ביש סחב את לונה עד לבית החולים. "תקחי אותי אל חדר פנוי" אמר ביש בדלפק הקבלה. "אני מקווה שהפציעה לא עד כדי כך חמורה" קיווה ביש עד מוות. "לא עשיתי את העסקה הזאת כדי שאביך החלאה הזה יגור בארמון. אלא כדי שתהיי איתי. כדי שנבלה יותר זמן יחד. סוף כל סוף. לכן- בבקשה תתעוררי" ביש לא שם לב שהוא הזיל דמעות. רק לאחר כמה שניות ניגב אותן בידו ויצא מן חדר החולים.
ביש היה מאוכזב. מאוכזב עד כדי כך שכל מה שרצה היה להגיע לחדרו ולשכוח מהכל. בנוסף- הוא שכח מעוד משהו. יותר נכון.. מישהו. הוא שכח להחזיר את קייסי. אבל לא התעמק בעניין. יותר נכון להגיד שהוא שכח ממנו לגמרי.
ביש התרסק על מיטתו.
היה לו יום ארוך. ובכל זאת. לא הצליח להירדם. הוא חשב יותר מדי על מה שקרה. עד כדי כאב ראש עצום שהציף את ראשו וגרם לו להצליח להעיר את העייפות ושקע בשינה עמוקה.
הבוקר הגיע. ביש הלך גמור לבית הספר. הוא היה עייף פיזית ובעיקר- נפשית.
"אוף" קרא ביש בייאוש. "כבר הגיע הבוקר? לא ישנתי אף לא לחצי שעה" גירד ביש בשקיות הנוצרות מתחת לעיניו.
מסתבר, כשביש עייף. ביש המזל שלו מתגבר. והחוויה שלו מהבוקר לא הייתה מפציצה.
ארוחת הבוקר שהכין כבר 5 פעמים בניסיונות כושלים נשרפה והוא נאלץ לאכול אותה בגלל חוסר הזמן, הוא כמעט נתקל ב3 תאונות דרכים (אולי יותר. היה נמאס לו לספור) בניסיון להגיע לבית הספר, ברגע שהוא הגיע לכיתה הוא גילה שהכיסא העץ שלו נשבר. וכמובן, כל זה לא מנע מפרופסור– לשאול: "למה אתה גם מאחר וגם עושה רעש, גולד?"
בנוסף לטינה האישית שהיה לביש כלפי המורה שלו זה כבר עיצבן אותו מאוד.
"מה קרה גולד? לא יכלתי לתת לזה להיגמר כמו שזה נגמר אתמול. אתה מבין אותי, נכון?" לגלג ג'ים. נראה שמה שקרה אתמול הצליח להחזיר אותו להיות בערך כמו שהיה פעם. רק יותר גרוע..
ביש התרגז ממש. הוא הבין שג'ים הוא זה ששבר לביש את הכיסא. זה לא היה הביש הרגיל..
ביש התעצבן כל כך שהוא שבר את הכיסא של ג'ים באגרוף אחד. וג'ים הוציא את האולר שלו ואיים לחתוך לביש את הראש בכעס.
בנוסף לכך ביש כמעט שבר לו גם את הגולגולת אבל אז נזכר בשיחה שניהל פעם עם לונה אחרי שהרביץ לג'ים: "אם לא הייתי רואה את זה זה היה הופך לפחות אלים?" המחשבה הידהדה בראשו של ביש והוא הניח את ידיו. וג'ים בתגובה ראה בזה הזדמנות מצויינת לנסות לשגר את ראשו של ביש הרחק הרחק משאר גופו. אך המורה הפסיק בעדם. "זה מספיק שניכם!"
"אוי. תהיו בשקט!" ביש התעצבן ונאנח. ושניהם נשלחו לריתוק. ביש בעבור חוצפתו. וג'ים בעבור החזקת נשק מסוכן ללא אישור בשטח בית הספר.
"אני אצטרף מאוחר יותר" אמר קייסי בחיוך.
"אה. כן. בטח" אמר ביש. הוא הרגיש שהוא שכח את קייסי בזמן האחרון וזה קצת הפריע לו, אך לא היה לו הרבה מה לעשות בנידון.
"בגללך הייתי עצבני והוצאתי את הנשק שלי" התעצבן ג'ים כששניהם לקחו את התיקים שלהם. וביש רק עשה לו פרצוף חמוץ ושניהם יצאו משטח בית הספר.
"לפחות גרמתי לו סוף סוף להוציא את הנשק שלו בפני שאר הכיתה" נאנח ביש בעוד הוא חוזר הביתה.
ביש הגיע הביתה. הוא לא ידע איך לספר להוריו על זה שקיבל ריתוק. הוא פחד להיכנס הביתה. אבל שיכנע את עצמו שזה לא יהרוג אותו. "אולי רק אם אמא תדע.." חשב ביש לעצמו בעוד הוא מדמיין את אימו כועסת עליו מאוד על שהתגנבו מהטירה הלי רשותה. "במחשבה שנייה- אולי עדיף שרק אבא ידע" קבע לבסוף במחשבותיו. הוא ידע שאבא שלו אוהב אותו מספיק בשביל להבין אותו ולא לספר לאנה.
ביש הניח את תיקו בחדרו וניגש לדבר עם אביו.
"אממ אבא?" ביש היה דחף אידר להתחבא מאחורי העציץ.
"כן בן?" שאל אלבין.
"אממ.." ביש גמגם. "קיבלתי ריתוק" לבסוף אמר.
"מה קרה?" שאל אלבין בדאגה.
ביש סיפר לאביו הכל, ממש לפרטי פרטים. "הכל התחיל מאתמול.."
אלבין עצר את ביש כאשר סיים לדבר על אירגון טאי. "ביש. אני צריך לספר לך משהו". הוא אמר נאנח.
ביש רק התפלל שזה לא משהו כמו: "זה ממש נורא. חייב ללכת לספר לאמא"
"ביש. אירגון טאי רצו לחטוף אותך כשהיית תינוק!" אלבין נשמע דרמטי. ולבסוף סיפר את הסיפור המלא.
"אבא. הם השתנו" ביש הסיק במהירות.
"בעבר- הם ניסו לחטוף אותי למטרה טובה. היום- הם אירגון הרבה יותר מסוכן ואני משאר שהמטרה נשכחה מהם" הוסיף ביש.
אלבין האדים ממחשבותיו של ביש. כאילו הם חטפו אותך! אתה אמור להיות כועס, או משהו.
"הכל בסדר אבא?" שאל ביש בתמימות.
"כן טוב" התפקס אלבין. "בוא"
"הולכים לתקן את משפחת לן?" ביש שאל בעוד אביו גורר אותו לא כל כך בכוח.
אלבין צחק למשמע המילה 'לתקן' כאילו משפחת לן היו צעצוע שבור. אבל במטאפורה- הם בהחלט היו. שבורים לגמרי.
"כן. אנחנו צריכים לשכנע אותם לחזור לדרכם הטובות."
"כן. אחרת ג'ים יציק לי לנצח.." ביש גלגל עיניים והלך יחד עם אביו אל ביתם של משפחת לן יחד עם עוד 2 משרתים.
שני המשרתים דפקו בפתח הבית. "המשמר המלכותי. נא לפתוח" אמר אחד השומרים.
הדלת נפתחה וקול כריזה נשמע כעת. "היכנסו ותיפלו במלכודות" נאמר בקול רגוע באופן מפחיד.
הם כולם נכנסו. בעוד שני השומרים מלפנים.
"מעניין למה הם התכוונו ב'נפילה למלכודות'?" שאל השומר השמאלי שנראה צעיר ופחות מנוסה מהימני.
ביש ניסה כל רגע לעקוף את השומרים אך השומר הימני דחף אותו הצידה. "לך אחורה ילד. זה לא משחק". וביש גלגל את עיניו.
"זה לא משנה. הם פשוט מתכוונים שאנחנו נשא בתוצאות" אמר השומר הימני בעוד מנסה לדחוף את ביש אחורה.
לפתע השומר הימני נפל לבור לא עמוק במיוחד. "פשוט מלכודות" אמר השומר בחצי התקף לב.
"לא יכול להיות שאלה המלכודות.." אמר השומר המנוסה ולא מנסה אפילו לעזור לשותפו לסיטואציה.
"מה אתם רציניים?!" קרא ביש נואשות באופן שהפתיע את כולם.
"לא רק שאתם באמת טיפשים אתם גם מרחיקים אותי מלעזור לכם?!" "איזה מעצבן!!"
"מה גילית ביש?" שאל אלבין.
"אפשר?!" שאל ביש את השומר בעצבנות. והשומר איפשר לו בייאוש.
"תודה באמת" ביש נאנח. הוא פשוט הוציא את כל הילדותיות שלו בבת אחת. כנראה שבזמן על מה שהוא עבר הוא הרגיש בוגר למדי. זה שגרם לו להתנהג בצורה כזו כעת.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Aventuraלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
