״מייקל אני...אני נאנסתי״
אני לא מאמינה שאני מספרת את זה למישהו. אלוהים בא לי לקבור את עצמי.
מה עשיתי איזו טעות.
אני מרגישה את הנשימה שלי שוב מאיצה וקשה לי לנשום.
בזמן שאני מנסה להירגע אני מרגישה יד נסגרת על הירך שלי בעדינות.
אני מרימה את מבטי אליו
המבט הזה שהיה לו , אני לא אשכח אותו לעולם.
הלסת שלו הייתה נעולה כמו שקורה כל פעם שהוא עצבני.
הוא הביט בי במבט כלכך מסוכן אך מצד שני גם כלכך כאוב.
הוא נושק לשפתיי ברוך ועדינות שלא ידעתי שקיימים בו
״אני מצטער מלאכית״ הוא אומר והטון שלו חד
״על מה?״ הקול שלי לא עובר את הלחישה ואני מרגישה שעוד שניה סכר הדמעות שלי עומד להתפוצץ.
״לא הגיע לך לעבור את זה, לאף אחת לא מגיע״ הוא מחבק אותי ומקרב אותי לחזהו.
אני נושמת את ריחו הממכר ומנסה להרגיע את התקף הדמעות, אך כושלת בזאת.
״זה בסדר מייקל אני מתמודדת״ אני מתחילה לדמוע.
הוא מנגב את דמעותיי באצבעותיו העבות.
״מלאכית זה בסדר את יכולה להתפרק, עברת משהו לא קל, לפחות המשפחה שלך יודעת לא?״ הוא שואל
אני משתנקת ומלאת בושה.
״לא. אתה הראשון״ אני מחליטה לספר לו את האמת
הוא מביט בי בהלם מוחלט לא מעכל את משמע דבריי
״למה?״ הוא שואל אחריי כמה דקות של נעיצת מבטים זה בזו.
״אני לא יודעת. הוא איים אליי״ אני חושפת את כולי בפניו, את בפצע הכי עמוק ורקוב שלי.
את היום בו חוללתי.
את הכאבים הפיזים והנפשיים שהייתי מסתירה מאבא ומכל העולם .
את ההתרסקות החדה לחורבן נפשי ,חברי ,ולימודי.
ובעצם את הדבר הגדול ביותר שדפק אותי, הנער שחשב שזה לגיטימי לעשות את זה.
זה היה כלכך דפוק כי אני באמת אהבתי אותו לפניי, אהבת נעורים אמיתית והיום היום אני מבינה שאני בעצם כלום ושום דבר בעולם הזה.
את הילדות וגיל ההתבגרות שנפסקו באותו היום ולא חזרו מאז.
ובעיקר את שירה הקטנה של לפניי חמש שנים שלא סיפרה לאף אחד כי פחדה והנפש שלה נרקבה ונעלמה כלא הייתה.
״בן זונה״ מייקל מקלל אותו ונראה כאילו הוא רוצה לרצוח מישהו.
ואני רק בוכה, אבל זה לא בכי רע כמו שחשבתי שיקרה שאני אספר למישהו.
זה בכי טוב של הקלה אני לא מאמינה שסיפרתי את זה .
זה ישב כמו אבן ששוקלת מליון טון על הלב והנפש שלי, ועכשיו נפלה ממנה חתיכה קטנה.
היא עדיין שם , אבל פחות כבדה.
מייקל נושק לראשי בעדינות נשיקות קטנות ואני נרגעת תחת מגעו.
אני מודה לאלוהים שהוא פה כרגע.
אני לא יודעת מה יהיה מחר ומה יהיה כשהרגע שאנחנו חולקים כרגע יגמר והכל יחזור לקדמותו, אבל הוא היה פה בשבילי עכשיו שהייתי צריכה מישהו לדבר איתו יותר מהכל.
״תודה מייקל שאתה פה זה לא מובן מאליו״ אני מרגישה שאני מתחילה לנמנם אז אני מחליטה להגיד את שעל ליבי בפעם האחרונה לפניי שארדם ויום חדש יגיע.
״בשבילך הכל , לכי לישון מלאכית״ הוא אומר ואני מרגישה איך גופי נרגע ונרדם לאט לאט
YOU ARE READING
Painful road
Romance״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני
