמה שעות של עבודה גרנדה פונה אליי ומבקשת ״ ביתי אני פה בעומס מטורף של תשלומי סוף החודש ואני רואה שחסרים לי כמה רישומים ותלושים של עובדים ולא אוכל לקפוץ בעצמי אז תוכלי בבקשה לעלות לקומה 87 להיכנס בדלת השלישית מימין, יושבת שם בחורה בשם ג׳יזל תגידי לה שלגרנדה של התשלומים מאגף ההנהלת החשבונות חסרים כמה רישומים מודפסים ותלושים שתבדוק אצלה בבקשה״ היא מבקשת
״כן גרנדה בטח אני אסיים פה ואלך״

אני במעלית לקומה 87 והמחשבות במוחי לא נחות מה עם אבא ואיך בארץ, ובעיקר למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו על מר אורסלו הוא לא יוצא לי מהמחשבות מאז שראינו אותו במסעדה שבבניין.
בלי לשים לב אני מגיעה לקומה הרצויה ומשננת בראשי דלת שלישית מימין אני צועדת במסדרון ומגיעה לדלת המיועדת דופקת על הדלת ואין מענה אבל אני שומעת קולות מהחדר , אני דופקת בשנית ועדיין אין תגובה
״טוב על החיים ועל המוות״ אני ממלמלת ופותחת את הדלת .
אלוהים
חושכות עייני למראה שמולי
לא אחר מאשר מר אורסלו שוכב עם בחורה שלדעתי שמה ג׳יזל על השולחן יוצא נכנס ויוצא נכנס והקולות הקולות ששמעתי מהחדר הם לא אחרות מאשר הגניחות שלה היא לא רואה אותי אבל המבט המשועשע שלו על הפנים המבוהלות שלי
״ס..סליחה אני מצטערת על ההפרעה ״ אני מיידת סוגרת את הדלת ובורחת למעלית.
״אמלההה איזה בושות למה אני תמיד מסתבכת״ אני מדברת לעצמי במעלית ומחכה להגיע כבר לקומה 17 ולהיעלם מול המחשב .
המוח שלי לא מפסיק לחשוב מה אעשה ?
הוא ראה אותי רואה אותם? הוא יפטר אותי?
ברור שהוא יפטר אותי איזה סתומה אני אוף הדלת סגורה ולא עונים למה שתפתחי אני מתעצבנת על עצמי .
אני מגיעה לקומה ונכנסת מהר מנסה להחזיר את הדופק שנעלם מאז שפתחתי את הדלת הערורה הזאת.
״שירה חזרת״ אני שומעת את גרנדה קוראת לי שאני נכנסת לאגף שלנו
״כן היא הייתה עסוקה אז היא אמרה שאחזור מאוחר יותר״ אני אומרת לה
״טוב ביתי תודה רבה לך״
״בכיף גרנדה מתי שתרצי״
אני מובכת חוזרת לעבודה מקווה שלא תקרה לי עוד תקרית מביכה היום הספיק לי.

***
אני בדרך לאוטובוס הביתה כשלפתע עוצרת לידי מכונית שחורה ויוקרתית החלון נפתח ו...

xoxo