זה נורא.
המקום הזה.
הריח המרקיב
צעקות רמות של גברים
נשים. חלקן מסכנות חלקן מפחידות
הקאתי כבר פעמיים כדיי לעצור את התקפי החרדה שמובילים להתנתקות*. אני לא יכולה להתנתק עכשיו אני לא רוצה לחשוב מה יקרה.
כלכך קר לי וכולי רועדת הקור מכה בי עד שד עצמותיי.
הריח הזה של שתן הוא בין הריחות הנוראיים שהרחתי.
יש כאן לפחות מאה תאים זה אמור להיות לא מעצר אבל הוא בעצם בית כלא של ממש.
לילה שלם העברתי פה, הלילה הנורא בחיי.
בכיתי בשקט כי כשהעזתי לפלוט אנחת בכי קטנה העצורה שישנה מעליי קמה מהמיטה שלה נתנה לי אגרוף בבטן גנחתי מהכאב של האגרוף והיא לחשה
״אם אני אשמע עוד רעש מהפה שלך המכה תהיה במקום אחר״ כלכך נבהלתי, וישר סתמתי את הפה.
האישה היותר מבוגרת שישנה במיטה מולי ניסתה להרגיע אותי ״כולנו עברנו את זה בלילה הראשון תנשמי עמוק ותנסי לישון קצת״ היא אומרת בטון מרגיע ומסובבת את גבה אליי.
אך הבכי לא מפסיק הגוף לא נרגע אנחות לא יוצאות מפי אבל החרדה בפעם הראשונה מזה לילה שלם משתלת על גופי ,אני מקווה שלפחות לא יקרה לי שום דבר במהלך ההתקף ושהוא יהיה שקט שלא אקבל עליו מכות מהאישה שמעליי.
ההתקף הסתיים ועדיין אמצע הלילה . לא ישנתי אף לא דקה אחת ואני מרגישה נורא.
כולי כאובה ופצועה ומרוב האנדרנלין שבגופי לא הרגשתי את הפצעים בגופי ובפניי עד עכשיו.
פני נפוחות ואני מאמינה שכן סגולות.
הזמן לא זז ואני סובלת מכל שנייה מהנחירות של הבחורה הנוראית שישנה מעליי ועד הכאב בפניי הנפוחות מהנפילה אתמול .
הרעשים מהתאים האחרים לא פוסקים לדקה בדיוק כמו הדמעות שלי.
לאחר משהו כמו נצח אני סופסוף רואה שמתחיל להתבהר בחוץ והשחר עולה .
אני מודה לה׳ שעברתי את הלילה הנורא הזה.
אך לא עוברות יותר מעשרים דקות וכבר מגיע לחדרי שוטר במדים קורא בשמי בארסיות , כשאני עונה הוא תופס בכוח בידי מה שבטוח ישאיר לי סימן כחול .
שם את האזיקים על ידי ומוציא אותי מהתא בעצבים נוראיים כאילו הייתי הבן-אדם המבוקש במדינה.
אנחנו עוברים במסדרון הארוך עם עשרות תאי המעצר ואני לא מפסיקה לשמוע שריקות קללות ובחורים שצועקים מה הם היו עושים אם הייתי בידיהם עכשיו.
כל גופי מתחלחל למשמע המילים הקשות שאני מקבלת לא רק מהעצורים , אלא גם מהשוטר שלידי שכל שנייה מחזק את אחיזתו על ידי וגורם לי להאנק בכאב נורא.
״בבקשה אתה מכאיב לי אדוני השוטר״ אני מתחננת והדמעות שוב מגיעות לעיני. אבל הפעם אסור לי להראות חולשה מול השוטר הזה. הוא ישתמש בזה נגדי.
״תסתמי את הפה שלך לא מעניין אותי מה כואב לך״ הוא צועק בזעם. טוב מסתבר שעוד מישהו פה לא ישן בלילה חוץ ממני.
אנחנו לבסוף מגיעים לחדר קטן ולבן איריי התאים והוא כולו נטול חפצים מלבד שולחן ושני כיסאות .
חדר החקירות.
השוטר האלים מושיב אותי בכוח על אחד הכסאות משחחר את ידי מהאזיקים ואוזק בשנית רק יד אחת לאיזור מותאם בשולחן.
לאחר עוד כמה רצפי קללות גם גזעניות ואנטישמיות שמופנות כלפיי הוא יוצא מהחדר החקירות.
אני מחכה בחדר זמן לא מוגדר שמרגיש כמו נצח עד שנכנס עוד שוטר שמן עם פרצוף רשע ,יש לו תג שם ובגדים בדרגה גבוהה יותר משל השוטר שיצא על התג רשום ״טד קלארק- אחראי מחוז המעצרים״
YOU ARE READING
Painful road
Romance״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
