שתיים על הכוונת

פרק 25- הבחינות ממשיכות

"איפה אני?" ביש התעורר כחצי חסר תחושה.
"אתה בחדר האחות חומד. קיבלת שיתוק ואתה בטיפול קצר."
"אבל מה עם–"
"מה עם הבחינה?" השתיקה אותו מיה האחות "אתה תספיק"
"זה ללא ספק השיתוק הזמני הכללי הכי ארוך שטיפלתי בו אך עדיין תספיק".
"אני מבין. תודה לך אמ.." ביש חיפש את תג השם שלה "תודה לך האחות מיה!"
"רק תנוח" היא הסמיקה. מיה לא הייתה רגילה להעדה. תמיד אמרו לה שהיא שעננה ועושה את עבודתה באיטיות ועדינות רבה מדי. היא ניסתה לשמור על העדינות. אך מה לעשות עדינות והאצה לא הולכים יחד. אז היא הייתה מרשה לעצמה לטפל באיטיות ועדינות רק כאשר יש מספר מצומצם של פצועים.
"אני חושב שאני יכול לקום" אמר ביש כשניסה לקום וראשו אחל להסתחרר.
"אתה לא יכול!" הושיבה אותו מיה.
"את יודעת. את מזכירה לי את אמא שלי. אני אוהב את זה. את הדאגה החזקה הזו שבאה בקול מורם. זה מרגש אותי לשמוע שלמישהו אכפת ממני מספיק כדי לראות אותי מעולף ולקחת אותי ולטפל בי" הניח ביש כמה דברים על דעת עצמו.
"זה נשמע שיש לך אמא נהדרת. ובנוגע אליי- אני רק עושה את העבודה שלי. ו.. לא אני ראיתי אותך משותק. זו הייתה מישהי אחרת, ילדה אחרת".
"רגע זו..??!!" עיניו של ביש נצצו כיהלום.
ביש זרק את עצמו על המיטה באושר והשתגע מכמה שהוא אוהב ילדה שפגש רק היום!
"מאוחר! בטח כבר הגיע תורי." אמרה לונה לבן זוגה ג'ים.
"לא נראלי שהגיע התור שלך" המשיך ג'ים באימון.
"איך אתה יודע?" הרימה לונה גבה "לפי המחזוריות של 5 דקות אני מאחרת! בוא נחזור!"
"טוב, בואי" ג'ים היה מיואש מדי מכדי להסביר.
לונה רצה במהירות לאולם הבחינות וג'ים הלך די באיטיות כי ידע שאין טעם לרוץ, לא היה לו כוח לרוץ בשביל המשחק בינו לבין לונה.
"במיוחד בגלל שהוא היה מס' 50 שלא קרוב בכלל למס' הנוכחי".
"הם רק במקום 15!" "טוב עכשיו אפשר להוכיח בוודאות שג'ים הוא זה שגרם לכולם לצאת מהר יותר, אבל מה הקאטצ'?" פתאום היא קלטה. וכעסה מאוד.
"אני פשוט לא מאמינה!"
"מה קרה?"הביט בה ג'ים המום. "אף אחד לא יכול לעמוד בפני השקרים המעולים שלי. הרי אין דבר כזה שאדם יחשוד בכזו רמה" הוא התחיל למלמל לעצמו.
לונה לא ממש הבינה את המילמולים אבל כן הבינה את כל השאר "אני פשוט לא מאמינה שרצית להכשיל את ביש. כאילו לא הסתדרת איתו ורצית שהוא יעלם ממך" "מאכזב להבין את זה"
"מי אמר שהבנת נכון?!"
לפתע היא השתתקה ואז לאחר שידעה מה היא אומרת היא אמרה "דבר ראשון הוא שלא טרחת לרוץ יחד איתי מה שאומר שלא היית בסטרס, דבר שני הוא גם שהיית כל כך בטוח בזה שזה לא הגיע ל24 למרות שלא בדקת את הלוח אף פעם. עם כמה שהבטיחון שלך גבוה לא מתאים לך ללכת נגד ההגיון. וזו הסיבה 'ההגיונית' כביכול שהכי מתאימה לך לעשות."
"עלית על זה" ג'ים הסגיר את עצמו.
"אין לך גם כל כך מה לעשות" "הם יוצאים בקצב שאמרתי להם כך שביד לא יספיק לצאת בזמן." "וכך את לא תראי יותר את החרק המכוער הזה." ג'ים שמח באמירת המילים האלה אך הרגיש מיד כמה רע זה היה נשמע כלפי לונה אז הוא התכופף אליה ואמר לה: "זה טוב בשבילך. תאמיני לי". הוא הזדקף והלך לשבת במקומות שלהם "הוצאת לי את החשק להתאמן, בואי". והיא באה אחריו בליו ברירה. היא פחדה שאולי ינסה שטות חדשה למרות שהוא נראה מובס לגמרי. היא כבר לא יודעת מתי זה שקר ומתי זה אמת. המעלים שלו, ההתנהגות שלו, כל דבר בו לא היה מובן כבר.
הם חיכו יחד לתורות שלהם מבלי לדבר יותר מדי. הכי היה חשוב ללונה שסך הכל תראה מה בן הזוג שלה עושה. וחשוב לה בעיקר שאלה לא יהיו מעשים רעים.
לפתע ביש הופיע לידם. "היי! חזרת! חשבתי שהשיתוק אמור להיות הרבה יותר ארוך"
"גם אני חשבתי שהוא היה צריך להיות, הרי השיתוק היה מכמות היופי שהייתה מולי" "את אישה מדהימה לונה, באמת." אמר לה ביש בפרצוף מאוהב. וג'ים היה נראה כאילו הוא רצה הפעם להכות את ביש למוות. אך הוא וויתר על זה. הוא הבין שזה לא יעשה טוב ללונה וביש התיישב משמאלה של לונה בעוד ג'ים כרגיל מימינה.
התור של לונה הגיע. "תחכו לי כאן, בסדר?" והתרחקה מבלי לקבל תשובה.
"אני צריך ללכת" תירץ ג'ים לביד ללא צורך להסביר לו.
"לונה רצתה שנחכה לה" אמר בתמימות.
"לא מעניין, אני הולך" אמר ג'ים ונעלם.
ביש לא רצה שישנאו אותו יותר ממה שכבר שונאים ולא רצה לגלות את יכולתיו לפני הבחינה. "אנשים לוקחים עלייך מידע מכל מקום במקום הזה, כדאי להיזהר" אמר ביש לעצמו ואיפור לג'ים ללכת.
לונה חזרה "איפה ג'ים?"
"הוא אמר שהוא צריך ללכת" ענה ביש.
"מה יש לו עוד לעשות?!" נאנחה לונה.
"עוד? מה הוא עשה עד עכשיו?" שאל ביש בשיא התמימות.
"עזוב, לא חשוב" היא לא רצתה שגם ביש עכשיו ישנא את ג'ים.
שנייה לאחר מכן לונה הביאה לביש חיבוק. ביש לא הבין מה המשמעות של המעשה הפתאומי הזה, אבל הוא אהב את העובדה שהאחת שמאוהבת בו מחבקת אותו.
אחד השפוטים של ג'ים שנתקל במקרה בטעות של שתק. הוא הלך לספר לו מיד.
"אני מבין. אני אטפל בה. לעזאזל, למה קיבלתי אישה כל כך לא מחונכת?"
ג'ים חזר לאחר כמה דקות כשהוא רואה את ביש ולונה מחזיקים ידיים. "עד כמה עמוק היא עכולה לרדת?" הוא ממש לא אהב את כל הנעשה.
"מה את חושבת שאת עושה?" ג'ים החל להכות אותה. הסבלנות שלו נעקרה ממקומה.
ביש לא יכל לשתוק יותר, עם כמה שהיה בא לו עד עכשיו להחטיף לילד הזה כאוגן ולא רצה. עכשיו הוא מרגיש תחושת חייבות שכזו.
"אל תגיד לי שאתה מבין רק באלימות?" שאל אותו ביש.
ג'ים לא חשב שהוא מדבר אליו והוא אמר "כן, זו כמו שפה שנייה בשבילי" הוא אמר מסופק.
"אז אתה מבין את זה?" הביא לו ביש אגרוף חזק במיוחד. "ואת זה?" השני בא "ומה לגבי זה?" השלישי והבאים אחריו הגיעו. לבסוף ג'ים ירד מלונה. "אל תתקרב אלינו. תשב מרחוק" פקדה עליו לונה וג'ים החליט לעשות כרצונה והלך לשבת רחוק מהם עד כדי כך שלא היה ניתן לראות אותו.
"פשוט תתעלמי ממנו" נאנח ביש מכמות הטמטום שיכולה לצאת מאדם אחד.
"אבל אתה פשוט הכתה אותו ככה.."
"אה כן, מצטער על זה. לא היית צריכה לראות את זה."
"ואם לא הייתי רואה את זה זה היה הופך לפחות אלים?"
"לא התכוונתי לזה. פשוט תמיד לימדו אותי שבנות הן עדינות וצריכות כמה שיותר רגשות חיוביים. זה לא יהיה נחמד עבור בת לראות דבר שכזה."
"תראה, התפיסה שלך היא מוכללת מדי. אבל בגדול זה כן נכון שרוב הבנות הן יותר 'הטיפוס הרגיש'." "אבל!" חידדה לונה נקודה חשובה "אי אפשר לקבל רק רגשות חיוביים בחיים. יש הבדל בין מציאות לטשטוש האמת." "חוץ מזה זה ידוע שמי שמסתיר את הדברים הרעים שבו בשביל בת הזוג שלו מדרדר לדברים קשים יותר בהישענות על העובדה שיהיה ניתן להמשיך להסתיר, וגם שאדם כזה נהיה שקרן טוב מדי שזה נהיה מסוכן".
ביש לא ציפה לכזו תוכחה, אך הוא ידע שהיא דואגת לו ולה והמחשבה הזו שימחה אותו "אני יודע את כל זה, קראתי הרבה ספרי פסיכולוגיה. אבל עדיין אני מצטער על כך שראית שהרבצתי לו. גם אם הגיע לו."
"אני ממש בסדר. זה לא מפריע לי. לא כי אני בעד אלימות אלא כי כבר התרגלתי"
"התרגלת? איך?" שאל ביש בסקרנות יתרה.
"אני כבר אספר לך יום אחד"