ג'וליאנה הלכה לעשות מה שהוריה ביקשו והלכה לקבל את הכסף, למרות שלא היה לה נעים לקבל מהם כסף כשהיא לא יכלה להיות איתם ברגעם האחרונים. על אף כן, היא עשתה זאת מתוך כבוד להוריה. וגם- בואו נודה- היא הייתה זקוקה לכסף.
ג'וליאנה הגיעה לשער הארמון ומשם ליוו אותה השומרים המלכותיים שנועדו כדי למנוע ממנה לפגוע במלך.
בשלב הזה ג'וליאנה לא הייתה תמימה כמו שהייתה בעבר. היא הובאה אל חדר הכס.
מלך האלפים אדוארד נדהם מיופיה של ג'וליאנה וזה מה ששבר את השתיקה שהתרחשה שם.
"אז... מהו שמך? ומדוע הגעת לכאן?" שאל אדוארד.
"אממ... שמי ג'וליאנה. הוריי נפטרו בשנה לא ידועה." אמרה בביישנות ומיד החליטה להתגבר עליה- "והבנתי שמגיע סכום כסף ליתומים. אני יתומה יחידה מהוריי." היא הוסיפה בביטחון.
"אני מבין". אמר אדוארד.
"אך דבר אחד איני מבין, מה כוונתך ל"בשנה לא ידועה?" האם לא היית עם הורייך בזמן שמתו? את יודעת שהחוק כולל יתומים עד גיל 18. אינך יכולה להסתדר עם דירה בגיל שכזה."
מפה לשם ג'וליאנה סיפרה לאדוארד את סיפורה האישי.
בנוסף לתדהמה שלו לגבי המראה שלה התמלאה ליבו חמלה ורחמים כלפי ג'וליאנה ולכן החליט לעזור לה.
"יש לי הצעה בשבילך! כך שתוכלי לחיות חיים איכותיים ושלווים שיגנו עלייך ממלך הערפדים".
"באמת? מהי?" התפלאה ג'וליאנה במין פילאה משמחת שכזו.
"התשובה פשוטה" הוא אמר "תהפכי למלכת הארמון!"
"אה? היא ממש לא ציפתה לתשובה הזו".
"תראי שנינו עוד יחסית צעירים. במילא מלך הערפדים הארור הזה לא טרח לערוך טקס, אפילו לא בממלכתו, אני צודק?" הסביר לה אדוארד. "הערפד הזה ממש נורא" אדוארד מלמל בכעס. "אביו עוד היה בסדר. הוא פשוט נוראי".
ג'וליאנה הובכה מהעובדה שהצדק עם אדוארד.
היא כלל לא באה לסיבה הזו ולכן לא התייחסה לכל הקשור למלך.
אבל כשחשבה על זה- אפילו למשך שנייה- שמה לב על עד כמה יפה גופו ומראהו ובאופן אוטומטי התאהבה בו. והעובדה שהיה נחמד אליה רק הוסיף ללבבות המצויירים שעל עינייה.
"אני מסכימה" אמרה ג'וליאנה והחלה לחיות בארמון.
בסופו של דבר ג'וליאנה השתחררה מהטראומה שלה ולבסוף התחתנה עם אדוארד מלך האלפים, וילדה את גון, בנה האלף.
אבל לא הכול היה שלם. בזמן היותה של ג'וליאנה בהריון על ביתה השניה, מלך הערפדים שוב היה בדרך להרוס את חייה.
ערב יום יפה אחד, בשעות השקיעה, נחה לה ג'וליאנה בחדרה עם כאב ראש לאחר שהעבירה את היום בלעזור לנתינים עם בקשותיהם וצרכיהם. ג'וליאנה הייתה בחודש ה7 של הריונה ולא יכלה לעזור פיזית ברוב הדברים. ובילתה כבר ימים שלמים של כאבי ראש רצופים.
"עברה כבר כמעט שנה וחצי" ג'וליאנה אמרה לעצמה בעיניים לבביות וקול רך בזמן שהסתכלה על התמונה המשפחתית שלה עם אדוארד וגון, שבחדרם המשותף של ג'וליאנה ואדוארד.
בעוד שג'וליאנה חשבה שהערפדים הפסיק לרדוף אחריה פתאום בזווית עיניה ראתה מבעד לחלון אל מול עינייה את הצבא הגדול של הערפדים ובראשם כמובן - מלך הערפדים אש.
"חפשו אותה בכל מקום. היא חייבת לברוח חזרה לכן. איני מבין את בושתה להתחבא בארמון המלך, אך היות וזה המקום היחיד שנותר עלינו להפוך כאן כל אבן עד שנמצא אותה" אמר המלך אש.
"כולם לתפוס מחסה!" צעק אדורד. "אני הולך לדבר איתו" הוסיף.
אדוארד עמד בפני אש ואחרי כמה שניות של שתיקה בניהם אמר אדוארד: "תרגע, אש. בתור אלף, יצור השואף לשלום אני מאמין שאין סיבה למלחמה".
"אני יכול להימנע ממלחמה, אם רק תגיד לי איפה הילדה ג'וליאנה מתחבאת." החזיר לו בתשובה אש.
"לא אספר לך היכן היא לעולם! היא כבר לא שלך! "
מלך הערפדים התעצבן ושלח יד לעבר מלך האלפים.
"למה אתה מתכוון? לא יכול להיות ש..." אמר אש בתדהמה.
"נכון היא שלי! אין לך שום דרך להחזיר את הגלגל לאחור! שמעת אותי?!"
"אה, כמובן שאני יכול." אמר אש בזלזול ודחק את אדוארד אל הרצפה. והחל לדקור את אדוארד בציפורניו ללא הפסקה.
"היי! מה אתה חושב שאתה עושה למלך?" קרא פיטר, משרת מלך האלפים והרופא הכללי באומץ למרות שפחד פחד מוות. הוא ניסה להגיע למלך אך ראיין חסם אותו.
והתחילה מלחמה בין שני הצדדים. המשרתים של זה מול המשרתים של זה.
"רואה? אני יכול." אמר אש בזמן שהמשיך לדקור את אדוארד. ואחרי שאסיים איתך אקח את ג'וליאנה איתי!"
"תפסיק!" צרחה ג'וליאנה בכעס. היא הייתה אדומה כולה. "מה אתה רוצה ממני?!"
"הו... ג'וליאנה. עבר זמן רב, מה שלומך?". שאל אש.
"זה לא עניינך! תתרחק ממני ותעזוב את בעלי!"
אש היה עצבני, הוא לא היה מרוצה מהמילה האחרונה של שג'וליאנה הוציאה מפיה, אך עזב את אדוארד לנפשו.
"כן,כן. אעזוב אותו." הוא הרפה. "וזה לא יהיה מנומס לקחת אותך ללא רצונך בשנית, נכון?" שאל אש.
"אז אני אומר לך דבר אחד, ג'וליאנה יקרה: "אני הולך להשמיד אותך, ולא אסתפק רק בזה אלא אשמיד את כל שבט האלפים, את שומעת?!"
זה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו ואני אבטיח שהדבר יקרה." אמר בזמן שהלך משם יחד עם משרתיו.
"הכרזת מלחמה?" שאל איב משרת מלך האלפים.
נראה כך... אמר פיטר בחשש.
כולם היו בהלם של יותר מכמה דקות עד שכולם שכחו שאדוארד שכוב על הרצפה וכרגע- בלי רוח חיים.
"אדוארד!" צעקה ג'וליאנה כשנזכרה וכרעה את ברכיה לפניו שהיו מלוחות מדמעות.
"אין לו דופק! הרופא מבנינו, פיטר, שיצעד קדימה בבקשה." פקדה ג'וליאנה.
"כמובן, מלכתי." מיהר פיטר והתעורר מההלם שהרגיש, פיטר ניסה להחיות את המלך. הדבר לא עבד וכל מה שהיה לפיטר להגיד היה: "מצטער מלכתי, עשיתי כל מה שיכולתי."
כולם בכו ונשארו המומים.
לאחר ההלוויה והטקסים המרובים הייתה צריכה ג'וליאנה להמשיך לקיים את משפחתה וממלכתה לבדה.
ובחודשיים ג'וליאנה עשתה הרבה בשביל המלכה, והצליחה לשמר אותה כמו שהייתה בעבר.
ואז הגיעה הזמן של התינוקת לצאת מבטנה של ג'וליאנה.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Przygodoweלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
