Painful road

8 - פיטורים

הלב שלי דופק מהחוסר וודאות והפחד זורם בדם שלי עכשיו,
אני פוסעת בצעדים תינוקיים ומפוחדים בקומה שכלכך שונה מכל הקומות שהייתי בהן בבניין הזה.
הכל כאן מסודר יותר וסורר שקט בחלל.
בכניסה יושבת הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים על חולצתה מוצג שמה אמילי ג׳ונס גם שם של דוגמנית יש לה אני חושבת לעצמי
״היי יש לי פגישה עם מר אורסלו״ אני פונה אליה
המבט שהיא דפקה לי אלוהיםםם
״אני המזכירה שלו ולא רשומות לי עוד פגישות בטוח שקבעתם פגישה?״ היא מבטיחה בי בזלזול
״כן הוא ביקש שאגיע אני מאגף החשבונות ״
היא מסינה חמה אני כאן החיוך שלה רק גדל
״מתוקה הכניסה מהדלת השלישית מימין פיטור נעים״
אני בהלם מהחוצפה שלה והאומץ להגיד לי דבר כזה
״הוא יהיה יותר נעים מהבושם המסריח שלך זה בטוח״ אני עונה לה בעברית ומחייכת כי אני יודעת שהיא לא תבין דבר.
״אמרת משהו?״ היא שואלת
״לא תודה שיהיה לך יום טוב״

דלת עץ גדולה
שלוש נקישות על הדלת
זה היה מספיק עד שקיבלתי אישור להיכנס מהקול העמוק שמעבר לדלת
אני נכנסת לאט לאט וסורקת את כל החדר כאילו אני חזרתי לצבא
משרד ענק , פרקט , שולחן ארוך וגדול , ארון גדול הריח שלו שמפוזר בכל החדר ומר אורסלו אחד יושב על הכיסא מולי ונועץ בי את עיניו השוקולדיות.
״שבי״ הוא יישר מצווה .
אני עדיין לא מאמינה שהוא דובר עברית
נשימה - נשיפה
״אממ.. מר אורסלו אם אתה רו-״
״אמרתי שבי אני צריך לחזור על הדברים שלי עוד פעם?!״ הוא פונה אליי בטון תקיף ומאיים
אני מייד מתיישבת בכיסא שמולו הלב שלי דופק בצורה מסחררת ואני בטוחה שהוא מבחין בזה
הוא רואה הכל.
גם אותי עובדת זותר בחברה הכל-כך גדולה שלו
״תרגעי״ הוא אומר ומשום מה אני מעט נרגעת
״את בטח יודעת למה את כאן לא?״ הוא שואל בהרמת גבה
״כן אתה הולך לפטר אותי , אבל באמת לא התכוונתי לעשות שום דבר לא בסדר ולהתקע בך במסדרון ומה שראית-״ אני מדברת כלכך מהר ושוב נקטעת בגסות
״למה שאפטר אותך?״ הוא שואל עם הבעה מוזרה על פניו שנמחקת וחוזרת להיות קשוחה ומאיימת אחריי שניה.
אני נושמת ומחזירה דופק
אבל האם מה ששמעתי נכון הוא...הוא לא תכנן לפטר אותי בכלל??
״אז..אז למה קראת לי״ אני מתעניינת ומעיזה לשאול
״על המקרה שראית אתמול״ הוא מציין את המובן מאליו
ברור שהוא יעלה את זה
אני לא מאמינה שראיתי את זה בכלל
״כן אדוני על מה יש לנו לדבר?״ ואני שוב לא שולטת על הפה שלי ומגיבה בחוצפה
הוא מרים גבה ״ זו את שראית אותי מזיין אתמול על השולחן של אחת העובדות לא״ הוא אומר בשעשוע
אני מובכת ונהיית אדומה כולי ״כ..כן מר אורסלו סליחה לא תיכננתי להפריע לכם לשכב״ אני מגיבה
הוא מצקצק בלשונו ״לא שכבנו אני זיינתי אותה והמשכתי הלאה ומשמעות השיחה פה היא האם זה ברור שאם תיפלט לך מילה על הנושא את מחוקה״ אך אני לא שומעת את הסוף של דבריו אני מזועזעת ממילותיו ״סליחה? איך אתה מעיז לדבר עליה ככה?! מה היא כלב״ אני תוקפת כמו חמומת מוח ושנייה אחריי מצטערת
איך אני מעזה לדבר ככה לבוס שלי , הוא בטוח יפטר אותי עכשיו.
האש ששורפת אותי בעינים היפות שלו , והמבט הזה כאילו הולך לרצוח אותי , אלוהים מה אין לי טאקט הוא הבוס שלי אלוהים
״סליחה מר אורסלו לא הייתי צריכה להגיד את זה ״ אני מייד אומרת
״לא היית, בכלל לא היית ,יש לך שלוש שניות להעיף את התחת שלך מפה לקחת את הדברים שלך ושלא אראה את הפרצוף שלך יותר פה איי פעם״ הוא צועק והוורידים שלו בולטים
הוא לא רגיל שפונים אליו בכזה חוסר כבוד
״לא בבקשה אל תפטר אותי אין לי לאן לחזור ״ אני מתחננת עם בדמעות
״ולמה שארצה עובדת כמוך ,עם פה כמו שלך?״ הוא תוקף בחזרה, האש שהעיניים שלו מקרינות כלכך מפחידה הוא שונא אותי רואים את זה על המבט שלו
״אעשה כל מה שתרצה בבקשה״ אני שוב מתחננת והדמעות מתחילות לרדת מעייני
אני מסתכלת לו בעינים ולשנייה אני רואה איזשהו רגע אחר שהוא מביע כלפיי
אך באותה השניה הן חוזרות להיות קרות עם מבט נוקשה ומסוכן
״ אני אחשוב על משהו , ביינתים תקחי את עצמך ולכי״
ואני תוך שנייה כבר במעלית בדרך למטה חולפת על המזכירה שגם עכשיו דואגת לעשות לי פרצוף ניצחון
אני לא מכירה אותך בכלל מה את רוצה?!