Painful road

12 - סיוט

אני מרגישה שאני נחנקת ועומדת להתעלף מהמקום החנוק הזה
אני לפתע מרגישה אותו עליי
אני מנסה להעיף אותו בכל הכוח אבל הוא עדיין כאן
דוחק את עצמו לתוכי בכל הכוח
למרות התכנונים והבכי שהיו לפניי
באותה השניה קפאתי
אני שונאת את עצמי מאז
מאותו יום אני מחוללת
״בבקשה תפסיק״ אני ממלמלת והוא נדחק שוב ושוב ושוב שובר לי את הנפש ומרסק לי את הנשמה כולה
אני רועדת זה כלכך כואב
אני מרגישה את הפצעים באיזורי האינטימי
שאבא תמיד אמר שהוא רק שלי ושאני צריכה לשמור עליו
״אני אוהב אותך״ הוא אומר ומנשק אותי אחריי שגומר
ואני אני מאותו יום מחוללת והנפש שלי שחורה

אני מתעוררת בבום לאחר ששוב חלמתי את הסיוט הנורא בחיי...
הסיוט מהחיים הפרטיים שלי שתוקף אותי מאותו היום בחלומות.
אני לא מסוגלת להיזכר באותו היום אבל החלומות שלי מזכירים לי כל פעם מחדש מה עברתי
הלב שלי דופק בחוזקה ואני מרגישה שהתקף חרדה מתחיל ‏להשתלט עליי
״נשימה - נשיפה״ אותו משפט שחוזר בראשי מאותו יום מצליח להרגיע אותי אבל התסמינים של הסיוט לא מאחרים להגיע
כל פעם זה תוקף אותי בצורה אחרת
פעם הקאות פעם התקפי חרדה מקלים ועד קשים ובעיקר חום גבוהה
והוא לא איחר להגיע
מבלי לבדוק אני יודעת שהוא עומד על לפחות שלושים ותשע מעלות מרוב שראשי בוער
כואב לי כל הגוף ואני מרגישה חולשה
אני בודקת בטלפון מה השעה והשעון מראה שעכשיו שעות בוקר מוקדמות
אני קמה בקושי למטבח להכין לי תה ולקחת כדור למרות שאני יודעת שהוא לא ישפיע ושהחום ירד רק בעוד יום שלם ואצטרך לסבול את מחיר השתיקה
לא סיפרתי לאף אחד לעולם את מה שקרה באותו הלילה.
הוא איים על חיי אבא שלי ואיים להתאבד אם אספר למישהו.
המצב היה כלכך עוקם אבא שלי כלכך אהב אותו ולא הבין למה נפרדנו ואני רק הסברתי ״שהפסקנו לאהוב״

אחריי המקרה סבלתי כמעט כל יום מהתקפי חרדה שהסתרתי מאבא שלי והפסקתי לצאת עם המעט חברים שנשארו לי אחריי החרם וגם איתם הקשר נותק, הם לא היו חברים אמיתיים.
וכשניסיתי לספר לאחת הבנות שהחשבתי כחברה היא אמרה לי ״ שירה אני לא מאמינה לך אולי היית שיכורה ואת לא זוכרת״
זו הייתה התקופה הנוראית ביותר בחיי ,מצבי בלימודים הידרדר במהירות הפסקתי להיכנס לשיעורים והברזתי מימים שלמים , התחלתי לשתות כדיי לשכוח ולעשן סמים כדיי להיכנס לעולם אחר.
שזה לא הספיק הבנתי שעליי לחיות עם זה והצלחתי להרים את עצמי מהקרשים.