פרידות...
פרידות קורות כל הזמן ובאלפיי סיטואציות.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנפרדתי מהבובה שלי שנפלה לבוץ באחת השלוליות.
שנפרדתי מהגננת כשעליתי לכיתה א׳
שנפרדתי מהכלבה שהייתה לי ונפטרה
ואת הפרידה מאמא שלי...
זה קרה כלכך מהר אף אחד לא ציפה שזה יקרה.
אמא ואני היינו בלתי נפרדות, הייתי המלאכית שלה.
היא ואבא היו מאוהבים בצורה בלתי ניתנת לתיאור , אהבת אמת של פעם בחיים.
היינו משפחה קטנה ומאושרת זה כל מה שרצינו להיות.
רציתי עוד אחים....
אמא הבטיחה לי חמישה לפחות.
היא אמרה שככל שהבית גדול ומלא באנשים ככה הלב נפתח ויש אושר גדול יותר בלב.
כשאמרתי לה שזה יותר מידיי ושבינתיים הייתי מסתפקת באח או אחות קטנה היא הייתה אומרת ״שירה יש מקום לכולם והכל בזמן שלו״ ומחבקת אותי ומנשקת לי את כל הפנים.
היא אמרה שאני ואחים שלי נהיה החברים הכי טובים ושנחזיק אחד את השנייה כל החיים גם כשהיא ואבא כבר לא יהיו פה.
היא רצתה ארוחות שישי גדולות ושנהיה משפחה מלאת אחים , שנהיה אחים טובים ושנגדל ביחד.
אני זוכרת את אותו יום כאילו היה רק אתמול...
אמא העירה אותי בבוקר ושתינו קפצנו על אבא שיתעורר גם כמו בכל בוקר.
אמא הייתה אז בהריון עם האח או האחות החדשים שלי אז היא נזהרה ולא לקפוץ כמו שהיינו עושות פעם אלא רק מתיישבת לידו בזמן שאני מתנפלת עליו.
אכלנו ארוחת בוקר ביחד וההורים שלי לקחו אותי לבית הספר שהתחלתי השנה כיתה א של הגדולים .
נתתי נשיקה לכל אחד מהם והמורה חיכתה לנו בכניסה ובירכה את התלמידים שהגיעו.
YOU ARE READING
Painful road
Romance״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
