Painful road

15 - בוקר טוב

הראש כואב כלכך אני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית.
ריח מוזר נכנס לאפי ריח גברי ונעים.
המיטה גדולה ונוחה.
אני לא בבית!
אני פותחת לאט לאט את העינים בעייפות וכאב
אני לא מצליחה להבין איפה אני ומה קרה אתמול
החדר שינה נראה כלכך יוקרתי וגדול.
על השידה יש כוס מים כדור ופתק,
״בוקר טוב שיכורה תשתי את הכדור שאת מתעוררת ותרדי למטה״ אני לא מבינה מה קורה פה
ושותה את הכדור .
הגוף שלי כלכך חלש , וכואב לי הראש כלכך.
אני מתרוממת מהמיטה ורואה שאני לא לבושה בשמלה שלבשתי אתמול אלא בחולצת טי-שרט לבנה שמגיעה לי לאמצע הירכיים, וקצת מפחדת
אך נרגעת מעט כשאני רואה שעל שדיי החזייה נמצאת והתחתונים שלי עדיין עלי.
שכבתי עם מישהו? מה קורה כאן?
אבל הריח של החולצה כלכך מוכר ,זה הריח שלו
אבל זה לא הגיוני בשום צורה ואני מבינה שהגיע הזמן לרדת למטה לזהות את המאהב שלי.

הבית הזה כלכך גדול ויפה מלא ביצירות אומנות, אני מגיעה למדרגות ויורדת אותן במהרה.
אני מגיעה לסלון ענקי ויפייפה ומטבח גדול ומאובזר ובצד עוד מזדרון.
אני לא רואה אף בן אדם בבית
אני מתיישבת על הבר במבטבח ומחכה
״כן אני מגיע עכשיו״ אני שומעת קול עמוק וחזק, קול שאני מזהה ומתפללת בליבי שאני רק מדמיינת.
הוא נכנס למטבח והמבטים שלנו נתקעים אחד בשנייה אני מבינה שזה הוא ולא אחר.
באותה השנייה אני נזכרת בכל מה שקרה אתמול , מהבחור המגעיל שסימם אותי וכמעט אנס אותי, אך לא יודעת מה קרה בסוף ואיך לעזאזל הגעתי לבית של מר שאורסלו
״מה...מה אני עושה פה״ אני שואלת במעט חשד
אני בכל זאת לבושה בבגדים שלו...
״תרגעי לא עשינו שום דבר , השמלה נקרעה לך בגלל מה שקרה במועדון״ הוא בוחן אותי בבגדיו
ואני מודה שלא עשיתי שום דבר שיביך אותי עוד יותר.
״את זוכרת מה קרה אתמול נכון?״ הוא כלכך שליו ונינוח , טון דיבורו רגוע , הוא שואל ואני עדיין לא מצליח לחבר את כל הפרטים במוחי.
מה הוא עשה שם?
״כן לצערי אני זוכרת עד לרגע שמישהו הרים אותי, אבל מה עשית שם?״ אני מנסה לחקור אותו מעט ומבט חשדני על פניי
הלסת שלו מתהדקת בעצבים והוא לוקח נשימה להרגיע את עצמו
״המועדון שבילית בו אתמול שלי , אני הבעלים של המקום״ הוא אומר בפשטות אחריי שמרגע מהחוסר כבוד שאני מפגינה כלפיו בלי הפסקה.
אני פותחת את עיני ‏בתדהמה ומופתעת לגמריי...
עכשיו הכל מובן.
הוא מצקצק בלשונו ״את עושה כלכך הרבה שטויות אה ילדונת , לא לומדת מטעויות״ הוא מעט מזלזל בי
״האמת שאני ממש בסדר ואני חושבת שאני אזוז עכשיו״ אני מודיעה וקמה מהכיסא בעצבים
הוא לא מתנגד ומפנה לי את המעבר שמבט משועשע על פניו.
״טוב לפחות תביא לי מכנסיים״ אני מבקשת בעצבים
״את רוצה גם נהג פרטי שיקח אותך הביתה?״ הוא אומר בציניות ואני חושבת שזה רעיון נהדר
״האמת שאני אשמח״ אני אומרת ברצינות
והוא מהנהן
הוא עולה למעלה להביא לי מכנסיים ואני שוב בוחנת את הבית.
הוא כלכך יפה וגדול בשביל בן אדם אחד ואפילו עוד לא ראיתי את כל הבית.
״קחי״ הוא מביא לי מכנסיים ארוכים שענקיים עליי
אני לובשת אותם עליי לוקחת את הטלפון שלי ורואה אלפי הודעות ושיחות ממירי שלא נענו , בטח הפחדתי אותה כלכך שהיא לא מצאה אותי אתמול .
אני מתקדמת לכיוון הדלת ובאה לפתוח אותה ,
כשלפתע אני מרגישה גוף זר נצמד אליי מאחורה
הנשימות שלי נהיות מהירות וליבי דוהר בחזיי
הנשימות שלו על הצוואר שלי
אני מרגישה נשיקות קטנות מונחות ‏על ‏עצם הבריח שלי.
ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף
״פעם אחרונה שאת עושה לי את זה מלאכית, אני לא מתכוון לוותר לך בפעם הבאה״
אני לא מבינה על מה הוא מדבר ומה פשר המשפט שלו.
״מה״ אני שואלת בבלבול שכל הגוף שלי באופוריה מהנשיקות הקטנות שמשתיל על כתפיי
בחיים לא הרגשתי כזה דופק בין רגליי
מאף גבר שנשכתי אליו בחיים שלי
אני מצמידה את רגליי אחת לשניה בחוזקה
אנחה קטנה יוצאת מפי
הוא מתרחק ממני
אני מרגישה שוב את ההשפלה וקור אופפים אותי .
אך שנייה אחר כך הוא מסובב אותי אליו ,
ומטיח את שפתיו על שלי בחוזקה ובצורך להרגיש אותי.
שוב אותה נשיקה מלאת תשוקה וכוח הוא השולט הראשי בה
הלשונות שלנו מתואמות בצורה משגעת ,
ומידי פעם אנחות קטנות יוצאות מפי לשפתיו והוא נוהם בתגובה.
הוא מקרב אותי אליו ואני מרגישה את הבליטה הרמה במכנסיו.
למרות כל מה שהוא  לי ועשה לי אני עדיין כלכך נמשכת אליו.
אבל אני עושה טעות!
אני חייבת לעצור את זה עכשיו לפניי שיהיה מאוחר מידיי.
אני מתנתקת ממנו בפתאומיות
הגוף שלי רק רוצה לחזור למגע שלו עליו
אבל אני לא מסוגלת .
אני מסתכלת לו בעינים הן רעבות רעבות לגוף שלי.
״סליחה מר אורסלו אני חייבת ללכת״ אני אומרת
ומהר יוצאת מהדלת הבית הענקית

אני לא באיזור של ניו יורק
אני בחצר ענקית ירוקה ויפייפיה , בצד ימין יש לפחות עשר מכוניות ספורט ויוקרה מפוארות, מצד שמאל יש דשא וגן פרחים עצום ובהמשך בריכה שבקושי רואים, הבית הזה כלכך יפה וגדול.
אני נכנסת לטלפון ורואה שאני במרחק של כשעה מניו יורק ונמצא באיזור ‏הפרברים של האלפיון העליון
אני יוצאת משטח האחוזה ובמקרה מוצאת נהג מונית פנוי שלוקח אותי תמורת סכום מופקע לניו יורק בחזרה.
אני מרגישה ממש מבויישת מכיוון שאני לובשת בגדיי גבר שענקיים עליי.
אני אמנם אישה עם גוף ממוצא אבל הם כלכך גדולים עליי.

בדרך התקשרתי למירי שכמעט והרגה אותי הצטערתי שגרמתי לה לפחד ככה .
היא חברה אמיתית אני יודעת , אבל מעולם לא היו לי חברות אני לא רגילה שמישהו דואג לי אני רגילה לדאוג רק לעצמי ולאבא שלי.
שלחתי לה אלפי הודעות התנצלות ואמרתי לה שאספר לה מה קרה היום ובנוסף שלא אגיע לעבודה היום.
אני לא יודעת אם אחזור בכלל.
אני חייבת להתרחק מבן אדם הזה , מהצרה הצרורה הזאת שנקראת מייקל אורסלו.
אני נמשכת אליו, מפחדת ממנו , שונאת אותו ושהרשימה לא נגמרת.
קבענו שהיא תבוא לאסוף אותי אחריי העבודה שנלך לשבת בבית קפה שהיא מכירה.

אני מגיעה לדירה , אני כלכך עייפה וחלשה מהיום הזה
אני מחליטה להיכנס להתקלח מקלחת קצרה.
אחריי המקלחת אני מסתובבת עם מהגבת סביב גופי
אני מתקשרת לאבא שחי והיא לא עונה לי מחליטה שאנסה שוב מאוחר יותר ובמקום הולכת למקרר לחפש משהו לאכול .
המקרר כמעט וריק ואני מחליטה שאלך לעשות קניות
אני מתלבשת במהרה ויוצאת למכולת השכונתית החביבה.

המוכרת במכולת השכונתית מסתכלת עליי במבט משונה
אני רואה שהיא מחזיקה עיתון בידה מסתכלת עליו ושוב עליי , אני לא מייחסת לזה חשיבות וממשיכה להכניס לעגלה מוצרים שאני צריכה .
כל הכסף שאני משתמשת בו הוא הכסף שהייתי צריכה לקנות בו טלפון חדש.
אומנם הבוס אדם נוראי אבל הוא לגמריי מפנק במשכורת.
לאחר שאני קוראת ברשימת הקניות שעשיתי בבית ובאמת רואה ששום דבר לא חסר אני מתקדמת לקופה .
המוכרת לא מפסיקה להביט בי
״הכל בסדר״ אני שואלת
והיא מגישה לי את העיתון ״זו את לא?״
אני מרגישה שחרב עליי עולמי בתמונה שמוצגת בעמוד הראשון של העיתון מוצגת לא אחרת משאר אני יוצרת מהבית של מר אורסלו לבושה בבגדים שלו.
כשהכותרת היא ״ מייקל אורסלו איש העסקיים מארח בביתו בחורה אלמונית האם יש סיכוי שמלך העסקים מנהל רומן סודי״
אני בהלם הלב שלי דופק מהר ואני חא חושבת יותר מידיי
״לא זו לא אני״ אני אומרת במהירות ומנסה לשדר ביטחון במילותיי
״אה חשבתי שזו את אתן נורא דומות״ היא אומרת ומאמינה לי ,כשמתחילה להעביר את המצרכים שקניתי כשהיא מסיימת אני מייד משלמת לה ובורחת לדירה.
אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר.
אני דוחפת את השקיות בלי לפרוק אותן למקרר
נועלת נעליים ויוצאת למקום שחשבתי שאני לא אגיע אליו יותר בחיים
אני בדרך למשרדים

xoxo
מה אתן חושבות כל הפרק החדש
מקווה שתאהבו שבת שלום :)