שתיים על הכוונת

פרק 5- סיפורו של גון חלק 1

"מדוע הוא לא יחזור? אמא!" דרשה אנסטסיה לדעת.
ג'וליאנה שתקה ולאחר כמה שניות אמרה "הכל בגלל האדס!" אמרה כשקימתה את פרצופה.
"האדס? מי זה?" שאלה אנסטסיה בבלבול.
"הוא רוזן פה בממלכה." "תביני, לאחר שאדוארד, בעלי, מת התחלתי לקבל פניות (בהתחלה אנונימיות) שזה לא ראוי שהממלכה תוחזק ע"י אישה בלבד."
"לאחר מכן הפניות הוחרפו ונאמר בהם שאם לא אמצא גבר שישלוט בממלכה הממלכה תקרוס" "כאן הפניות לא היו אנונימיות כלל, נכתב בהם שמו של הרוזן האדס והפנייה נחתמה ע"י החותם 'crimson' שם משפחתו של האדס ושם אחוזתו."
"למה לא מצאת באמת? את לא צריכה עזרה בממלכה?"
"אמ.. למען האמת שכבר אין לי כוח לכל החיי נישואים האלה" גיחכה ג'וליאנה במבוכה קלה.
"הגיוני בשל הנסיבות" אנסטסיה חשבה ברצינות.
"אז הוא חטף את גון לשם המחאה?" שאלה אנסטסיה בניחוש.
"כן, נכון" אמרה ג'וליאנה והורידה את ראשה בצער.
"הוא נחטף כשהוא היה בן שנה" אמרה ג'וליאנה בעצב הולך וגובר. "ניסינו ניסיונות רבים להוציא אותו מן האחוזה. אך זה היה לשוא. לא הצלחנו לעשות דבר".
אנסטסיה כעסה גם היא. היא הייתה עצובה. כלומר.. זה לא מגיע לו, נכון?
"אני לא אשכח את היום שבאתי לראותו. הייתי חייבת. זה לא נורמלי שאמא לא ראתה את הילד שלה כל כך הרבה זמן."
"זה היה לפני שנתיים. עמדתי בפתח האחוזה וביקשתי להיכנס. לעומת כל הנאמר לי מהמשרתים ששלחתי להחזירו הדלת נפתחה לי לרווחה. עמדתי בפתח הדלת וביקשתי לראות את בני. האדס קיבל אותי בחיוך וקרא לגון. אך כשהאדס הציג אותי בפני גון, בני יחידי מאדוארד אהובי, ניסה לפצוע אותי עם סכין מטבח." "ראיתי את אדס מחייך, המשפט שהוא אמר לי עוד חרוט בזכרוני: "משפחת גולד לא תוכל להתקיים עוד אם היא לא מקיימת את התנאים הדרושים".
"הייתי המומה לגמרי וברחתי משם בבכי" סיכמה.
"זה בהחלט סיפור עצוב" "אני יכולה ללכת להחזיר אותו?" שאלה אנסטסיה בתקווה.
"עלייך יש חובה להישאר בארמון ולא לעוזבו! בזמנים רגישים כמו אלו יש צורך להראות שהאלפים אוהבים את כולם לא משנה אם הוא נראה כערפד, הדבר היחיד שמשנה זו הפנימיות, ההתנהגות שלכם. לכן בתור הערפדית עם ההתנהגות הנאותה עלייך להישאר בארמון האלפים." פקדה עלייה ג'וליאנה. מלבד זאת- הייתי הולכת בעצמי, אבל זה פשוט בלתי אפשרי, מסוכן להסתבך עם האדס." אמרה בייאוש.
"א..אבל...!" התעקשה אנסטסיה.
"אין ברירה.. אין ברירה... גון שלי יצטרך להישאר שם בינתיים" הגיבה לה ג'וליאנה בקול שבור מהנסיונות לא לבכות בעודה נקרעת מבפנים.
אנסטסיה הסתכלה עלייה במבט מנחם. "גון, אה? זהו שמו של אחי הקטן?" אמרה אנסטסיה במחשבותיה.
                               ***
כעבור כ10 שנים כשגון עבד כבר 6 שנים בשביל אדונו האלף הרשע האדס קרימסון.
גון היה במצב קשה. הוא בקושי ישן, בקושי אכל ולכן היה רזה ועייף עד מאוד.
גון היה גבוה, רזה, בעל שיער חום, ונמשים התפרשו על לחייו אך פנים אלה לא זכו לחיוך, מבט רציני היה לו אל כל הסובבים אותו.

"חזור לעבוד! מיד!" הפציר בו אדס.
"כמובן, אדוני" ענה לו גון.
כך זה היה בכל פעם שגון לקח הפסקה מעבודות הניקיון באחוזת קרימסון.
"תמיד תזכור גון, משפחתך זרקה אותך כיוון שהעדיפה את אחותך על פניך, אבל עכשיו אני מגדל אותך וזה לא בא בחינם. כדי שאני אעזור לך אתה צריך לעזור לי, ככה העולם עובד." אדס חזר על מילים אלה מידי חודש וכך נחרט בראשו של גון שמשפחתו היא הכי נוראית שניתן לדמיין, אך הסכים עם העובדה שהאדס לא היה מלאך בעצמו.
האדס תמיד היה נותן מידע לגון, מידע מזוייף לגבי משפחתו, והיה משתמש בזה לטובתו האישית. אפשר היה לומר שהוא ממש שיחק בנשמתו שם גון.
יום אחד, יום לפני ליום הולדתו ה11 של גון, לכבוד יום הולדתו חשב גון להביא לעצמו את המתנה הטובה ביותר- חופש, ולא הסתפק רק בזה.
"מחר יגיע יום הולדתי ה11 ולכבוד היום המרגש אני בטוח הולך להשתחרר מהצרה הזו ולנקום בממלכת האלפים, במיוחד בכן- אמא ואחות גדולה." אמר בחיוך גדול במחשבותיו.
"אני לא אסלח לכן לעולם! לכל השבט האלפי שהפקיר אותי!"
הגיע הלילה של אותו היום והאדס נשכב במיטתו.
"זו ההזדמנות שלי, אהרוג אותו ואצא לדרכי."  אמר גון כשהציץ מדלת חדר השינה של אדס.
"אבל קודם אקח ציידה קטנה לדרך" אמר כשביטנו קרקרה.
ציידתו לא הייתה מורכבת רק מאוכל אלא גם כל מיני סוגי חרבות וסכינים מהאוסף הגדול של האדס.
לגון היו מיומנויות בריחה טובות ומהירות במיוחד. כשרצה יכול היה להיות מעין רוח רפאים.
גון נכנס לחדרו של האדס והסתכל עליו במין אושר שטני.
ליד מיטתו של אדס הייתה שידה שעלייה הונחו 2 דברים שהיו שימושיים במיוחד לגון. מפתחות הרכב היוקרתי שלו ואגרטל פרחים. התוכנית הפשוטה הורכבה בתוך ראשו של גון והוא התחיל במלאכה.
גון שבר את האגרטל והעיר בכך את כל אנשי האחוזה- והראשון היה האדס בעצמו.
גון יכל להשתמש בסכין מטבח, שממנו הרגע חזר או שהוא יכל להשתמש בחרב מהאוסף אך הוא העדיף לעשות רעש ולהעיר את כל אנשי האחוזה בכוונה, כדי שכולם ידעו שהוא זה שהרג את האדס.
גון לקח חתיכה חדה במיוחד מהאגרטל השבור ושיסף את גרונו של האדס המבוהל שלא הספיק אפילו להגיב.
לפני שאנשי האחוזה הספיקו להגיע גון לקח את מפתחות הרכב וברח דרך החלון.
"מה עשית?" שאלו אותו משרתי האחוזה כשהוא עמד לקפוץ.
"טובה לכולכם" אמר גון בגיחוך וקפץ מהחלון, והשאיר את כל תושבי האחוזה ללא מילים.
גון לא לקח את המכונית איתו, המפתחות היו מספיקות לבנתיים.
"טוב, אצא לדרך" אמר גון כשהחזיק את הציידה שלו כמו סטודנט מתלהב.
"אבל קודם, לפני שנצא להופעה המרכזית עליי לעשות כמה סידורים."
גון רצה להשתמש במידע שניתן לו.
בראשית, חיפש גון את איש הזאב זאוס.