"מאוחר מדי לונה. היית צריכה לחשוב על זה לפני שהתנשקת עם היצור הזה" ג'ים הסתכל על ביש ועיוות את פניו.
"ג'ים. מצטער.. אני.." ניסה ביש להסביר ואז החליט פשוט לעמוד על דעתו. "יודע מה" התעצבן ביש "אתה צריך פשוט לקבל את זה וזהו זה" הוא נזף בג'ים.
ג'ים התקשר והתעלם מהיללות של לונה ברקע ומתוכחתו של ביש.
"הלו?" ג'ים הספיק רק לומר וביש מיד התנפל עליו וחטף את הטלפון מידו.
"הלו? ג'ים?" החזיר אביו של לונה.
"שלום. מדבר ביש. החבר החדש של לונה. אני רוצה לדבר איתך. תגיע לבית הספר עכשיו" קבע בשבילו ביש.
"בסדר" החזיר אביו של לונה. אך זה נשמע 'בסדר' של 'חכה תראה, תקבל מכות לפנים' ולא של 'סבבה, בוא נדבר'.
"לונה. לכי להתחבא או שתפגעי" הורה לה ביש ולונה ברחה.
"אני דווקא הייתי שמח שהיא תישאר" ג'ים תפס בידה כאשר ניסתה לברוח.
"תשחרר אותה ג'ים" פקד ביש בסמכותיות.
"אתה חושב שאחרי כל מה שעשית לי אתה יכול לתת לי פקודות?" "אל תצחיק אותי"
"אתה כל כך מוזר.." ביש נאנח.
"אם כך אז תסביר לי" "למה הצלת אותי ואת קייסי מהמשפחה שלך?" "ההגיון אומר שאם אתה כל כך שונא אותי היית משאיר אותי למות שם."
"אל תכליל!" התעצבן ג'ים. "אני כבר לא כל כך שונא אותך.." אמר ג'ים בגמגום היות והיה לו קשה להגיד את המשפט. "אני שונא אותך ואת לונה יחד." "אם פשוט תעזוב אותה- נוכל להיות חברים" הציע ג'ים והחשיב את העסקה לטובה.
"מצטער. אבל לא. אם אתה טיפש מספיק בשביל לא להבין את המציאות אתה לא ראוי להיות חבר שלי" הסתכל עליו ביש מלמעלה.
זה עיצבן מאוד את ג'ים והוא ניסה להכות את ביש.
"חוק מספר 12A. אסור לתלמידים להכות זה את זה" "החוק הזה פרח מזכרונך?" שאל ביש בעוד הוא עצר את האגרוף שג'ים כיוון לבטנו.
ג'ים יצא משם מושפל. נזכר שהוא שיחרר את לונה כאשר איבד שליטה והיא ברחה לה. "אין לך מושג מה מחכה לך. ביש." מלמל ג'ים ונכנס חזרה אל אולם הנשף.
"בחיי. אני שונא את הילד הזה" "הוא כל כך לא צפוי" ביש אמר לעצמו והתיישב באנחה ובבילבול.
בזמן שביש חיכה עלו תהיות לראשו כגון.
"אולי לא הייתי צריך לתת ללונה להישאר. מה יהיה בשבילה יותר טוב מלקחת חלק בסיום המקרה המטומטם הזה."
"אני אלך להביא אותה" חשב ביש וקם ממקומו.
בדיוק באותה השנייה משכה את תשומת הלב של ביש מכונית למבורגיני שחורה. מתוכה יצאו שני אנשים. איש אחד- גבר מלא, בעל חליפה ומגבעת. מרחוק היה ניתן לראות את חיוכו כאילו ניצח ב50 משחקי פוקר ברצף. בקיצור- נראה כחלאה אמיתית. והאדם השני- מה זה? זו לונה!
"לעזאזל!!" קרא ביש ובא לרדת השניים במהירות עצומה. טוב. לרדת בעיקר בשביל לראות לשלומה של לונה.
"מה לעשות עכשיו?!" ביש היה מזועזע.
לפתע קייסי הופיע. שם את ידו על כתפו של ביש. מספק לו תמיכה "אתה צריך עזרה?" קייסי שאל בקול רך.
"אני מעדיף לעשות זאת לבד" עייניו של ביש הפכו אפורות. והוא ירד מטה. משאיר את קייסי לבד.
"אני צריך אותך ביש. כמו שאתה צריך אותי" אמר קייסי בעוד הוא נזכר ביום שביש אמר לו שהוא זקוק לו. אותו היום שהחזיר אותו אליו. קייסי נלחם קשות בדמעותיו. זה היה לו קשה. והוא פשוט התיישב ובכה. אך ביש לא שמע דבר. הוא התרכז בירידה מטה.
"לונה!" קרא ביש כאשר נחת בעוד היא מתחבאת מאחור.
"אז אתה ביש החוצפן" אמר אביה של לונה. "אני מזהה את קולך משיחת הטלפון הקטנה שלנו"
"מסכנה לונה. יש לה אבא כזה דוחה" חשב ביש לעצמו בקול.
"למי קראת דוחה?!!" התעצבן האב.
"אופס. אמרתי את זה בקול"
"תקשיב. תשחרר את לונה" ביש קבע.
"הבת הקטנה שלי חוזרת הביתה לתמיד. היא לומדת בבית הספר המפוקפק הזה שהותקף עד לא מזמן רק בגלל ג'ים. התגעגענו אליה מאוד"
ביש הרגיש כמה מילותיו היו מפוקפקות. הוא לא יכל לסבול את זה. "ללונה טוב פה. איתי"
נראה שהמשפט הזה הכאיס את אביה של לונה יותר מהעלבותיו של ביש. "רק אני אקבע מה טוב לבת שלי!" צעק אביה של לונה בהנפת אגרוף.
ביש התחמק בן רגע וזה לא נראה שזה מפתיע אותו. והוא רק המשיך להניף באגרופיו לכיוון ביש שלא נראה שזה מצליח לפגוע בו.
"תחזיר את לונה" ביש אמר.
"לא רוצה" אמר האב בהנפת אגרוף נוסף. ביש כמובן התחמק.
"לונה תשאר כאן" ביש קבע לבסוף אחרי מיליון פעם שניסה לשכנע.
"בחיים לא! לונה לא תישאר עם אדם כמוך. האדם שהרס את הקשר עם אירגון טאי"
"אירגון טאי? מי הם?" שאל ביש מופתע. "לא התכוונת למשפחת לן?"
אך האב לא שמע מרוב כעס עליו.
לביש נמאס להתחמק מהאגרופים. הוא תפס בידו והכניע אותו על הרצפה.
"או שתספר לי מי הם אירגון טאי או שאני אשבור לך את היד" איים ביש. "אה. ובנוסף לכך- תן ללונה להישאר"
"אם אתה רוצה לשבור לי את היד- עשה כרצונך" "אך לא אשחרר את הילדה."
"אני מאוד רוצה" הרצין ביש. "אבל זה לא יתן לי דבר"
"ובנוגע לארגון טאי- זה השם של האירגון בו נמצאים ג'ים ומשפחתו"
"אהה, הבנתי. אז באירגון טאי נמצאים משפחת לן" הבין ביש "עכשיו זה בהחלט נשמע הגיוני יותר".
"תקשיב" אמר ביש שעדיין אוחז בו. "יש לי הצעה בשבילך". "מה אם תגורו בארמון לזמן מה ובתמורה לכך תנתק את הקשרים שלך עם משפחת לן (או אירגון טאי. לא אכפת לי אין תקרא להם) ותאפשר ללונה לחיות את חייה כפי שהיא רוצה?" ביש הרגיש שהוא הציע הצעה נדיבה. הרי האלף רודף כסף. לא? מה יותר מתאים מזה?
נראה שהוא באמת אוהב את ההצעה. "ותוסיף לכך שיסדרו לי עבודה מכובדת" האב הוסיף בשחצנות.
לביש לא היה כוח להתמקח. "עשינו עסק" הוא שיחרר אותו והאב התרחק ממנו בשלושה מטרים לפחות.
העובדה שאבא של לונה פחד ממנו הצחיקה את ביש. אבל גם העציבה אותו. העציב אותו שאין ללונה משפחה אוהבת וחמה במיוחד.
"אני מציע שתלכו לארוז" ביש הפסיק לשקוע במחשבות. "אתם תגורו בארמון למשך שבוע ממחר"
האב נכנס למכונית. נראה שמח מההצעה. עד כדי כך שזה גרם לביש לחשוב האם הוא מתכנן משהו. בעוד ביש תוהה לונה באה לביש. וחיבקה אותו חזק עד שכמעט הפסיק לנשום. בנוסף לכך שלא ציפה לחיבוק.
"אני שמח שהוא לא פגע בך בסוף" הוא אמר ברוך.
לונה חייכה. "גם אני".
"קדימה לונה. צריך למהר הביתה ולארוז" האב צפר במכונית שלו.
"אני.. אוהבת אותך" לונה האדימה. "מאוד!" היא הדגישה.
"אני יודע" ביש אמר וגיחך. "גם אני" הוא הוסיף. ושניהם צחקו יחד.
האב המשיך לצפור בקול מחריש אוזניים. לונה נופפה לביש לשלום בעוד היא הולכת הליכה אחורית לכיוון המכונית. זה היה רעיון גרוע. כי כמה שניות אחרי זה היא קיבלה מכה בראש מעמוד חשמל.
היא התעלפה.
ביש התקרב. "היא מדממת!" הוא היה בהלם. "אני אפנה אותה לבית החולים" צעק ביש חזק מספיק בשביל שאביה ישמע. אך לא נראה שזה עניין אותו. הוא כבר נסע.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Приключенияלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
