צמא נוראי ושפתיים יבשות .
אור לבן ובוהק ששורף את העינים גם כשהן עצומות .
אני לאט לאט פותחת אותן ועוצמת בחזרה מעוצמת השריפה שבעיני.
אני יודעת מה קרה לי כל שנייה ושנייה מהיום.
אך אני לא יודעת איפה אני.
אני שוכבת על מעין מיטת יחד מעט קשה וכרית קטנה.
לפי הניחוש שלי אני בבית חולים.
לכל בית חולים יש את אותו ריח לא משנה איפה.
אני לא יודעת איך הגעתי לכאן וכמה זמן עבר בכלל.
אני רק רציתי שהכאב יסתיים ואני שוב כאן.
״אוף תכבו את האור״ אני לוחשת בקול יבש וחנוק.
האור נכבה כמה שניות אחרי בקשתי.
ואני מאפשרת לעצמי לפתוח לאט לאט את העינים ללא השריפה מהאור הלבן.
״התעוררת״ אני שומעת קול מוכר ונרגש מלא הקלה
הקול האהוב והעדין של מירי שלי.
״תודה תודה תודה אלוהים את לא מאמינה כמה תהילים קראתי עלייך״ מירי מתקרבת ומחבקת אותי מעט בחוזקה גניחה קלה של כאב משתחררת מפח והיא מייד מתרחקת ״אני מצטערת סליחה פשוט כל כך דאגתי לך״.
״אפשר מים״ אני ממשיכה בלחישה ששורפת את מיתרי הקול שלי.
״כן בטח״ מירי קמה במהירות ומגישה לי כוס מים עם קש.
אני שותה באיטיות ומרגישה איך הצריבה יורדת ונעלמת.
״מה....מירי כמה זמן אני כאן?״ אני שואלת
״אממ כבר כמעט שבוע וחצי״ היא אמרת ואני נדהמת וקופאת בפאניקה מעט , שבוע וחצי שאני כאן.
הייתי בטוחה שעבר רק יום אחד.
אלוהים ישמור מה קרה לי.
הגוף שלי קרס לגמריי.
ואני עדיין לא יודעת איך הגעתי לכאן.
ומה עם אבא שלי הוא בטח כל כך דואג לי בישראל.
״שבוע וחצי?״ אני עונה בהלם ומתיישבת מעט.
״כן הלחצת את כולנו חשבתי שלא תתעוררי עד החתונה עוד שבועיים״ היא נוזפת בי מעט.
״אל תדאגי תהיה חתונה מדהימה ותגידי מה עם אבא שלי? הוא יודע?״ אני שואלת בלחץ.
״כן דיברתי איתו הוא אמור להגיע עוד מעט״ אני אומרת כמובן מאליו.
״אבא שלי כאן?״ אני שואלת בהפתעה.
״כן בטח שהוא כאן שירה את כמעט מתת״ מירי נאנחת ומתיישבת ליידי.
״שתדעי לך שאני כועסת עלייך״ היא נוזפת בי.
״אנ-״ אני באה לשאול למה והיא מתפרצת למילותי כאילו זה לא ברור.
״את כמעט מתת שירה את היית בקריסת מערכות ענקית ואם הוא לא היה מגיע אלייך בזמן היית מתה בדירה שלך״ שתינו מצטמררות והיא נשמעת כל כך מפוחדת ועצובה.
אך אותי מעניין רק דבר אחד.
״מי מצא אותי?״ אני שואלת.
״מי נראה לך , מייקל אלא מי ״ היא מטיחה בי ואני קופאת.
מייקל מצא אותי?
״איפה הוא?״
״הוא אמור להיות כאן הוא בדיוק יצא חמש דקות לפניי שהתעוררת שלחתי לו הודעה שיגיע״ מירי עונה ואני מבינה שמייקל היה כאן היום ולפניי שאני מגיבה היא ממשיכה.
״הוא דאג לך כל כך הוא היה פה כל יום אמממ אני...אני חושבת שהוא ממש אוהב אותך״ מירי מספרת לי בחיוך קטן.
״דפקתי הכל מירי הכל דפוק״ אני מתבכיינת בעצב ומסמנת לה לבוא לחבק אותי.
YOU ARE READING
Painful road
عاطفية״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
