שתיים על הכוונת

פרק 31- הילדה שקוראת מחשבות

"בוקר טוב תלמידים" קרא הפרופסור ביום שלמחרת.
"אה, נכון. המורה ביקש ממני להשלים את הנאמר." נזכר ביש במחשבתו. "אבל אני לא יכול לדבר עם לונה" התבאס ביש שמצא את עצמו יושב 2 שורות מימינם של לונה וג'ים. "אולי זה עדיף כך, ככה ג'ים לא יראה אותי ויתחרפן בכל פעם מחדש." הוסיף ביש למחשבותיו בשעמום.
השיעור נגמר וביש ביקש להשלים את החוסרים מילדה אחרת. זו הייתה לא אחרת מהאחת שנדחפה לדבר עם לונה בבחינות שבמקרה ישבה לידה.
"היי לונה!" צעקה לה הילדה ישר לאחר שסיימה לדבר עם ביש, נראה שהיא אוהבת לדבר עם אנשים חדשים בניגוד ללונה. קראו לה לריסה. היא הייתה בעלת שיער בלונדיני כרה, עיניים כחולות והייתה נמוכה מהממוצע.
לונה קפאה במקום. היא לא הרגישה בנוח בשיחתם הקודמת. "היי" לונה אמרה ומיהרה לחבק את ג'ים כדי שהילדה תבין שהיא כביכול השתנתה והיא רוצה את ג'ים כחבר שלה ותעזוב אותה לנפשה.
זה לא עזר. היא עדיין הייתה נחושה בשאלותיה.
ביש גרר את לריסה ממקומה (והציל את לונה על הדרך מדיבורים חסרי טעם) והתחיל לדבר איתה בעצמו.
"מה את יודעת על לונה? מאיפה הכרתן?" הוא שאל.
"הכרנו כשהיא הייתה עם הבחור השני. אתה מקנא? " שאלה לריסה בעניין מרובה.
ביש התעלם מהשאלה. במיוחד כי כל העניין הזה הכעיס אותו. הוא הרגיש שהיא מנסה להרגיז אותו בכוונה לכן התעלם משאלתה."מה את יודעת עלייה?" הוא חזר לשאול.
לא הרבה" אמרה לריסה. "רק ש.."
"טוב.. יש לה מתח משפחתי. זה מה שאני יודעת."
"תועילי להסביר?!" התעצבן ביש. הוא הרגיש כאילו הוא צריך לדבר עם לריסה כמו לפעוטה. "כאילו מה זה לעזאזל 'יחסי משפחה קשים?' "חוץ מזה- היא מעולם לא סיפרה לי על כך- יש לי תחושה שזה הדבר שהיא נמנעת מלספר לי. איך ילדה שלא נראת אפילו כחברה של לונה יודעת עליה את זה?" ביש לא הבין.
"אתה חושב יותר מדי. אתה עושה לי כאב ראש"  התאפסה לאריסה והתקרבה אליו. "נולדתי עם היכולת לקרוא מחשבות. מחשבות הן כמו הכרזות קוליות עבורי. זו היכולת שלי שתתרום בעתיד המון לעם האלפי." הסבירה לריסה.
ביש השתתק. הוא הובך שהייתה צריכה לשמוע שקרא לה תינוקת.
"א-אני מצטער" פניו של ביש הפכו אדומות אך היה לו קשה להפריך את העובדה שבאמת לא נראתה לו בוגרת מדי. ביחס לבני ה10.
"אני יודעת שההתנצלות שלך מזוייפת. אז זה בסדר." אמרה לריסה.

"באמת רציתי להתנצל. היא כנה! זה לא היה יפה לחשוב כך."
"אתה לא צריך להתנצל אם מה שאתה אומר נחשב לאמת עבורך. כך אני מרגישה. כל עוד אינך מרגיש שקר בליבך אין צורך להתנצלות." הסבירה לריסה.
"טוב.." אמר ביש. "הילדה הזו מוזרה.." חשב לעצמו. "איזה מין אלף לא מרוצה מהתנצלות כנה?"
ביש ולריסה דיברו יותר מדי על מחשבות שביש שכח לשאול אותה על איזה מתח משפחתי היא דיברה "הו שיט, נכון." הוא נזכר אך לריסה כבר לא הייתה בסביבה. "טוב.. השאל אותה כשבית הספר יסתיים" אמר ביש והביט מחלון בית הספר "מצטער לונה, אני יודע שאת לא רוצה שאדע, אך אני צריך לדעת, בטוח יש משהו שאני יכול לעשות לגבי זה".
סיום יום הלימודים הגיע.
"לריסה. בואי לרגע" קרא לה ביש בלחש נשמע ממרחק כאילו ציפה מלונה להיות חירשת לחצי שנייה.
לונה התבאסה ואחזה בידו של ג'ים. "אני יכולה לקבל טרמפ על המכונית שלך?" שאלה לונה וג'ים הסכים בחיוך ולאחר רגע קטן נזכר- זה לא קרה קודם לכן מעולם, לונה אף פעם לא רצתה לעלות על המכונית. היא תמיד העדיפה לחזור לביתה באוטובוס "את מקנאה בלריסה בכך שביש מדבר איתה?" זה הדבר הראשון שעלה לו לראש. לונה לא ענתה והמשיכה כאילו הייתה מלאת חשק להיכנס כבר למכונית.
"את יודעת מהסיפור של לונה?" שאל ביש.
"יש כמה" אמרה לריסה וביש הסתכל עליה כאילו נפלה מהירח.
"הסיפור הקו-ר-ע ל-ב של לונה" חידד ביש. "כמובן שיש לה הרבה סיפורים בחייה" אמר ביש לעצמו וגילגל את עינייו.
נראה שלריסה עדיין לא הבינה והסתכלה עליו במבט אדיש.
"הסיפור עם ג'ים ואחיה הקטן של לונה.." ביש כבר התייאש. הוא לא ידע כיצד עוד להעביר לה את מחשבותיו.
"הו הסיפור הזה.." נזכרה לריסה. "כן, מה לגביו?" הרצינה פתאום.
"טוב אמ.." ביש הובך "תוכלי לספר לי אותו?" אמר.
"אתה חופר לי במשך דקות שלמות על סיפור שאתה בכלל לא מכיר?" עיוותה לריסה את פניה.
ביש נהיה מובך אפילו יותר "למען האמת שאני שמעתי את הסיפור מלונה ו..טוב.. אני לא בטוח שהיא סיפרה את האמת כולה".
"בסדר. אספר לך הכל." הרצינה.
ביש לא הבין מה הקטע של לריסה. היא מתנהגת נורא מוזר לדעתו. רוב הזמן היא מדברת בחיוך ולפתע היא מרצינה נורא "הפרצוף שלה מפחידו" חשב ביש לעצמו והרגיש מובך מכל ששכח שלריסה קוראת מחשבות. ביש החל לחשוב שהסיפור של לונה גרוע בקטע קיצוני..
"נתחיל מזה" התחילה לריסה "הדבר המאיים ביותר בחייה של לונה על פי תפיסתה הוא אביה. המחשבות והפחדים שלה בעיקר מתרכזים בו."
ביש לא היה מופתע שלונה לא סיפרה לו את כל האמת, הייתה לו תחושה חזקה- והאמת הזו מתחילה כאן.
לריסה המשיכה "הבית של לונה נורא הרוס בגלל אביה. נראה שהוא תמיד כך- במיוחד בתקופות לחוצות כלכלית. אבא של לונה בעצמו נראה גדול ומאיים ללא העובדה שמאיים על בני הבית. הוא עובד כשומר של מוסד בית ספרי.." "איך לא הספיקו לסלק אותו משם? הוא לא מפחיד את הילדים או משהו בסגנון?" קטע אותה ביש אך לא באמת ציפה לתשובה. הוא הבין שהיא יכולה לקרוא את המחשבות רק של מי שנגעה בו. לפי התיאורים של לריסה ביש הניח שהיא לא תגע בו גם אם תקבל הזדמנות.
"בכל מקרה.. אביה עובד ואימה לא עובדת, אימה של לונה מתפחת את הבית ודואגת לו ולבני הבית- מנסה לפחות, עד שבעלה מגיע והורס את הכל.. כך זה נראה רוב הזמן מנקודת מבטה של לונה וגם מתוך דעתי האישית." ציינה לריסה.
"אז כך. שומרי בית ספר לא מקבלים משכורת מרובה. ויחד עם עובדה זו החליט אביה של לונה לקבל כסף ממקומות לא ראויים. למשל אנשי העולם התחתון".
"מה? ערפדים וזה?" שאל ביש מופתע תוך שהוא מנסה לדמיין את ג'ים כערפד במסווה.
"לאלא. חס ושלום ערפדים" שללה לריסה. "מתנקשים וכל זה.."
"אני לא יודע איך זה טוב יותר אבל לפחות הגענו למשהו אחד מסיפורה של לונה שהוא נכון." חשב ביש לעצמו "אבל זה עדיין לא הופך את העובדה הזו לטובה יותר.." נאנח ביש.
"אביה של לונה רצה לחיות כמו כולם (למרות הדירה הקטנה והצפופה שלהם) אך לא קיבל את העובדה שעבד פחות טוב מהממוצע. ולרוע המזל זה לא הסתדר עם התכונה שלו שהוא אחד שיעשה מה שנדרש בשביל לקבל מה שהיה צריך."
"אביה של לונה הציע למשפחת המתנקשים עסקה.."
ביש חסם את פיה של לריסה. הוא פשוט לא נתן לה להמשיך. הוא קלט. הוא קלט שהעסקה הייתה החיבור בין לונה לג'ים תמורת כסף.
"את בטוחה? אולי ראית לא נכון.." התעקש ביש. לריסה ניסתה להשיב לו שאין טעות אך פיה היה עדיין סגור. ביש בכל מקרה הבין את כוונתה ושיחרר אותה לעזוב.
"מצטערת.." היא לחשה לו והשאירה אותו לבדו מזועזע לחלוטין.
ביש התאשת והחליט להשאיר את העניין לעצמו. לא לספר אפילו ללונה עצמה שהוא יודע את האמת לאמיתה. אלא אם כן הילדה הזו לא אומרת אמת ואז הכל ייצא נורא. "הכל יסתדר" חשב ביש לעצמו והחל לצעוד לכיוון ביתו- והפעם לבדו.