Painful road

7 - חלום

והחלון נפתח יושב שם נהג מבוגר שנראה נחמד ופונה אליי ״היי תרצי טרמפ הביתה גברתי?״ (באנגלית)
אני מופתעת מהשאלה הריי אינני מכירה את האיש במכונית שמולי ״היי תודה אבל אני אסתדר ״ אני מגיבה לו בחיוך משתדלת לא להיכנס ללחץ ולהיות מובכת עוד יותר מהסיטואציה ,
"אוקיי ... שיהיה לך לילה טוב״ הוא אומר
״שיהיה גם לך אדוני ״ החלון נסגר והאוטו מתחיל לנסוע ולמאית השניה אני רואה שיושב מאחורה לא אחר ממר אורסלו... אני מקווה שדמיינתי , איזו סיבה יש לו לעצור לי לטרמפ את סתם מדמיינת אומר לי התת מודע .
ואם זה היה הוא? ממש מביך אותי לחשוב כך ואני מסתפקת במחשבה שסתם דמיינתי כן שירה יש לך מוח מפותח וחולמני וסתם דמיינת אני אומרת לעצמי.
אני מצמידה אליי את הסווצרט הדק במזג אוויר המקפיא הזה בזמן שאני מחכה לאוטובוס ומנסה הכל הכוח להוציא ממחשבותיי את האירוע שהתרחש מקודם וחושבת מה אכין לעצמי לארוחת ערב האמת, אני גוועת

הכנתי לעצמי מרק בגלל היום הקפוא שהיה היום אני מרגישה שקצת הצטננתי והכי טוב לא לקחת סיכון ״ ישר שמרגישים לא טוב להכין מרק ירקות של אבא ותוך שנייה מבריאים״ אני נזכרת במשפט של אבי שהיה אומר לי כשהייתי קטנה , אוף לא דיברתי איתו כלכך הרבה זמן , מחר אני הולכת לקחת את המשכורת וקונה לעצמי טלפון חדש אני מבטיחה לעצמי .
אחריי שאני מסיימת לאכול אני נכנסת להתקלח מקלחת מפנקת אחריי היום הנורא שעבר אליי.
אני ‏מורחת את הקרם האהוב עליי שהבאתי איתי מישראל מתלבשת בפיג׳מה האהובה עליי ונכנסת למיטה בניסיון לישון.

אני מתהפכת כבר שעות במיטה מצד לצד והמחשבות הטורדניות לא משחררות, אני מפחידה את עצמי ומכניסה את עצמי לסרטים אבל הרי מירי סיפרה לי את זה
״הוא מפטר עובדים על ימין ועל שמאל״ אני נתקפת חלחלה שזה אמיתי אבל איך הוא לא יפטר אותי אני ראיתי יותר מידי...
פאק אני ראיתי איך הוא חודר אלייה בקצב מסחרר והוא הוא פשוט הסתכל עליי בזמן שהיא גונחת כאילו זה משהו רגיל שקורה הגרון שלי התייבש רק מהמחשבה שיפטר אותי הריי אין לי לאיפה ללכת אני בארץ זרה והוצאתי את כל הכסף שלי על הכרטיס טיסה ,
המעט שנשאר לי הוא בשביל אוכל ודברים בסיסים עד שאקבל את המשכורת שלי .
ואם זה באמת הוא למה שהוא ירצה לעצור לי לטרמפ כי שוב אני עובדת כלכך מזערית בחברה הענקית שלו...
המחשבות לא נותנות לי מנוחה אבל אט אט אני שוקעת לשינה עמוקה

***
״כן... אלוהים.. כן״ אני גונחת את שמו בעונג
״ אני כל כך קורבה תמשיך״
״כן.. כן.. אני אני... גומ-״ אני צועקת ונקטעת שנייה לפניי שתחושות האורגזמה אופפת אותי הוא מרים את עיניו מאיזורי הרגיש החרמן והרטוב ומחייך חיוך מתוק
״נוו תמשיך בבקשה״ אני דוחפת בפרעות את המפשעה שלי לכיוון פניו אבל הוא לא ממשיך הוא רק מחייך אליי וקם... מלקק את שפתיו משאריותי ואני שוכבת במיטה לא מסופקת
״נו בבקשה אני רוצה לגמור תעזור לי״ אך הוא מתעלם
״ בבקשה מר אורסלו אני מתחננת״ אבל הוא כבר לא כאן. ‏
רעש חזק נשמע מפריע לי באוזניים ומכאיב לי
אני מתעוררת בבהלה ושומעת את השעון המעורר שלי ומכבה אותו.
אלוהים הכל היה חלום ברור שהכל חלום התת מודע אומר.
מה זה היה? אני... אני חלמתי עכשיו שמר אורסלו יורד לי?
אני לגמרי חלמתי את זה עכשיו!
אני מרגישה את זה לפי הרטיבות והדופק שאני חשה בין רגליי מה יכול היות שגמרתי משינה? זה לא קרה לי מעולם...
אבל אני מרגישה לא מסופקת ואז... אז אני נזכרת בחלום במלואו לא עוברת שנייה היד נשלחת לתחתוניי שספוגים בצורה בלתי רגילה ומתחילה לענג את עצמי בסיבובים על איזורי האינטימי ונזכרת בחלום באיך שהוא מצץ, ‏נשך ודחף אצבעות
אנחות קטנות יוצאות ממני רגע לפני שאני מגיעה לפורקני שרוב מחשבותיי הן איך הבוס החתיך המושך והמפחיד שלי יורד לי.
האמת שמעולם לא ירדו לי והחוויות המניות שלי מסתכמות באיבוד בתוליי בצורה שאני מעדיפה לא להיזכר בסיטואציה או בתקופה , והמציצה הלא מוצלחת שלי שנה שעברה שדווקא בה מצחיק אותי להיזכר מידי פעם

אחריי מקלחת התרעננות לאור מה שקרה הבוקר אני מתעוררת על עצמי מכינה קפה ויוצאת לעבודה
היום אקח את המשכורת ואקנה טלפון חדש

״בוקר טוב״ אני מברכת את מירי וגרנדה
״בוקר טוב ביתי״ אני מקבלת מענה מגרנדה
ומירי שמרימה אליי את מבטה מחייכת ומרימה גבה כאילו ראתה בי היום משהו שונה
״כנראה שבוקר טוב גם לך״ היא אומרת לי בעברית בערמומיות ומחייכת
מה זה עד כדיי כך שקוף , מה יראו אליי שאהיה בסיטואציה אמיתית שהיא לא חלום וקצת לענג את עצמי
״מישהי פה פינקה את עצמה״ היא לוחשת לי אחריי שהתיישבתי איך היא זיהתה את זה אלוהים?!
״חחחח מה זה עד כדיי כך ברור״ אני שואלת
״בטח טיפשותה אני מריחה אותך עד לכאן״ היא מחייכת חיוך רחב
״ מה אני מסריחה״ אני מריחה את עצמי בבית שחי דווקא שמתי דאורדוראנט ובושם היום
״לא סתומה שלי ראיתי לך בעינים את נראת משוחררת יותר ״
״את בטח סתם מדברת שטויות״ אני מובכת מהסיטואציה
״ תהני זה לא בושה אני וגרג כל היו-״ אני ‏קוטעת אותה ״לא לא לא אני ממש לא מעוניינת לשמוע״ אני מדברת במהירות ובמבוכה והיא בתגובה צוחקת עליי
אנחנו ממשיכות עוד שיחה קצרה על איך עבר למירי היום אתמול אחריי שחזרה מהעבודה
אני בוחרת לא לספר לה על מה שקרה עם הרכב ועל מי היה החלום שחלמתי בלילה
וכל אחת חוזרת לעשות את העבודה שלה , קבענו שנלך לאכול צהריים שוב ביחד ושנפנה זמן בין כל העומס לשבת קצת

״ שירה בואי לפה מתוקה שלי״ גרנה קוראת לי אחריי שלא ‏התפניתי אליה הרבה זמן
״חמודה ביקשו ממני שאקרא לך לעלות לקומה של הבוס״ היא אומרת וניצוץ של פחד מורגש מעיניה זה הוא אני בטוחה
״איזה בוס״ אני מקווה שזה לא מי שאני חושבת
״מר אורסלו״ היא אומרת בחשש וגומעת את רוקה ,
השמועה מספרת שרוב העובדים שהגיעו ל״פגישה״ אישית עם מר אורסלו יצאו ללא עבודה .
אני לא אשקר אני רועדת מפחדת
אני נושמת עמוק הכל יהיה בסדר לא?
״באיזה קומה החדר שלו?״ אני שואלת אותה
״בפנטהאוז הקומה הכי אחרונה את כבר תמצאי אותה לבד״ היא אומרת בחשש אני מהנהנת מסתכלת על האגף שהייתי בו תקופה כלכך קצרה אך כלכך טובה
עיני ננעלות על מירי שמסתכלת עליי בדאגה גם אם הוא יפטר אותי אני לא נפרדת מהילדה הזאת כלכך מהר אני אוהבת אותה כלכך.
ושוב נושמת ונושפת ושוב עוד נשימה ארוכה אני מסתובבת ויוצאת לא יודעת אם אחזור
איזו עוד סיבה יש לו להזמין אותי ל״פגישה״ , הרי הייתי אמורה להיות עובדת שקטה שיש לה סיכויים אפסיים להיפגש איתו , איך יוצא מצב שאני בדרך למשרד שלו עכשיו .
אני נכנסת למעלית ולוחצת על הקומה האחרונה על הפנטהאוז ומתפללת בליבי שיהיה טוב.

xoxo
היי מה נשמע מה שלומכם
אני מקווה שאתן נהנות מהסיפור שלי
שבוע טוב :)