Painful road

20 - בית חולים

״ה..היי״ אני מדברת לטלפון ועוד שנייה בוכה מרוב מבוכה.
״מה? מי את? מייקל מי זאת?״ הקול הצפצפני נשמע ואני בולעת את רוקי בהשפלה .
״טוב להתראות״ אני מנתקנת במהרה בכדיי לא להעצים את התחושות הנוראיות שאופפת אותי כרגע אני מרגישה כמו מטומטמת, קטנה וטיפשה! מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!
הריי אני מכירה קצת את הנפשות הפועלות שבמקרה הזה הוא לא אחר מאשר מייקל אורסלו.
אני מנסה לשחק את עצמי בפניי אבא שמחכה בקוצר רוח לשמוע על מייקל.
ואני נאלצת לשקר לו.
״הוא עסוק הוא אמר שהוא יחזור אלי יותר מאוחר״ אני מחייכת חיוך שקרי.
כל כך קשה לי לחייך כרגע וכל גופי מתערבל מתחושות רעות אדר מכות בי בזו אחר זו
אבא בוחן את פניי מספר שניות אך מאמין לזה.
״טוב חייאתי העיקר שאת מאושרת״ הוא מנשק ללחי שלי ואני נעשת אדומה מהמבוכה הלא נעימה ששוטפת אותי.

מצבו של אבא לא באמת יותר טוב , הוא אכן משתפר אבל המצב שלו לא מזהיר. קשה לו שאני רואה אותו ככה במצב הזה ‏כבול למיטת בית החולים המעופשת.
אני רואה את זה בעינים שלו.
קשה לו לעמוד וללכת, הגוף שלו כבד מידיי.
קשה לו לאכול ולישון ואני באמת מקווה בכל ליבי לטוב.
הרופאים בבית חולים קבעו לו פיזיותרפיסט וכל מיני סוגים של אנשיי מקצוע ותזונה שיעזרו לו לשפר את מצב החיים שלו.
כולם כאן בבית החולים מאמינים שהוא מסוגל לעבור את זה ולהמשיך הלאה .
מגיע לו לעבור את זה בשלום ולזכות בקצת בנחת.
הוא עושה מה שהוא יכול לעשות לבד ואני ממש מקווה שהמצב לאט לאט ישתפר.

אבא הלך לישון קצת לפניי שעה ונשארתי רק אני והמחשבות שלי...
הראש כואב לי מחוסר שינה והעינים שלי נפוחות ואדומות.
אני יודעת שאני נראת מוזנחת ואני אפילו לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שישבתי לאכול ארוחה מסודרת. פשוט אין לי תיאבון.
לאבא קשה לראות אותי ככה, אבל אם כמה שניסיתי הגוף שלי לא מסוגל לנוח כשאבא שלי במצב הזה , הגוף תוקף את עצמו ומשאיר אותי ערה לילה ולילה .
אני עייפה כלכך. ‏
‏

עברו עוד כמה ימים המצב של אבא כבר הרבה יותר טוב
הוא לאט לאט חוזר לעצמו ואני מודה לאלוהים שעוזר לי.
אני מבינה שהחלום של אמריקה והעיר הגדולה מתעכב ושכרגע אין סיכוי שאני חוזרת.
אם כמה שקשה לי להגיד את זה אני מוותרת כרגע על החלום , אבא לחלוטין יותר חשוב.

מירי התקשרה כמה פעמיים לשאול מה שלום אבא ולשלומי ושלחה לי חיבוק ענק ומסרה שהיא מתגעגעת אליי בכל ליבה, וכך גם אני.
אחריי אותו יום שהתקשרתי למייקל הוא ניסה להשיג אותי פעם אחת. לא עניתי.
אני לא בטוחה אם זה היה הוא או הבחורה שלו אבל ממש לא אכפת לי
את משקרת לעצמך אומר לי התת מודה ובא לי לסטור לעצמי על כך שאני לא יכולה לשנוא אותו באמת בלב שלי.
אבל לגמריי שונאת אותו במחשבה , במחשבה אני שונאת אותו כלכך כל יום אני שונאת אותו על התמונות שכל היום עולות לאתרי הרכילויות , ההודעות שהוא מפרסם לתקשורת על האהבה החדשה שלו, ועל העינים שלו והשפתיים האלה שכלכך בא לי להרגיש אותן שוב עליי הרכות והעוצמתיות , וההרגשה הזאת שהוא גורם לי להרגיש בין רגליי.
והריח שלו המטמטם הזה שלא הרחתי על אף אחד אחר מעולם , אני שונאת אותו כי הוא כזה מושלם.
ואני לא.
אני ממוצעת ומגעילה, אין בי שום דבר מיוחד.
לא תואר ולא עבודה מיוחדת, יש לי בגרות ממוצעת וחיים משעממים אני סבלתי מדיחויי חברתי כל החיים שלי, ואני כלכך שונאת את עצמי שגם האיש הכי מכוער בעולם יותר יפה ממני.
מה יש לו לחפש איתי?? אין לו!
הוא סתם יהרוס את הנפש הרקובה שלי עוד יותר
הוא סתם ישבור את הלב שלי
ואני אהיה סתם אבן דרך בחיים שלו בזמן שהוא יהיה כל העולם שלי.
אני לא מוכנה.
אני עדיין לא חייתי כמו שתמיד רציתי לא חוויתי מספיק חוויות כדיי לתת לו לשבור אותי לגמריי .
אני לא יכולה להיות איתו לא רק בגללי אלא בגלל שהוא לא סובל אותי הוא שונא אותי באמת.
רק שאני רק משחקת את עצמי שונאת אותו כדיי לא להיראות פגיעה.
מה שאני מרגישה אליו זה ההיפך משנאה.
הוא מפחיד אותי.
מה שאני מרגישה אליו מפחיד אותי עוד יותר כי אין לי איך לברוח מההרגשה הזאת, אני חיה איתה כבר תקופה ארוכה של הכחשה אבל הלב שלי כואב , פועם ומתכווץ בצורה בלתי רגילה שאני חושבת עליו.
לא חשבתי שאיי פעם אגיד ואודה בעצמי בזה אבל
אני דיי מאוהבת במייקל אורסלו.
וזה הרגש הכי שנוי במחלוקת שאי פעם הרגשתי בגוף שלי, מצד אחד אני שונאת את זה מצד שני אני אוהבת את זה , אבל מה שבטוח אני חייבת למחוק את הרגש הזה ומהר.

אני ואבא משחקים קצת שש-בש על מיטת בית החולים , הוא קורע אותי כמו תמיד, אך הפעם אני לא כועסת על ההפסדים כמו תמיד, אני שמחה שהוא כאן ואני יכולה להפסיד ״למר אלוף עולמי בשש-בש״ לטענתו.
״דיי אבא מיציתי ניצחתי אותי כבר איזה 5-0״ אני מתבכיינת .
״שירה שבי עכשיו משחק אחרון אם את מנצחת עכשיו נעשה שניצחת אותי בכל המשחקים״ הוא משחד אותי ואני קופצת במהרה והעייפות נעלמת ממני, אני חייבת לנצח אותו!
״אבל אם אני מנצח את עושה לי מסאז׳ רבע שעה״ הוא מושיט לי את ידו
״עשינו דיל״ אני אומרת וצוחקת
אחריי משחק ארוך וקשה שנתתי את כל כולי
לא אחר מאשר אבא שלי ניצח.
עשיתי לו מסאז ושוב התבכיינתי על כמה קשה לי לעשות לו מסאז׳ וכמה אני גרועה בשש-בש , היא הבטיח שהוא ילמד אותי קצת מהלכים ושבטוח אשתפר עם הזמן ושאם לא תמיד לקרוא לו והוא ינצח בשמי.
אחריי כרבע שעה של מסאז׳ באתי לקום וראיתי שאבא שלי נרדם, ואני מחייכת בתגובה כמו שהיית קטנה התת מודע אומר לי ואני נזכרת בזיכרון מתוק מתקופה ישנה.
שהעולם היה ורוד יותר ולשחק שש-בש ולעשות לאבא מסאז׳ היה הדבר שהייתי עושה כמעט כל יום.
אני מכסה את אבא נושקת ללחייו מכבה את האור ,יוצאת מהחדר ונותנת לו לישון קצת.

״שירה מה נשמע״ אחת האחיות קוראת לי ממסדרון בית החולים.
היא מגיעה אלי כשהיא מחוייכת ונראת שמחה.
״בסדר מה שלומך ציפי״ אני קוראת את התג של השם שלה ומחייכת אליה בחזרה.
״אני מצויין תודה ששאלת , רציתי לשתף אותך שהבדיקות של משה שהגיעו מספרות רק על דברים טובים ושהמצב לאט לאט משתפר״ היא נראת קורנת מהמידע שסיפרה לי עכשיו.
ואני עוד שנייה קופצת עליה בחיבוק ובהוקרת תודה.
״תודה לך ציפי אני כלכך מודה לך ולכולם פה את מלאכים״ אני כלכך מאושרת ועוד שנייה צועקת מאושר .
״הכל בסדר מתוקה, אבל אני חושבת שכדאי לך קצת לדאוג לעצמך את ניראת קצת עייפה״ היא בוחנת אותי במבטה והיא לגמריי לא טועה. ‏
״את לגמריי לא טועה אני אלך למיטה שלייד אבא לישון קצת״ אני אומרת
״שירה אולי כדאי שתלכי הביתה תרענני קצת ותנוחי שם? זה יעשה לך טוב״ היא מבקשת
כנראה שממש רואים את במצוקה על גופי.
והאמת שלא תזיק לי מקלחת טובה ומנוחה במיטה שלי.
״את צודקת זה מה שאעשה תודה ציפי לילה טוב״ אני מודה לה
״אין על מה בובה נתראה מחר לילה טוב״ היא אומרת
אני מסתובבת לכיוון הדלת במטרה ללכת הביתה
אני מזמינה את המעלית , וכשהיא נפתחת יוצא ממנה לא אחר מאשר האחד והיחיד שלי.
מייקל
הלב שלי דופק כשהעיניים שלנו ננעצות אחת בשנייה חוּם לחוּם ,הנשימה שלי עוזבת את הגוף כשריחו שכלכך התגעגעתי אליו נכנס לאפי
ואני רואה שאצלו אותו הדבר הגעגוע נשקף בעיניו
אני צמאה לשפתיים שלו יותר מכל דבר אחר
״מה..מה אתה עושה פה?״ אני שואלת בהלם ומרגישה את ‏הפלאשבק והסיטואציה  חוזרת על עצמה.
אבל הוא לא יעשה את זה הרי אנחנו בבית חולים, והוא איש מוכר, וגם כשהוא רק עומד במעלית כל הבנות שמו לב לנוכחות שלו.
ואני לא מאמינה שאני אומרת אבל שוב אותו סיפור
״אותך״ הוא אומר בקול עמוק ומלא תשוקה ועגעגוע
והוא מרסק את שפתינו אחת על השנייה לנשיקה תובענית.

xoxo
מה שלומכן? מה אתן אומרות על הפרק
מקווה שאהבתן תודה לכולכן תגיבו מה אתן חושבות❤️