היום היה עמוס וקשה כלכך !
חצי שעה אחריי שהגעתי הבלגן האמיתי התחיל
נכנסו לקומה בחור ובחורה
היא עם חזות מפחידה ושמה מרגרט הולר שתפקידה הוא ״המפקחת״ של החברה, ואיש מבוגר וגם הוא בעל חזות לא פחות מרשימה ומסוכנת ממנה ששמו אומברטו גאווי שאחראי על לא פחות מכמה וכמה הצלחות של החברה , ואחראי בנוסף גם על הכספים במחוז שיקאגו וניו יורק.
שניהם הגיעו כדיי לבחון את העבודה והיכולות שלנו באגף החשבונות .
יש לי מעט סימני חניקה על הצוואר מאתמול
כשמירי שאלה אותי מה זה עניתי שהתעסקתי עם המחליק וזה גרם לי לכוויה נוראית מבטה הבהיר לי שהיא אינה מאמינה לי אבל היא שתקה וחיכתה שאספר לה בעצמי, הודתי לה על זה כלכך
וגם לא היה לנו זמן לשבת שתינו אפילו לא לדקה במהלך כל היום הנורא הזה.
מר אורסלו לא הראה את פניו באגף אפילו לא פעם אמת.
המתח ששרר בין כל העובדים והפחד מהפיטורים הורגש.
אחריי יום עמוס וארוחת צהריים של חמש דקות על השעון
המנהלים קראו לכולם שוב לחדר הכנסים ל״שיחה״ על היום
גרנדה סיפרה לי שזהו השלב בו ״מעלים אנשים בדרגותיהם וכוחם בחברה , ונפרדים מחלקם בצורה יפה״
הייתי מזועזעת מהסיטואציה וכמו כל אחד באולם הזה חשתי חוסר וודאות .
אחרי שלב קבלת הקידומות החדשות הגיע השלב שכולם חיכו לו אך גם פחדו ממנו כלכך.
״אנחנו נאלצים להיפרד מ...״ המשפט שיצא מפי ״המפקחת״ חזר על עצמו פעם אחר פעם
ואני רק מקווה לא לשמוע את שמותיהן של גרנדה ומירי גרנדה כבר לקראת פנסיה
ומירי מתכננת חתונה אוטוטו ושתיהן כלכך צריכות את הכסף
וגם אני לא אשקר
״האחרונה שאנחנו צריכים להיפרד ממנה מאגף החשבונות היא מירי ישראלי״ שמעתי את שמה וליבי מתפוצץ מעצב ודפיקות ליבי מורגשות בחוזקה הדמעות בעייני עוד שנייה מתפרצות וזולגות החוצה וכולי רועדת
אני מסתכלת על מירי שנראת כאילו ראתה רוח רפאים ולא מגיבה לסביבה .
מסכנה שלי
אני לקוחות את ידי ביידה ומחזקת את האחיזה שתרגיש שאני כאן , אני כלכך אוהבת את הבחורה הזאת , זה כלכך לא מגיע לה
לפתע צץ רעיון במוחי נשקתי למירי ללחי ״אני עוד מעט אחזור חכי לי״ והיא רק מהנהנת בקטנה בראשה
ושוב אני פה קומת הפנטהאוז הכל-כך שונה
״היי אני חייבת להיפגש בדחיפות עם מר אורסלו״ אני מבקשת מאמילי ואין לי מושג מאיפה האומץ והביטחון להגיע לפה שוב
״מר אורסלו עסוק ״ היא מחייכת חיוך מעצבן
אני באה להסתובב למעלית בחזרה
אך משום מקום ומסתבר שהיה לי הרבה מזל, מר אורסלו יוצא למסדרון
״מר אורסלו אני חייבת לדבר איתך״ אני מבקשת בתחנונים
הוא בוחן אותי בעיניו והן נתקעות לפתע על צווארי
״תכנסי למשרד״ הוא מפציר ונכנס
אני מסתובבת מחייכת לאמילי ונכנסת למשרד
כשהדלת נסגרת אחריי אני מרגישה את ריחו באפי וידיים זרות על צווארי ונשימות חדות על פניי
ליבי חזר לדפוק בחוזקה
״אני עשיתי לך את זה?״ הוא שואל כשיודע את התשובה ופרצופו מרצין
״כן ...אממ זה בסדר מר אורסלו זה לא היה בכוונה״ אני מזיזה את ידיו ומסתירה את עצמי בבושה
עיניו השוקולדיות המסחררות מביטות בי לשנייה אחת במבט שעוד לא ראיתי מעינו חרטה
הוא שוב שולח יד לסימנים המכוערים על הצוואר שלי
״זה ממש לא בסדר זה חירב את הצוואר היפה שלך״ הוא מוסיף על דבריי ואני נכנסת להלם מה הוא אמר עכשיו?
הוא עוזב את צווארי ומסתובב לשבת
״בכל מקרה זה לא מה שבשבילו באתי לכאן היום״ אני מעיזה לפתע לספר את דבריי ביותר ביטחון
״המנהלים שהגיעו פיטרו את החברה הכי טובה שלי היום וזה ממש לא בסדר שאתם מגרשים אותה מהעבודה בצורה כזו היא עובדת נהדרת וחרוצ-״ אני נקטעת בגסות הוא כלכל אוהב לקטוע אותי.
״שמעתי מספיק למה את חושבת שמותר לך להגיע אליי באמצע יום עבודה ולחפור לי על שטויות. האנשים שלי יודעים מה הם עושים ומעולם לא חלו טעויות בבחירתם״ הוא מחזיר לי בתגובה
״עד הפעם מר אורסלו בבקשה״ אני מתחננת
״אני אחשוב על זה , בכל מקרה תגיעי לכאן היום בשעה תשע בערב ״ הוא דורש
״בטח מר אורסלו״ אני מבינה את הרמז ויוצאת מהמשרד
האמילי הזאת עם המבט התקוע הזה על הפנים שלה, שתמשיך ללעוס את המסטיק שלה בקול רם ואני אחשוב שזאת פרה ...
אני לא יכולה לסבול אותה
YOU ARE READING
Painful road
Romance״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
