אלה היו חבריו לכיתה. קייסי נראה כאילו הכריח את עצמו להגיע. כאילו החלים- אבל לא ממש לגמרי. לונה נתנה לו יד- "כנראה לאות תמיכה." ביש משך בכתפיו והסתכל בעיניים נוצצות לעבר לונה על כמה שהיא אדיבה. נראה כאילו ג'ים, דקר, אלכסיה וביל לא רצו לקחת חלק בלהציל את בית הספר. עיצבן את ביש שקייסי בא פצוע וארבעתם החליטו שזה פשוט לא בסדר העדיפויות שלהם.
"לונה! קייסי!" קרא ביש ורצה לנופף להם לשלום, הוא נרגש כשראה אותם ובאותו רגע גם נזכר שכביכול אסור לו לזוז.
"אתה מכיר את קייסי?" נראה שהעובדה הזאת הצליחה לבלבל את מאריל.
"אתה מכיר את קייסי?" ביש הרים גבה. "אם החלאה הזאת הוא אחד האחים שלו אני לגמרי אתחרפן" חשב ביש לעצמו.
מארלין לא ענה לביש. רק אמר: "באמת אח קטן... איך הגעת למצב שאתה חבר של אלף?" מאריל עשה פרצוף נגעל. "לא סיפרת לו על הים?"
"כן... זה אח שלו. ידעתי" ביש חשב לעצמו ושם יד על פניו. "רגע. איזה ים?" עיבד ביש את סוף המשפט.
"לא סיפרת לקטנצ'יק מה שעשית? אז איך הצלחת לזכות באמון שלו?" הופתע מאריל תוך שעושה את עצמו חושב. לפתע לונה הגדילה את המרחק בינה לבין קייסי.
"לעומתכם רגשות מספיקים לנו כדי לסמוך על מישהו. לפעמים יותר ממעשים." אמר ביש.
"זו בדיוק הסיבה למה אתם כל כך חלשים. קל לבגוד בכם בקלות. בדורות הקודמים הפכתם לאבק. אנחנו נדאג להמשיך במלאכה"
"יש לנו קלף חזק מספיק נגד המשחקים שלכם. נכון קייסי?" אמר ביש וחייך אל קייסי. קייסי ידע שהוא מתכוון לדודתו אנסטסיה. קייסי לא הצליח לחייך חזרה לביש ורק הנהן קלות. ביש חשב שזה בגלל הנוכחות של אחיו, חשב שהוא מובך מכך, במיוחד בגלל העובדה שהוא ערפד.
"מגניב" החליט מאריל. "אז קדימה קייסי. תספר להם. לחבריך הטובים. על מה שעשית. אני רוצה לשמוע." הפרצוף של מאריל רק נהיה מרושע יותר ויותר.
קייסי ידע שאם הוא רק יתחיל לדבר אח שלו הולך להתעלל בו קשות. וכנראה שגם בחבריו כבדרך אגב.
"אני.. לא יכול" אמר קייסי בקול חלוש.
"אי אפשר לסמוך עליו. זה ברור" אמר דקר. "הוא בטח זה שהביא את אחיו"
אפילו ביש טיפה חשש אך ניסה להכחיש את מה שדקר אמר. משהו אמר לו שזה לא מה שקורה. אך הוא תהה לעצמו מה קייסי מסתיר.
"קייסי. אתה לא חייב לספר מול כל הכיתה" ביש ידע שקייסי הוא סוג של ביישן. אך הייתה לו פול חוצפה כשרצה. עכשיו זה נראה מקרה שונה.
קייסי לא ענה לביש. זה היה נשמע כאילו אמר: "אני לא רוצה שגם אתה תדע ביש" וביש נעלב. הוא השפיל את ראשו והתחיל לדמיין מה קייסי היה אמור לעשות. "זה אמור להיות משהו לטובתנו. נכון? אז למה אני חושש?" הוא אמר בתסכול.
לונה באה לנחם אותו. היא לא ידעה בדיוק מה להגיד. חלק ממנה הרגיש שקייסי לא באמת אדם טוב למרות שביש אמר לה את מה שאנסטסיה אמרה לו. שקייסי לא מרמה אותם. לונה הניחה את ידה על כתפו של ביש וזה באמת גרם לו להרגיש קצת יותר טוב. הוא חייך אליה. נראה שזה עזר לו לסדר את מחשבותיו.
"אני אף פעם לא חוזר בי!" התעקש ביש. "אני כבר אמרתי לך קייסי. אני לעולם לא חוזר בי. אנחנו נישאר חברים. לא משנה מה."
"אחרי שתדע מה עשיתי אתה כבר לא תרצה.." אמר קייסי "להיות חבר שלי" הוסיף בקול חלוש.
"קייסי. בבקשה. אני חושב שאתה מגזים" אמר ביש בקול מבולבל לחלוטין. הוא ניסה לקום ולונה השיבה אותו.
"אז מה אתה הולך לעשות?!" צרח ביש לכיוונו של קייסי שרק הלך והתרחק.
"אין לי כוונה להישאר במקום שמתעללים בי"
לפתע ביש הבין את מה שקייסי מלמל. הוא הבין שהמנהל פגע בו. עיניו של ביש נפערו לשני שניות ואז זעמו החל לגבור. "לעזאזל!" קרא בקול. "זו הסיבה שנרשמת לכאן מלחתחילה. המנהל רק השתמש בך. כמו הפרופסור. איך לא חשבתי על זה? אני כל כך אידיוט!" ביש התפרק לחלוטין וקייסי נעלם. ביש הבין שהסיבה שהמנהל הסכים בכלל שקייסי ירשם לבית הספר רק בגלל שהוא רצה גם הוא להשתמש בו. במחשבות האלה שיגעו את ביש.
"יהיה הרבה יותר כיף לעשות את העבודה יחד עם קייס. השותף שלי יאלץ להסתדר. להתראות" אמר מאריל ונופף לשלום.
לפתע מאריל נתקל בפרופסור –. "טוב בסדר" אמר מאריל ומשך בכתפיו "קרב אחד אחרון ואני הולך" עיניו הצטמצמו.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Приключенияלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
