לאחר זמן מה הגיע תורו של ביש "מס' 40!" והוא נכנס לחדר הקטן.
"שלום, ביש גולד, אנו נתחיל בשלב הראשון" אמר שופט בעל קול נמוך ושיער שחור קצוץ ששמו יירמן.
"בשלב זה תצטרך לעשות בחינה.."
"בחינה פיזית רבת מאמצים. נכון?" השלים אותו ביש.
"מאיפה אתה יודע? אתה זה שהתעלף בזמן טקס הפתיחה" שאל שופט בעל שיער בלונדיני שופע ועיניים כחולות שהיה נראה שחצן למדי שמו היה קאיר.
ביש נלחץ, הוא לא הבין מדוע מתוך עשרות אלפי תלמידים השופט הזה שם דווקא עליו את העיניים. אך לאחר כמה שניות נרגע ואף גיחך למעט. "קודם כל יש אנשים שלא יודעים מתי לסתום את הפה, אבל לא מהם שמעתי. אני די מתבייש לדבר עם אנשים אחרים שרק פגשתי אז וודאי שלא אשאל. בכל מקרה....היה לכם קובץ די מסודר עם כל החומר על הבחינה הזו. כולל פרוטקציות והזוגות שלהם בשלב מס' 3. אני צודק?"
"אבל לקובץ היה קוד מסובך מאוד, אין סיכוי שתלמיד כמוך יפתור אותו" אמר יירמן.
"זה לקח לי כשבוע, היה ממש מעצבן לשבת על זה כל כך הרבה זמן" השיב ביש כשהשאיר את כל השופטים המומים.
"וואו הצלחת לפתור דבר שכזה בשבוע?" שאל השופט קאיר בפתאום מן שמחה וקריאות עידוד שביש. ביש לא הבין מה פירוש האנרגיה ההפוכה הזו?
'טוב, אתה לא צריך בחינה פיזית, אתה תהיה משובץ ליחידת המחשבים לאחר שתראה לנו את הדבר שיקדם את עתיד העם האלפי."
"לאזעזל התאמנתי כל כך הרבה לחינם" חשב ביש לעצמו "כן, וודאי, רק רגע.." אמר בקול.
"זה הנשק החדש שיגן על צבא האלפים" הכריז ביש בעוד שגרם לרוח המקוללת לצאת החוצה.
"תכירו את סקוטא, האחד שיגן עליכם. קודם כל אין מה לפחד- אני שולט בו כראוי" אמר ביש כשראה שסקוטה מתקרב להריח את השופטים. הוא היה נראה כמו חיה על 4, בעל אוזניי כלב צייד, פרווה ארוכה ונעימה כשל זאב וזנב מתפתל. וכל גופו צבוע בצבע כחול זרחני.
"סקוטא זה קיצור של סקוטאדי- אפל ביוונית. תבינו, קראתי לו בשם זה כדי שיזכיר לי שאני צריך לעבוד קשה כדי לשלוט בו ולכן- לעולם לא אאבד אותו. אז אני יכול להגיד ששמו מציין גם את הדרך הארוכה שעברתי ושאני גאה בה."
"ומה הגור שלך יכול לעשות?" גיחך השופט קאיר.
"הרבה!" ביש התעלם מהעלבון.
"דבר ראשון- לאחר שסקוטא יצא מגופי הגבלות הקללה כבר לא תקפות עליי. במילים אחרות אני כבר לא צריך להתרחק מאנשים ואוכל להקים שיתופי פעולה, ובנוסף לכך הקללה החלישה אותי (זה היה מאוד מורגש בתקופת האימונים למבחן הפיזי) עכשיו אני חזק יותר אך לצערי סקוטא המסכן סוחב את כל הסבל הזה לבדו. אך הוא מסוגל לכך" אמר ביש כשליטף את ראשו של סקוטא.
"דבר שני- בצורה הזאת אני יכול לשלוט בבישים שסקוטא אחראי עליהם ולהשתמש בכך בתור נשק פסיכולוגי ופיזי יחדיו."
"בגדול...פספוס בשבילכם לא לקבל אותי" סיכם ביש במילים אחדות.
"אני מסכים שמצפה לך עתיד מזהיר" אמר לו יירמן.
"אני לא מסכים לדבר אחד" אמר קאיר.
"מה הבעיה?" שאל יירמן.
"אני לא חושב שהפרחח הזה מתאים ליחידת המחשבים. לדעתי הוא צריך לגשת לשלב הראשו. הרי גם אבירי מחשבים יצטרכו יום אחד את זה."
"אני בסדר עם זה." הכריז ביש.
"אבל.. אני יכול להילחם עם הנשק שלי?" שאל.
"בגלל שהנשק הוא חלק מגופך והוא לא יכול לעזוב אותך זה אפשרי. בניגוד לכלי נשק אחרים שעלולים להיקלע למצב בו הנשק לא נמצא עימך." הסביר שופט נוסף בעל שיער סגול כהה ששמו רן.
"קדימה! משימתך לסיים את התרגילים המוקרנים תוך ה5 דקות הבאות!"
"יש פה מלא תרגילים. אני אתעלף אם לא אעשה הפסקות באמצע." ביש הזדעזע מכמות התרגילים. "טוב נו, אז אעשה הכל מספיק מהר כדי שיהיה לי מספיק זמן להפסקות קצרות באמצע." ביש הרגיש ממש עצלן אך הוא גם עודד אל עצמו באיזו שהיא צורה.
"אני רוצה לראות אותך עושה את זה!" קאיר ממש רצה שביש יפסל.
"גם אני רוצה לראות את זה. באמת." אמר יירמן באמיתות נפלאה. אך בשונה מקאיר הוא רצה שביש יעבור.
"סיימתי" אמר ביש כשהרים את ידו לניגוב הזעה שנטפה ממנו.
הסטופר הראה כ4:38 דקות. "פיו, זה היה קרוב!" אמר ביש כשהרגיש שהאבן שישבה על ליבו עכשיו אינה קיימת יותר. "אני ממש שמח." "כמעט מתלהב שאני חי."
"אתה לא תתלהב על כך להרבה זמן.." חשב קאיר לעצמו.
"בתור אביר להינצל ממוות יהיה בשגרה שלך." אמר יירמן בקול.
"זה תלוי בכמה אתה מפורסם" עינו של קאיר קפצה ממקומה בעצבנות.
ביש הגיב בגיחוך ויצא מהחדר "טוב, אני מניח שסיימתי." ביש אירגן את עצמו ליציאה. "מעניין נגד מי אהיה בשלב השלישי שלי?" הביט בעיניין רב בקאיר שעדיין היה מעוצבן להפליא ויצא מן החדר.
"איך הייתה הבחינה?" שאלה לונה בקוצר רוח.
"אני חושב שעברתי" "אבל נראה לי שעיצבנתי שופט. רוב הסיכויים שהוא 'ינדב' את עצמו ללחימה נגדי בשלב השלישי. והוא בטח שלא ירחם עליי." ביש הרגיש שאבן חדשה עולה על ליבו. הוא לא אוהב שדברים מטרידים אותו.
"אני בטוחה שזה יהיה בסדר" חייכה אליו לונה בחיוך מתוק ואמיתי.
ביש האדים. הוא לא שמע הרבה מילות חיזוק בחייו. הרי מאז שהוא היה תינוק הוא בילה את כל זמנו בחדרו.
"תודה. אני שמח שאמרת את זה. אני לא רגיל למילות חיזוק" חייך אליה ביש בחזרה.
"באמת? גם אני לא!" אמרה לונה.
"וואו, מדוע? אני הייתי מנודה מהמשפחה ומהממלכה כולה עד שהכל הסתדר בזכות תרופות מיוחדות שדודה אנסטסיה ואני פיתחנו יחד."
"הסיבה שלי היא.. אממ.. אני לא רוצה לספר לך בנתיים" אמרה לונה כשכיפה את ראשה בבושה.
"זה נשמע משהו כבד. את לא צריכה לספר אם את לא רוצה" אמר לה ביש כששם יד על כתפה לאות עידוד.
"תודה שאתה מבין" היא הרימה את ראשה וחייכה אליו חיוך קטן ומותש.
ביש לא ידע אם היא נהתה תשושה מהמחשבות הרבות או שזה היה מהבחינה שלה ולא שם לב למבטייה הקודמים. או אולי משניהם.
"בואי נלך לקנות משהו לשתות." הציע ביש להרוות את היובש בגרונה של לונה לאחר המחשבות הקשות.
"הקרבות של השלב השלישי יתחילו בעוד מספר דקות. בבקשה שבו במושביכם עד שאקרא לכם לקרב. שבו אני אשפוט" אמר השופט בעל השיער הסגול רן.
"אני שמח שהוא השופט. הוא די נורמלי" אמר ביש כשהוציא את פחית השתייה מהמכונה. ואז דפק את ראשו בפתחה "אאוץ' " התבאס ביש ולונה גיחכה.
"בא לי להוציא את סקוטא לטיול להיטים קרובות מאוד את יודעת?" עכשיו גם ביש גיחך.
"סתם צוחק, אני לא יכול להוציא אותו עכשיו. בטח צופים במהלכים שלנו. צריך לשמור את הכל לקרב האחרון"
"נעבור אותו ביחד, בסדר?" עודד אותה ביש עם אגודל למעלה.
"בטח!" לונה שמחה להיות ליד ביש, ללא ספק כיף יותר להסתובב איתו מאשר עם ג'ים.
"בקרב הבא השופט קאיר יבחר את המתמודדים שילחם נגדם" הכריז רן.
"הו, הגיע תורי" ביש סיים את פחית המיץ בלגימה אחת, נפרד מלונה "אני מבטיח שאנצח. צפי בי, טוב?" הוא אמר בחיוך בעוד שחיבק אותה ורץ במהירות הבזק אל הזירה.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Pertualanganלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
