"אני רק מציע את העסקה הרצויה שתואמת את המצב." אמר ג'ים שידו מוחבאת מאחורי קיר המסדרון.
"לא הצלחת להיפטר מווילאם?" גיחך ביש וג'ים נראה מובך.
"תסתום!" הוא התעצבן. וגילה את ידו. ווילאם אחז בידו של ג'ים כאילו חייך תלויים בזה. בקצב הזה לא היה ברור אם תשאר לג'ים יד עוד זמן מה.
"ירגיע אותך אם אני אדבר עם לונה?" אמר ביש. להוט שג'ים פשוט יעוף משם.
"כן, אתה יכול" ג'ים משך בכתפיו. לא מבין את הרמז.
ביש נאנח, "טוב קייסי, חכה לי כאן, בסדר?"
"אולי כדאי שנדבר כולנו?" שאל קייסי.
"לא, עדיף שלא" אמר ביש והלך. הייתה זו שעת הפסקה מן האימונים, הוא מצא את לונה בחדרה, במקום הראשון שחיפש אותה, משרתת הברישה את שערה ולונה נראתה מופתעת ונרגשת לבואו של ביש.
"היי ביש, מה נשמע?" היא אמרה בשמחה. היא הייתה שמחה שביש בא לבקרה. בעצם כי מעולם לא עשה זאת.
"היי לונה" ביש היה עצוב שלונה שמחה כל כך, עצוב שבעוד כמה רגעים ליבה הולך להישבר.
הוא התיישב ליד לונה שמיהרה לדחוף את המשרתת אל תוך ארון הבגדים. "הוא בטח רוצה להציע לי סוף סוף!" אמרה בהתרגשות.
היא התיישבה מרוגשת, ביש לא הבין מה עובר עליה. היא התכופפה לנשק את ביש היושב וביש שם יד על פיו.
"בדיוק על זה באתי לדבר איתך לונה" אמר ביש.
לונה הרימה גבה. "לדבר על מה ביש?" היא התיישבה לידו ושינתה את הבעת פניה, הפעם היא נראתה מודאגת.
"אני– אני כבר לא אוהב אותך כמו שאת חושבת" המשפט צבט לביש בלב כשנזכר בחוויות שעברו השניים יחד.
"מה קרה??" נראה שהבעת פניה מאיימת להשתנות שוב, הפעם לכעוסה.
"אני מצטער" אמר ביש בראש מושפל וזה גרם ללב של לונה להתכווץ לגודל של צימוק מסכן.
"אז– אז אני כבר לא אוהבת אותך בכלל" היא ניסתה לצאת משם בריצה.
ביש תפס בידה. "חכי!" "אני רוצה שנשאר ידידים" הוא אמר מלא תקווה לבקשתו.
"ביש, מה קרה לך? ממתי שכחת שאתה אוהב אותי?"
"התאהבת במישהי אחרת?!" לפתע עלה בלונה הרעיון, שהפתיע אותה מאוד שחשבה שאולי זה נכון.
"מישהי? לא, לא ממש..." חשב ביש לעצמו ואז הגיב ללונה בקול "לא".
"לונה, אני באמת מצטער. אני יודע שאת שונאת אותי עכשיו. יש לך את כל הזמן שבעולם לחשוב אם את רוצה להישאר איתי או לא. תוכלו להישאר בארמון עד שתחליטי". ביש נאנח במחשבה שיכל להיפטר מהר יותר מאביה, אך מסתבר שזה הדבר הנכון לעשות.
"טוב" אמרה לונה בפרצוף חמוץ, חצי מרוצה.
"אני שמח" אמר לה ביש בחיוך ידידותי, ככה לונה פירשה אותו בכל אופן כי כבר הבינה שהוא לא מאוהב בה. לכן נעצבה למראה החיוך.
ביש שם יד על ראשה "זה לא משנה את העובדה שאת עדיין ממש חמודה" הוא אמר והלך. השאיר את לונה מעט מבולבלת. אם כי קלטה את העיקרון המבאס. מה שבטוח- ליבה נשאר מכווץ לגודל של צימוק. כאילו שהיא מאוכזבת ממה שקרה. היא רצתה לברוח אחרי שהיא מחטיפה לביש בלי סוף. אבל משהו בה רצה לכבד את מה שביש ביקש ממנה. היא עדיין אהבה אותו גם כאילו ניסתה שלא.
ביש חזר לקייסי, רואה שהיד של ג'ים עדיין בחיים ומשום מה באורח פלא ווילאם לא אחז בה. במקום זאת, הוא ישב ליד קייסי והם לא הפסיקו לדבר.
"אה, היי ביש" אמר קייסי. "דיברת עם לונה?"
"כן" ביש התיישב בניהם וקטע אל השיחה. מאיזו שהיא סיבה הוא לא רצה לשמוע אותם מדברים יחד.
ביש סיפר לקייסי מה שאמר ללונה ואמר לו לא לדאוג בלי להסתכל על ווילאם- סתם מיותר. הוא מתחיל אפילו להתחרט שרצה להיות חבר שלו. ביש הרגיש משונה, חלק ממנו אהב את ווילאם וחלק ממנו שנא אותו שנאת מוות. וביש לא ידע מה גרם לחלוקה הזאת.
קייסי שמח, בעיקר על זה שלא סיפר ללונה יותר מדי. אבל גם על זה שהיא נשמעת בשלבי עיכול המצב.
"בואו נלך להמשיך להתאמן?" שאל ביש לבסוף. מסוקרן לראות איך כולם מתקדמים.
ג'ים, קייסי, ווילאם וביש יצאו לחצר הארמון וכולם המשיכו להתאמן וביש הצטרף למשפחתו שהייתה על מרפסת הארמון בעבור פיקוד.
"נעלמת ליותר מדי זמן" אמרה אנה לביש במבט רצחני.
ביש בלע רוק בחוזקה, הפעולה לא תרמה לאבן שהרגיש שיש בגרונו.
"מה עשית כל הזמן הזה?" הוסיפה.
"אני .. עשיתי כמה דברים.." מלמל ביש.
"כמה דברים? כמו מה?" שאלה אנה וביש לא ידע מה לומר אז הוא העדיף לשתוק וחזר להסתכל על כיתתו. ולבסוף, לאחר כמה שניות החליט לרדת לשם.
"היי כולם!" אמר ביש וחילק כיפים לחבריו.
"טוב, המשימה של עכשיו היא לפלח אבנים קטנים בעזרת הנפת חרב. שכל אחד יקח מהערמה 500 אבנים." קרא ביל מרשימת המטלות המוטלת עליהם. הוא התחיל להיות סוג של מנהיג הכיתה מאז יום התקיפה. הביטחון שלו ניכר בו.
לפתע ביש ראה את לונה, עצבנית במיוחד על קייסי. ולידה לא אחרת מאשר לאריסה.
לונה התחילה לזרוק אבנים על קייסי "לעזאזל איתך!" היא לא הפסיקה לקרוא.
"הו שיט, העניינים מסתבכים" קרא ביש באנחה ומיהר אליהם.
"מה קורה כאן?" שאל ביש את לונה. שהיה ברור שהיא מקור הבעיה.
"ש-שום דבר!" היא הזדקפה.
ביש עמד שם זועף, ואז רק לקח את לאריסה משם בכדי לדבר איתה בייחידיות.
"מה עשית?!" הוא התעצבן.
"מה שהיה צריך לעשות. סיפרתי ללונה את האמת. מגיע לה לדעת." היא אמרה בקרירות. מה שעיצבן את ביש אפילו יותר.
לונה קראה תיגר על קייסי. "אני הולכת לחסל אותך פשוט!" אמר בביטחון ובחיוך מטורף.
קייסי, שרק עכשיו הפסיק להיפגע מאבנים. אמר לה: "אולי עדיף לך פשוט לקבל את המציאות? " הוא שאל בתקווה מלאה שזה מה שיקרה.
"מציאות? איזו מציאות?" לונה גיחכה, היא נראתה על קו הטירוף. "ביש אפילו לא אמר לך שהוא אוהב אותך! למה שהוא יהיה איתך בכלל?! חתיכת ערפד מסריח".
קייסי החוויר למשמע הקללות. זה העציב אותו. במיוחד העציב אותו שהוא היה שמח להחטיף לה. לכן ניסה להתאפק.
לונה לא ציפתה לכך שהוא יתאפק. "אם אתה לא תתקוף ראשון אני אתקוף!" היא קראה והסתערה עליו.
"חבל לי שזה הפך להיות קרב" אמר קייסי והתחמק הצידה מההסתערות הפראית של לונה, משתק אותה בעורפה והיא נפלה על הקרקע.
קייסי התקופף. "מצטער, אני לא רוצה להילחם" לחש לה קייסי באוזנה והתרחק.
"לונה, בבקשה תקבלי את זה" ביש בא ללונה והציע לה יד כדי שתקום.
לונה הייתה עצבנית על ביש שנתן לה להיות מובסת בצורה משפילה שכזו. היא תקעה בו מבט זועם.
"אני מצטערת ביש, אין מצב". היא סירבה לקחת את ידו. אולי תרתי משמע?
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Przygodoweלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
