שתיים על הכוונת

פרק 11- מהפך בענייני ממלכה

הכישוף הוסר. אנסטסיה וגון התרסקו על האדמה.
"סוף סוף אפשר לנשום נורמלי" אמר גון בהתנשאות קטנה.
"אבל... איפה כולם?" שאלה אנסטסיה.
"איחרנו, ובטח שאדמונד כבר שכח ממנו והזמן שהכישוף פועל בו עבר".
"הכישוף מוגבל בזמן?!" אנסטסיה התעצבנה על כך שהרגישה חסרת תקווה. "בטח, שום דבר לא נשאר לנצח. זה משתנה אצל כל אחד אבל אני בטוח שהכישוף של אדמונד נמשך כחצי שעה." "אני מצטער, רציתי להגיד לך, אבל לא יכולתי."
"ולפני? למה לא הודעת לי לפני?" התעצבנה אנסטסיה.
"איך יכלתי לדעת שהוא יופיע כאן ויקפיא אותנו?!" אמר גון בעצבים.
"אתה כל כך דפוק לפעמים" נאנחה אנסטסיה.
"מה את אומרת? נראה לי שזה הזמן לדבר עם אנה. לפחות להזהיר אותה שלא תבוא לכאן." גון התעלם מההערה של אנסטסיה.
"יש מצב שאתה צודק. טיפלת ברוקי?"
"כמובן שכן, לא הייתי משאיר אותו פצוע" גון משך בכתפיו.
ברגע שבו הם חזרו לארמון הם כתבו מכתב שהיה ממוען לאנה ושלחו אותו לממכת בני האנוש.
***
למחרת בבוקר בממלכת בני האנוש:
אלבין נשען על אדן החלון של חדרו. אנה עדיין ישנה ועל פניו פרוס רק חיוך אידיוטי של אהבה.
'שום דבר לא השתבש. יכול להיות שזה באמת יעבוד." חשב לעצמו.
רוקי הגיע, אלבין לא זיהה אותו "אמ, מכתב. מעניין ממי זה" אמר כשפתח את המכתב.
אלבין התחיל לקרוא:
'אנה אחות יקרה. המצב בממלכה מדרדר, עלינו לאלץ אותך להישאר בממלכת בני האנוש לזמן מה,
מבטיחים לתקן (כמעט) הכל. שלומות, אחייך.'
אלבין התחיל להילחץ, ליבו עלה על 200. "מה אעשה? אם אנה תגלה הכל, אני מת. אאבד הכל". "גם אנה לא תהיה חברה שלי וגם אהרוס קשר טוב שמטרתו הייתה לקשר בין הממלכות. חוץ מזה יש סבירות גבוה שבאמת אמות- יוציאו אותי להורג והמצב בין שלושת הממלכות רק ידרדר עוד. אני פשוט אבוד". אלבין נלחץ ואחז בעצמו כדי לא להזיל דמעות.
אנה התעוררה. "מה זה?" שאלה מעט מנומנמת.
"שום דבר." הוא שם את המכתב מאחורי גבו.
"נו מה זה?" אנה המשיכה לשאול, מעט ישנונית.
אלבין מיקם את המכתב גבוה מעל אנה ואנה ניסתה להגיע אליו ללא הצלחה.
"את כל כך חמודה ככה" אלבין נישק את ראשה. "משום מה כשאני ליד אנה אני פתאום בטוח בעצמי." הופתע אלבין לגלות. "זה בטח בגלל הנחמדות שלה" חשב לעצמו.
אנה הובכה והניחה בנתיים למכתב למרות היותה סקרנית.
אנה נכנסה למקלחת ואלבין רק ניסה לחפש דרך להעלים כל מה שהוא עשה ולהירגע מעט.
ואז נזכר- יש מעבדה בארמון האלפים. "אולי אני אוכל להכין שיקוי שיחזיר את ג'וליאנה לחיים. ובעצם אני גם צריך משהו שימחק את הזיכרון לאנסטסיה וגון." "אווו!! זה יותר מדי!!" "מה אעשה? מה אעשה?" "מה אעשה?!"
"תרגע! זה יסתדר בסוף! הכל יסתדר בסוף. אנה לא הופכת לעצבנית במהירות". אלבין ניסה להסדיר את נשימתו ללא הצלחה. הוא ידע שהוא משקר לעצמו. הוא אף פעם לא ראה את אנה עצבנית אבל איכשהו ידע שהיא מסוגלת כל עוד זה חשוב לה.
"אלבין מתנהג מוזר" חשבה לעצמה אנה תוך כדי ששטפה את גופה.
"הוא מסתיר משהו וזה לא מתאים לו. תמיד אנחנו מספרים הכל אחד לשני- אפילו את הדברים הכי מביכים שקרו." אנה מנסה לתפוס מה קרה.
"אולי הוא חושב לפרק את הקשר?" אנה נבהלה מדבריה והפילה את בקבוק השמפו שאחזה עד לפני שנייה.