"הו זה מה שזה!" "הספר שקראתי על על אדן החלון אתמול. כנראה לא החזרתי אותו למדף אחרי הכל"
"מה?" גון לא הבין. "הוא חושב שאנה היא ספר." הוא התפרץ בצחוק בלתי נשלט.
"משהו היה מצחיק?" שאל כריס בבלבול.
"לאלא הכל בסדר"
"אבל זה מוזר. לא?" "לפני רגע צעקת עליי. ועכשיו אתה צוחק?" "אלה לא רגשות הפוכים?" שאל בתמימות.
"שיט, אני כזה אידיוט" חשב גון לעצמו.
"ועכשיו אתה מודאג"
"אווווו..!!"
"ועכשיו מבואס"
"כריס. אתה מזהה רגשות ממש טוב. כל הכבוד!" אמר בחיוך. "זו הדרך היחידה לצאת מזה" חשב לעצמו.
"נכון?!" התרגש כריס.
"זה אשכרה עבד" חשב לעצמו.
"אתה כזה אדיוט" חשבה אנה לעצמה ונעלמה עם ביש.
"תתאמן על זה! אתה מעולה!" אמר לו גון בעוד שנופף לכריס לשלום.
"כן, אעשה זאת עוד מעט" "מיד אחרי ש.." אמר כשקלט שביש לא נמצא לידו.
"אבל.. אבל.. הייתה פה לפני רגע"
"לאזעזל, לא הרגשתי את האנרגיה שלו נעלמת. הייתי עסוק בגון"
"טוב. נטיל גורל. אם יוצא עץ אני ארדוף אחריהם. אם יוצא פאלי אני אוותר על זה ואלך להתאמן על רגשות".
כריס הטיל את המטבע, יצא פאלי.
"טוב, אני מניח שזה לא קרה לחינם".
"אתה ממש טוב בזה" חייך גון אל ביש. "המזל הרע שלך בהחלט עובד טוב על הערפדים."
"אני מזכיר, תזוזי ואהרוג אותך!"
"אוקי, אל תתני לזה לשתק אותך, תנשמי עמוק ותחשבי על תוכנית" אמרה אנסטסיה לעצמה ולקחה נשימות עמוקות.
"מה קרה? עכשיו את נראת כל כך רגועה. מה הפירוש של זה?" אש לא הבין איך היא יכולה להיות רגועה במצבה.
"כמו שאמרת. לפעמים מוח מתעלה על כוח!" אמרה אנסטסיה בזמן שנענעה את גופה מצד לצד.
"תעזוב אותי אש" ניסתה להראות כמנסה להשתחרר.
"במצבי קיצון אפילו את מאבדת את זה. אה?" אש אמר במין גיחוך מעולץ.
לאחר כמה דקות שאנסטסיה ניענעה את גופה ואיתו גם את תיק השיקויים שלה לבסוף נפל בקבוק בעל נוזל ירוק שנטף לשניהם יחד על רגליהם.
"מ-מה זה?" שאל אש מופתע כלא יודע מה לעשות.
"זה עבד!" חשבה אנסטסיה ופלטה אנחה משחררת וראתה שזה ממש מעצבן את אש.
"אה זה.. יחזיר את מי שנוגע בשיקוי 10 דקות חזרה בזמן" הסבירה "כך שאוכל לתקן" השלימה את המשפט לעצמה.
הזמן חזר לאחור בדיוק כמו שאנסטסיה אמרה והיא מוצאת את עצמה באמצע לשרוק ברחבי חדר הכס.
"מזל שהיה לי את השיקוי הזה. ניצלתי בזכותו" אמרה אנסטסיה בשמחה ומיד התאשתה- "הפעם אני ידאג שלא יתפסו אותי ואבצע את ההסחה המושלמת." "בשביל אמא!" אמרה בנחישות.
"הפעם לא אנגן את המנגינה שאמא שרה לי. אני מניחה שאש זיהה שזו אני ולכן הסתבכתי. אנגן משהו אחר" אמרה אנסטסיה ושנייה לאחר מכן אחלה לזמזם.
הקול היה מוכר לאש אבל הוא לא היה בטוח בכך. "מי שם?" "מי נמצא כאן?"
"2 דקות מספיקות. אנה וגון הספיקן. אני מאמינה בזה." אמרה אנסטסיה והלכה אל חצר הארמון ושם ראתה את אנה עם ביש בידה על אדן החלון בחדרו של כריס. היא הבינה מה קרה וביקשה מאנה לרדת ולשים את ביש על ספר שהיה בקרבת מקום ולהפוך אותו לבלתי נראה. כך כריס יוכל לחשוב שאלו תוצאות הניסויים שלו ואין מישהו שבא לקחת את ביש בחזרה. וברגע המתאים לקחה אנה את ביש והם ארבעתם הסתלקו.
"היית צריכה לשמש כהסחה" הזכיר לה גון בעוד שהם רצים לכיוון ארמון האלפים.
"וזה מה שעשיתי. אם הייתי עושה עוד רעש הייתי מתה. מניסיון" גיחחה אנסטסיה לעצמה.
"חוץ מזה: הייתם צריכים עזרה. ראיתי שהייתם" הוכיחה אותם אנסטסיה.
"טוב.. כן. הכל יצא על הצד הטוב ביותר" הודה גון בניסיון להכחיש שחשב שאנה עדיין נמצאה במקום הספר.
"נכון מאוד!" אמרה אנה בחיוך עליז במיוחד כשביש בידיה.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Adventureלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
