רק עכשיו אני מסוגלת לכתוב קצת.
המדינה שלי נלחמת על החיים פה האחים שלי נרצחו באכזריות והחברים שלי נלחמים ועולים כחללים לשמיים.
אני רואה את החברים שלי בוכים על המשפחות שלהם שאיבדו את היקרים להם מכל.
עם ישראל חיי לעד המדינה הזאת שלנו של היהודים.
מי יתן וכל הלוחמים והחטופים יחזרו הביתה בשלום.
אני לא מסוגלת להתמודד עם עוד הלוויות השנה.
השבוע ביקרתי בבית העלמין לעוד הלוויה להיפרד מאחד האהובים שנפל בקרב על המדינה שלנו כדיי שאנחנו נחיה פה.
כבר לא בשלום כי הפקרנו את הדרום.
ואני מאחלת לכולנו שידעו להעמיד את האשמים במעשי חמאס בין אם זה להשמיד את חמאס ולפטר את כל הממשלה , הדרג הגבוה, הבכירים בצבא ואת הרמטכ״ל שגרמו למדינה להיראות כמו שבר כלי.
אני מצטערת שאני זועקת את הכאב שלי פה אבל כאן הלב שלי יוצא לגמריי.
אני תמיד כאן בשבילכן לכל צורך ובכל שעה אוהבת אתכן ומאחלת לכולנו ימים טובים יותר של שקט ואחדות ואהבת חינם.
חשוב לי להוסיף שההרוג הוא לא משפחה שלי אז אם כל הכאב שבדבר הצער הוא לא שלי.
אתן לא צריכות להשתתף בצערי אלא בצערם.
תהיו שם בשביל המשפחות שאיבדו הכל וחרב אליהם עולמם, אנחנו החברים נצליח להתגבר ביום מן הימים והם לנצח יהיו שכולים.
גם אם אתם לא יכולים להיות חלק מההלוויות והשבעות חשוב שתשלחו הודעה לאהובים שלכן כי גם אם הם לא רואים את ההודעות אתם שם בשבילם.
YOU ARE READING
Painful road
Romantizm״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
