שתיים על הכוונת

פרק 56- הv.s

"א-אתה הקפטן?" שאל ביש שאלה רטורית. הוא שאל בעיקר כי הזקן נראה כמו קשיש, הוא באמת מפקד על ספינה שבמקרה היא גם בית מגורים למתאבקים חזקים במיוחד?
"לא היית צריך להתחצף מקודם" אמר הזקן בחיוך. הוא בעצם אומר שביש לא היה צריך לפתוח את הדלת בגסות ולהורות על הקפטן לדבר איתו. הקפטן הזקן הורה לביש ולחברו ג'ים לשבת.
"אה.. אז לא מה ש.." ביד ניסה לומר אך ג'ים דרך על רגלו כל כך חזק כך שלא הצליח להוציא מילה. "עכשיו אנחנו פיטים מהפעם הקודמת" אמר ג'ים. הכוונה הייתה לנשף חג המולד בו ביש דרך על רגלו של ג'ים.
"אה?" שאל הקפטן הזקן בתהייה.
"שום דבר!" אמר ביש בחיוך תמים סעוד הוא מנסה לברר האם נשארו לו עצמות שלמות בכף הרגל.
"בכל מקרה, על מה רצית לדבר איתי? אתם לא ערפדים, נכון? מסוכן לשני ילדים- בעיקר אלפים להסתובב כאן."
"באנו להירשם לתחרות הבאה שלכם" אמר ביש גם בשמו של ג'ים.
"להרשם רק לתחרות? בדרך כלל אני נותן מחיר גם על חודשים של אימונים לפני תחרות ראשונה"
"אנחנו לא צריכים אימונים. פשוט תן לנו להילחם.." אמר ביש בנחרצות.
"אז אתה גם לא רוצה אימונים קודמים? תכננת להתאבד?" נאנח הזקן. וביש וג'ים התפקעו מצחוק.
"בדיחה טובה זקן" ג'ים התערב. "עכשיו, תרשום אותנו לתחרות הקרובה, כי אין לנו זמן".
"יש תחרות מחר, אליפות האלופים. רק עשרת האנשים הכי חזקים על הסיפון הזה יכולים להתחרות. והמיונים היום ב17:00"
"מעולה! אנחנו נהיה בהם" אמר ביש.
"אתה אופטימי מדי נערי, יש פה ערפדים מאוד חזקים"
"אני יודע, קייסי, מארק, לן, מיל ומאריל היו כאן חזקים מאוד, נכון?"
הלסת של הקפטן כמעט נתקעה מהשאלה הזו. "אתה מכיר אותם?!" הקפטן התחיל לחשוב שהם דווקא חזקים.
"כן, קייסי הוא שותף לחלום." אמר ביש "אבל האחים שלו די מעצבים" הוא החמיץ פנים. "נכון??!!!" ג'ים הסכים איתו לחלוטין. ושניהם צחקו יחד.
"טוב, אני רושם אתכם למיונים ולתחרות. ובשביל זה אני צריך רק שאלה אחת- איזה יד היא היד החזקה שלכם?" שאל הזקן והשניים ענו לו יחד: "אנחנו ימניים". כנראה לשניהם היו כוונות עוינות לשבור לשני את היד החזקה.
"אל תפסידי ותביישו את שמם של האלופים מכל הזמנים"
"כן המפקד" ביש הצדיע, זה היה נראה מוזר אבל הוא הרגיש שזה היה חשוב. "מדהים! קייסי נחשב אחד מהחמישייה שנקראת האלופים מכל הזמנים." חשב ביש לעצמו בעוד שעיניו נצצו לגמרי ונראו כמו כריסטלים, ובשונה מג'ים שהמבט המשועמם חזר לעיניו.

השעה 17:00. המיונים התחילו. עמדו שם 4 מכונות בתוך מגרש ענקי. לא היה שם הרבה מה לעשות. רק לחכות בתור ארוך ומייגע למכונה שתצטרך לחבוט בה כמו שק אגרוף בכדי שהיא תתן לך תוצאה מספרית של כמה חזק אתה. ככל שהמספר יותר גבוה חוזק השרירים גבוה יותר. סך הכל צריך לתת חמישה אגרופים. ויש רק חוק אחד- להתחיל עם היד החלשה שלך.
היו שם מתאבקים מטורפים, היו כאלה שאפילו הצליחו לנתק את המכונה מהרצפה. וזה היה די מפחיד כי היא הייתה מחוברת בעזרת בטון.
ביש נתן 5 מכות וריסן את הכוח שלו בכדי לא להעיף את מכונה.
ג'ים לא ריסן את עצמו אז המכונה עפה לו 'בטעות' והובטח לו מקום באליפות.
ואז הוא צחק על ביש שקיבל ציון מספרי גבוה ממנו."קיבלתי 1000. ואתה רק 784" צחק ג'ים.
"זו המכונה היחידה שנשארה. בגללך אנחנו לא יכולים לבדוק עוד אויבים" "מלבד זה- תזכור לי להתרברב איתך כך בדיוק אחרי המבחן מחר באלכימיה" אמר ביש וג'ים החל לכעוס.
פתאום נשמע קול של גבר כועס. "איך נתקבל עכשיו בדיוק?" הוא היה נשמע זועם.
אך באופן מפתיע איש לא הצטרף למחאתו.
"הטיפש הקטן שפה הרס את המכונה" אמר האיש. הוא היה נראה עם שיער ג'ינג'י כתום מטולטל ומסובך ונראה שרירי. שמו היה טון.
"תרגעו כולם. לאות המצב יתקיימו בחירות האם לקיים מיונים שניים שיתקיימו מחר ב17:00 והתחרות תידחה ביום" אמר הזקן.
"נו באמת!" קרא ביש בעצבים. "למה אני חייב לחכות?" אמר ביש מיואש. ואז החל לבחון את האנשים. לעומת הרבה מקרים אחרים שביש נפגש בהם האמת דומה למראה- לפי המראה היה ניתן לחשוב שרק בעל השיר הכתום ג'ינג'י טון הוא באמת חזק. ואכן זה היה נכון. אך ביש לא היה בטוח בכך. ובכל זאת- היה קשה להאמין שערפד חזק לא יעקוף את החלשים ממנו בתור בכדי לדעת אם התקבל כמה שיותר מהר. ביש ידע את זה. גם הוא הרגיש את חוסר הסבלנות שמציפה אותו בזמן האחרון.
"אבל זקן, כלומר.. קפטן" נענע ביש את ראשו. "יש פה רק ערפד אחד חזק. למה לדחות את התחרות ביום שלם רק עבורו. זה לא הוגן. להזכירך- אנחנו באמת לחוצים בזמן."
"לכן לא היינו צריכים לבוא" אמר ג'ים לעצמו.
"אתה צודק אלף קטן" עקץ אותו הזקן בחזרה וקרץ לו בצחוק. "ובכל זאת–"
מישהו קטע את דברי הזקן, הוא היה נראה בדיוק כמו טון רק גדול יותר ועם שיער כחול שחור. שמו היה ריק. "אני מסכים עם האלף."
"מה אתה אומר אח שלי?" צעק טון, "אתה זה שאמרת לי שיהיה נחמד אם נלחם כאן יחד. ואתה רוצה להוציא אותי מהתחרות".
"נכון, אמרתי: יהיה נחמד. אבל לא אמרתי שזה יקרה. כנראה שזה לא הזמן שלך, טון."
טון כעס, אבל בכל זאת החליט להקשיב לאחיו הגדול.
"ישש!! התחרות מחר!"
"אז עכשיו אני אסביר את כללי התחרות. התחרות תהיה במשך יומיים. בעוד מספר דקות, כאשר אסיים את ההסבר שלי תעמדו בתור ותקבלו נפתחות לחדרים בהם תשנו. בכל חדר ישנו ארבעה אנשים. התחרות תהיה רצופת משחקים ללא הפסקות כאשר המנצח ממשיך להילחם. יש אפשרות להיכנע. הלוחמים יקראו בסדר אקראי. ברגע שהוא מפסיד יש לו עוד הזדמנות אחת בסך הכל להמשיך ולהילחם. השחקן יכול להכריז על בזבוז ההזדמנות הזאת ולאתגר את האלוף הנוכחי בין משחק למשחק. ברגע שאתם מבזבזים את ההזדמנות הזאת אתם מכריזים בקול את המילה "אתגר". ברגע שאתה קורא "אתגר" אין באפשרותך להתחמק. באמצע הקרב אין יוצא ואין נכנס- הקרב הוא אך ורק קרב בין שניים- אסור בשום פנים ואופן ליצור (מסתבר שהזקן היה מעוניין להדגיש שביש וג'ים לא יוצאי דופן) לעבור את מגבלות הזירה לבפנים ואסור לשחקנים מבחוץ לצאת מגבולות הזירה החוצה- מי שיעשה זאת או יתמוך בכך יורחק.
"וזהו בגדול. בהצלחה" סיכם הקפטן הזקן. "תסתדרו בשורה ובואו לקחת את המפתח לחדר שלכם. תסתדרו לפי הדירוג שלכם בציון המכונה."
ביש הסתדר במקומו, די רחוק מג'ים. ושם לב לשני ערפדים שמלפניו. אלה היו שני הערפדים שהזקן כעס עליהם לגבי תורנות המטבח.
"היי, מה שמכם?" קרא ביש והם הסתובבו אליו. הם שמו לה שהוא אלף וצמצמו עיניים כשחיוך על פניהם.
"אני קונור ואני ווליאם, מה שמך?"
"ביש, רוצים להיות איתנו בחדר?"
"התכוונת איתך בחדר". "לא, יש לי עוד חבר ב1000." קיצר ביש.
"שימושי" חשב קונור לעצמו. לעצמו. "הוא גם אלף?"
"אה? כן. הוא גם אלף"
"אלף בדרגה 1000? איך זה הגיוני?" חשב ווליאם.
"ואיך נאמין לך?" שאל בקול. אחד.
"אתם לא צריכים להסתמך עליו. אני חזק ממנו" הסביר ביש והשניים הסתכלו בו כמטורף.
"לא הבנו את ההגיון. אבל אתה נחמד. נהיה איתך בחדר." אמר קונור בקול. "ו- נגרום לכם לישון גרוע". הוסיף לעצמו, וויליאם ישר הבין מה הוא מתכנן ושניהם צחקו להנאתם מהמחשבה.
ביש הצטרף לצחוק איתם. והשניים הסתכלו עליו במבט מוזר: "מה מצחיק?" הם שאלו.
"מה שהצחיק אתכם" ביש היה בטוח שהבין. "האירוניה שערפדים ואלפים נמצאים יחד".
השניים השתתקו והחלו לתרץ: "כן, זה מאוד אירוני" הם גיחכו. אם ביש לא היה מבלה כמות נכבדת של זמן עם קייסי הוא כנראה לא היה מצליח לגלות שהם לא כנים איתו. אבל הוא הניח לעניין.
ביש יצא מהתור. לא היה לו מה לעשות בתור אם ווילאם וקונור לוקחים את המפתח. אז הוא הלך לג'ים להודיע לו באיזה חדר הוא.
לעומת תורים נורמלים בהם החזקים מקדימה והחלשים מאחורה- התור הזה היה הפוך. ביש כמעט התבלבל והלך קדימה, הוא לא היה רגיל לצורה הזאת בה התנהל התור.
"ג'ים, אנחנו חדר 78." אמר ביש כאשר סוף סוף הגיע לג'ם.
"איפה המפתח?" שאל ג'ים כאילו הוא מת לעלות לחדר.
"זה לא אצלי"
"אז אצל מי?"
"אצל חברים שלי. הם עוד מעט יקבלו"
"מה אתה רוכש פה חברים טיפש?!" התעצבן ג'ים.
ביש משך בכתפיו.
"ומה זאת אומרת: 'עוד מעט יקבלו'? אז איך אתה יודע את המספר חדר?"
"לא בוחרים חדרים. החדר נבחר לפי המספר שקיבלת במכונה. למשל אם קיבלת ציון שהוא 1-100 אז אתה משתמש בחדרים של .1-10 וכך הלאה".
"אז אני באיזור ה 700-800. ולפי מספר אנשים שלפנינו נהיה 78 . אז תתכונן". ביד ניסה לקצר.
"אתה ממש אוהב לסבך" ג'ים הרים ידיים.
"כן, בגלל שאני אוהב לסבך נכנסנו לפה. לנקום בשם קייסי על המקום הזה ואפשר על הדרך גם להראות לו שאני גם חזק כמוהו." ביש צחק צחוק גדול. זה הסב את תשומת ליבם של לא מעט ערפדים שחיכו בתור. מחזה לא נעים במיוחד- מסתבר.

"נעשה את זה עכשיו או מחר?" לחש ווילאם לקונור.
"בגדול הרעיון היה למחר. כדי שנראה את ההבדל בין היום הראשון לשני. אבל עכשיו כשאני חושב על זה.. מה מונע מאיתנו לעשות זאת גם היום?"
השניים החלו להביא כל מיני דברים שנראו כמו מתיחות לילדים בכיתה ד'- משחת שיניים. זו הייתה משחת שיניים לערפדים בטעם צימוקים שמכילה חומר שהורג את החיידקים שפוגעים בשיניים, ושום- אפשר לחשוב שזו הבעיה הכי קטנה שלהם לחשוב למה יש להם במשחת השיניים שום ובסרטים זה הורג אותם? אך זה באמת היה נושא שולי לעומת המחשבה שהכניסו להם אותה לאף.
השניים צרחו מצריבות.
"אלו 'חברים" שלך?' שאל ג'ים. עצבני רצח. הוא היה אדום.אולי מעצבים.. אולי משום.. כנראה משניהם..
ביש לא ענה, אך ידע שזה נכון.
"שום לא הורג ערפדים?" ג'ים בכל זאת שאל.
לביש לא היה קשה לחשוב למרות הכאב. "אממ.. זה ברור מאליו, לא?" "שום מעט את תהליך ההזדקנות. אולי זה עוזר להם איכשהו. אולי זה עוזר לשיניים שלהם לא להירקב או משהו.." ביש אמר בדיוק מה שחשבת.

בסוף הם הגיעו למסקנה (המאוחרת) לפנות אל ווילאם וקונור. "למה לאזעזל עשיתם את זה?!"
השניים הרימו ידיים בתנועת- 'נכנענו' וקונור שאל: "היי היי, הכל בסדר? האם זו ברכת ה'לילה טוב' שלכם?".
"לילה טוב" ביש ויתר ונכנס למיטה, הוא אהב להתגרות ביצורים מעצבנים, אך הוא שנא כשמתגרים בו.
ג'ים כצפוי לא וויתר והתחיל להכות את השניים. "בוא נראה אותך, 1000" אמר ווילאם בשמחה וגיחך.
הרעש שנעשה בחדר 78 היה לא קטן. זה גרם לעוד ערפדים לבוא. הערפדים שבאו החלו לעודד את ווילאם וקונור. עד שהקפטן בעצמו התעורר, נכנס לחדרם של ביש, ג'ים, קונור וווילאם וצעק: "מה לעזאזל?! תלכו לישון!!" צעק הקפטן וכולם מצאו את עצמם במיטה, ישנים. גם היצורים בחדר 78 וגם שאר הערפדים המעודדים. הגיע להם- כאילו, מה נראה לכם שאתם מעודדים? היה צריך להביא להם פונפונים אם היה בהישג יד.