שתיים על הכוונת

פרק 43- ביש ומאריל מנסים להסתדר? טוב לא ממש הולך להם

"בוקר טוב לונה" אמר ביש בחיוך. הוא בא עם אנרגיות וציפיות גבוהות לאותו היום.
"בוקר טוב ביש" "אתה מרגיש היום יותר טוב?" שאלה לונה.
"לגמרי כן" ביש היה עם 100% מחשבות חיוביות.
לפתע מאריל יצא מן הצללים.
"אה? מ-מה הוא עושה פה??!" הסתכל ביש על מאריל בצורה מוזרה ומחשידה למעט.
"אה לגביו? אנחנו זקוקים לו למסע" אמרה לונה בלי הרבה רגש.
"אבל.. למה דווקא הפרחח הזה?!" ביש כמעט איבד את העשתנות.
"כי הוא היחיד שיודע איפה קייסי כרגע."
"אבל– אין עוד דרך ללכת בלעדיו? מה עם ג'ים?  הוא לא יוכל לעזור לנו?" שאל ביש בכל זאת.
"ביש די! אנחנו לא טיפשים. בדקנו הכל. ג'ים לא מצליח. אם אתה רוצה להציל את קייסי תצטרך להתמודד עם הבחור הזה" אמרה לונה בזעף.
לביש היה מבט מצטער. מצטער ששאל. ואז נזכר לשאול: "אנחנו? לא עשית את העבודה לבדך?" ביש הופתע.
"קרה הרבה בכיתה באותו הלילה. אני עדיין בהלם שפספסת את הכל" אמרה לונה במבט לא מרוצה.
"אל תדאג. הבחורה פה הבטיחה לשלוח אותי לגהנום אם אעשה משהו."התערב מאריל. "מפחיד" הוא צחק.
ביש חייך אל לונה. בעיקר בגלל שידע שהיא לא 100% רוצה להחזיר את קייסי. אך עושה זאת- למען החברות.
"אני חושבת שנתחיל בהשתגרות" אמרה לונה.
"רגע–" עצר אותה ביש. "אולי קודם כל תספרי לי מה שקרה אתמול?"
"טוב" אמרה לונה וסיפרה לו הכל.
ביש היה נשמע לאורך כל הסיפור כאילו הכל היה רגיל. אך כשלונה הגיעה לקטע בו ג'ים היה נחמד הוא עצר אותה בסיפורה ושאל "מה לעזאזל? ג'ים נחמד? כנראה הזית. בגלל הסיטואציה"
"מה? לא הזיתי! אני אומרת לך! הוא פשוט היה נחמד. לכולם!"
"איזה מוזר.." חשב ביש לעצמו.
"הטיפש לא מצליח להבין מה קורה מולו" צחק עליו מאריל שלא היה לו מושג בעצמו על מה מדובר.
"תסתום!" התעצבן ביש. והם שניהם נעצו אחד בשני מבטים עצבניים מאוד.
היא סיפרה לו גם על הכוח של מאריל. זה הטריד אותו מאוד המחשבה שהמוזר הזה יכול למצוא אותו בכל עת.
ואז, בלי עוד הרבה מילים מיותרות. הם השתגרו.
כאשר הם הגיעו הם ראו מקום יפהיפה. הבולטים ביותר היו השמיים. המקום נראה כמו פסטיבל. היו שם הרבה אנשים ודוכני אוכל טעימים.
השעות במקום הזה היו כשעות הערב המאוחרות. זה הצליח לבלבל את לונה וביש. "למיטב ידיעתי השעה אמורה להיות כ8:35 בבוקר. השעה כאן נראת כ12 שעות אחרי." אמר ביש לעצמו. מבולבל.
לונה אכן הייתה מבולבלת אך לא שמה לכך תשומת לב רבה. רוב תשומת ליבה הייתה מושקעת בשקיעה הצבעונית והמהממת שהייתה.
"זה ממש יפה!!!" היא התרגשה.
"כן" אמר ביש. "בטח בקרוב הירח ייצא" אמר ביש. במיוחד בגלל שלונה בספרדית אומר ירח. רך לונה לא צחקה או שמחה מדבריו של ביש. להפך, זה נראה כאילו הצליח להשתיק אותה. ביש לא הבין מה אמר שהוא לא בסדר אך שם בכך עניין רב.
"אני חושב שנתחיל לחפש אותו. בין כל האנשים כאן זה יהיה די קשה" נאנח ביש.
"אה כן" נזכר ביש לומר. "תשאר כאן חלאה. שלא תעז לזוז אחרת נהרוג אותך. שמעת?" הבהיר ביש את עצמו.
"כן כן" מאריל משך בכתפיו והתיישב בכיסא הדוכן הקרוב.
"אני חושב שכדאי שנתפצל. המקום הזה עצום ועמוס באנשים."  אמר ביש בעודם מתרחקים ממאריל. "את תלכי מזרחה לכיוון הדוכנים ואני אלך מערבה לכיוון השטח הפתוח"  קבע ביש, לונה הסכימה. שנייה לפני שביש רץ לכיוון השטח הפתוח לונה עצרה אותו "חכה–" היא משכה בידו. "מה קרה?" ביש שאל בתמיהה.
"לפני שנמצא אותו. לפחות תגיד לי- למה קייסי כל כך חשוב בעיניך?"
"יום יבוא. ואספר לך" אמר ביש והלך לכיוונו. ולונה בליו ברירה הולכת לכיוון הנגדי.
"אולי אחרי שנמצא את קייסי נשאר פה עוד קצת" אמרה לונה בקול בעוד שניהם מתרחקים.
"הילדה רוצה להיות על יד האהוב שלה?" זלזלו זוג ילדים פאנקיסטים. והפילו אותה בעת ריצתה.
"סתמו!" היא אמרה. מובכת. וגם מעוצבנת.
השניים צחקו. "בוא נראה לילדה שלא מתעסקים איתנו" אמר האחד לשני.

ביש לא עבר מרחק רב והצליח לקלוט את קייסי בזווית העין.
"היי! קייסי!" ביש קרא לעברו ונופף בידו.
קייסי היה שכוב על הדשא הרך בגבהות בחלק השני של הפסטיבל. הוא היה שכוב עם הפנים אל השמיים שהפכו לצבע כחלחל מושלם. אך כשביש קרא לעברו הוא הפנה את גבו אליו.
"קייסי?" ביש איבד אותי בין האנשים.

"מה אתם רוצים ילדים?" התעצבנה לונה.
"זה לא ברור?" שאל אחד הילדים בתמיהה. "עצבנת אותנו. אז אנחנו מחזירים לך" הסביר בתמימות.
"ואתם כל כך בטוחים בעצמכם שתצליחו להחזיר לי" צחקה לונה ותוך שנייה איימה לפגוע בשניהם במכה אחת.
הילדים היו מופתעים ואז אמר השני "אוקע. אנחנו מצטערים. שחררי אותנו" אמר כשניסה להישאר בקור רוח אך זה לא עובד לו.
לונה שחררה אותם והלכה לדרכה "לאזעזל. עוד לא התחלתי לחפש" התבאסה לונה.

"הו! קייסי!"  ביש הצליח למצוא אותן בסופו של דבר.
"היי" קייסי אמר חסר חשק עדיין גב אל ביש.
""אני רואה שכולם פה במצב אוזניים סביר" צחק ביש. "אני מסיק שלא עשית משהו לא בסדר"
"קייסי. אתה נעלמת בכל כך פתאומיות." "אני מצטער שלא שמתי לב לגבי מה שקרה בבית הספר. לאחרונה אני מרגיש פחות ערני. פחות אני."
"לא באמת אכפת לי מזה.." הרגיע אותו קייסי.
"אז למה בעצם..?" נתקע ביש במשפטו.
"למה עזבתי?" השלים אותו קייסי. "ובכן.." קויסי האדים מסומק. "זה בגלל שנבעתי. אם תדע על העבר שלי אני לעולם לא אראה אותך שוב"
ביש לא הכחיש את המחשבות בליבו שאכן הדבר הטריד אותו מאוד אך לא אמר דבר.
לאחר שתיקה של כמה שניות ביש המשיך "קייס, אני צריך אותך" הוא חייך חיוך רחב.
"בלעדך לא נצליח לסיים את עידן הערפדים. אני צריך אותך" "אם כמה שזה מוזר להגיד את זה לערפד" חשב ביש בקול.
קייסי גיחך. "טוב.. אתה יודע שאני בעד לסיים את העידן הזה" הבהיר לו קייסי. אך נראה שהדבר עדיין מציק לו.
"מה אתה יודע ממה שקרה?" שאל קייסי. טיפה מאוכזב מעצמו.
"כמעט הכל. עד שהגעת לממלכת האלפים" הסביר ביש באדיבות.
"אז אני מניח שמגיע לך לשמוע את מה שקרה לאחר מכן" משך קייסי בכתפיו.
"אכן שחיתי אל כיוון ממלכת האלפים. בלי ידיעה רבה להיכן אני שוחה באותו הזמן. הגעתי ונתקלתי בחנות מכשירי טלוויזיה פועלים." התחיל קייסי לספר "אני ממש זוכר שרעש החדשות משך את תשומת ליבי." "כמה שזה היה שונה מחדשות בממלכת הערפדים" "אתם מדי נחמדים. אני מת על זה" קייסי התפקע מצחוק."בכל מקרה" התאפס. "הבנתי מהסיפורים במסופרים בחדשות ומהיצורים בו שאני אכן נמצא בממלכת האלפים. המקום הקסים אותי. ההבדלים בין הממלכות שלנו עצומים. עברו בי מחשבות כגון: 'איך ערפדים יכולים לחיות שם?'. ובאותו הזמן גם חשבתי אם אוכל להביא הנה את אחיי. אך נזכרתי שמפריד בנינו ים כל כך גדול שטח. המחשבה הזו העציבה אותי."
ביש תמך בכתפו של קייסי. וקייסי תמך בידו של ביש.
"לאחר מכן. חשבתי לעצמי אם אני נמצא במקום כל כך נחמד ונדיב.תהיתי לעצמי האם אוכל להתחיל התחלה חדשה במקום שכזה. אולי אמצא לי משפחה שתסכים לאמץ אותי. עזרתי אומץ ודפקתי בדלת. זכור לי שדפקתי בהרבה דלתות כשאני חושב על זה." ניסה קייסי להיזכר. "הרבה לא רצו לאמץ אותי. עד שהתחלתי לאבד את הביטחון שלי."
"זה למה הוא נהפך כל כך ביישן. מאריל המעצבן הזה לא שיקר באמירה שקייסי בכלל לא ביישן. הוא פשוט לא ראה אותו באותו המזג" הסביר ביש לעצמו. "לונה עשתה עבודה טובה".
"הייתה משפחה שהסכימה לאמץ אותי" המשיך קייסי. "שמחתי" הוא חייך חיוך עצוב. "אבל אז הכל ירד לטמיון."
"מה קרה?" ביש היה נראה מודאג ועצוב עבור קייסי.