39 - כאב ראש

3.1K 215 39
                                    

מה קרה לי?

הראש כואב לי ומרגיש נפוח כל כך.

נפלתי?

העינים עצומות והחשכה היא היחידה שנראת בעייני

כאבים נוראיים

ריח מוכר

הזיכרון חוזר והאירועים האחרונים צפים בראשי

איפה אני?

אני פותחת את עיני לאט לאט ובוחנת את הסביבה.
אני בדירה שלי...
יכול להיות שהכל היה רק חלום ולא קרה שום דבר.
אני מחפשת את הטלפון שלי ומנסה להרים את ראשי מעט אך הוא כבד וכואב נורא.
ובשניה שאני מניחה אותו חזרה אני מרגישה זעזוע של כאב נוראי שמשתק כמעט את כולי, גניחת כאב בוקעת מגרוני ואני לא מבינה מה קורה לגופי.
יכול להיות שזה לא היה חלום.
שהתקף החרדה וההתמוטטות באמת קרו.
שאין לי עבודה יותר.

אני שומעת צעדים מתקרבים לחדרי
אירועי אמש ממשיכים להופיע בזיכרוני.
אבל חרדה נוספת משתלטת עליי
מי כאן?
איך חזרתי הביתה?
מה השעה?
המוח שלי כבר מתפוצץ משאלות וחששות, מרוב מחשבות ואלפי סיטואציות שרצות בו.
״מי כאן״ קולי נשמע כלחישה של חיה פצועה .

והוא נכנס בדלת
כמו תמיד עם הלוק המשתק והיופי עוצר הנשימה.
״מה חדש?״ אני ממלמלת והכאב מורגש בקולי.

מייקל לא מפסיק לפגוע בי מהרגע הראשון שהכרנו.
אני מאוהבת בו ונמשכת אליו בצורה בלתי הגיונית אבל אולי זה נגמר שם.
אולי לא כדאי לי להמשיך בקשר הזה עם כל הרגש שבי.
הלב רוצה משהו אחד אהבה, אבל הנשמה והראש כבר לגמריי כאובים ופצועים מהכל.

״איך את מרגישה?״ מייקל מתיישב ליידי ומלטף את כף ידי ברוך.
אך אני נרתעת ממגעו ומשחררת את ידי מידו.
הוא קופא לכמה שניות ממעשיי אך לא מגיב ורק מחוויר פנים.
״אני בסדר״ אני אומרת בקול קר אחד כזה שלא חשבתי שיצא ממני כלפיי מייקל לעולם.
אך אני כבר עובדת עצות ופגועה כל כך.

״שירה מה את רוצה?״ הוא נשמע עצבני יותר.
״אני לא רוצה כלום שאלת אם אני בסדר ועניתי שכן״ הרמתי את קולי קצת מה שגרם לכאב ראש רק להתחזק.
״לא נראה לי שאת בסדר״ הוא מתחכם וממשיך להתעצבן.
״דווקא נראה לי שאני בסדר גמור אתה יכול ללכת עכשיו״ אני כבר כל כך עצבנית וכאובה וכל מה שבא לי לעשות זה להישאר לבד ולבכות על כל מה שקרוב לי בחיים הדפוקים האלה.
בחיים שלי.

״מה יש לך למה את מתנהגת ככה״ הוא מנסה להרגיע את העצבים שבגופו, אני בטוחה שהוא לא רגיל שמישהו או מישהי מדברים אליו ככה.
״כי ככה מייקל נמאס לי״ אני מתעצבנת והכאב בראשי רק מתגבר ומתגבר.
״ממה , מה יש לך״ הוא ממשיך ולפי נשימותיו נראה שהוא מתאפק לא להתפוצץ עליי בכעס.
״לא קרה כלום אתה יכול ללכת עכשיו אני לא רוצה שתהיה פה״ אני כבר ממש מתחננת בעצבים ובדמעות בעינים.
והוא מסתובב בעצבים ויוצא מחדר ואחריו אני שומעת את הטריקה של דלת הבית.

Painful roadWhere stories live. Discover now