הבוקר הגיע- ליתר דיוק הזריחה. והרביעייה הייתה בחדר הכס כפתרון בעיה ראשון של גון.
"היי דוד" ביש גירד מאחורי ראשו.
"ביש הכל בסדר?" גון נראה מעט מודאג.
"כן. רק אני רוצה להתייעץ"
"אני מבין. בסדר. קדימה תתחיל" אמר גון.
ביש החל להסביר. רוב ההסבר גון הסתכל רק על תנועות ידיו של ביש, הוא שמח לראות איך הוא גדל.
גון תפס חצי הסבר, הוא הבין שהילד ששמו קייסי צריך בית חם.
"אז אתה אומר שקייסי שהוא במקרה גם ערפד יגור איתנו?" שאל גון בפה חצי פעור וחוסר הבנה מוחלט.
"סמוך עליי ועל אנסטסיה" אמר ביש.
"אני אתייעץ איתה" אמר גון.
"בנתיים ספר לי ילד איך הגעת לכאן?" ביקש גון.
"ברצינות? אני הרגע הסברתי לך!" אמר ביש בכאס.
"מצטער, לא ממש הקשבתי" גיחך גון. "הבנתי רק שאתה רוצה שהילד יגור פה. למה? איך פגשת אותו? למה קייסי הגיע לפה בכלל? זאת אני לא יודע".
"אני אספר לך הכל מההתחלה" אמר קייסי. "אממ.. טוב.. כשהייתי קטן כל אחיי היו שונאים אותי, עד כדי יום שהם מכרו אותי, מכרו אותי לאיש זקן ועייף, פחדתי ממנו ולא רציתי ללכת- אל לא הייתה לי ברירה. האיש הזה הוא פרופסור– מאקדמיית לוסי. ובגדול גם המורה של ביש. האיש הנורא הזה סחט ממני את יכולות קסמיי כדי ליצור תרופות קסם (בעיקר תרופות מרפה- התחום שאני מתמחה בו). כפי ששמתם לב אני מאוד רזה זה לא תמיד היה כך- רק לאחר שהאדם הזה גנב ממני את רוב האנרגיה שהייתה בגופי. אני בן 14 אך אני נראה כבן 11 בתוצאה מחוסר התפתחות." הסביר קייסי.
"סליחה, אני מרגיש שקצת חפרתי על זה" התנצל קייסי מיד.
"אף אחד מעולם לא הבין אותי" נאנח, "במשך 14 שנה חייתי בסביבה שלא קיבלה אותי, בסביבה שלא היה לאף אחד אכפת ממני באמת. זה היה נורא כואב."
"אני מבין אותך". גון נגלה לפניו. "גם אני הרגשתי בעבר שאף אחד ממשפחתי לא מקבל אותי." "הכאס שלנו היה דומה." הסביר גון.
גון התחיל לחבב את הנער (מסתבר שהוא כבר פחות ילד..) אך עדיין היה זקוק לשיחה עם אנסטסיה.
גון נכנס לחדרה של אנסטסיה, היא לא הייתה בחדרה, לפי דבריה של אמה היא יצאה למאורה של זאוס, גון הניח שזה היה עבור שיחת 'הימים עברו' כזאת.
"ביש, לכו לבית הספר. כשתחזרו אני אגיד לכם את החלטתי" אמר גון ברכות וביש הבין.
"רק שאלה אחרונה לי אליך קייסי" גון הפנה את מבטו לקייסי.
"היות ואתה ערפד זה חשוב לנו..." אמר גון.
"אממ..טוב.. כשאתה איתנו אתה תשתה דם של בעלי חיים. ולא של אנשים. בסדר?" שאל גון במבוכה.
"דוד! כבר דאגתי לזה!" "ידעתי שזה מה שהכי יטריד אותך." צחק ביש, גון הצטרף וקייסי גיחך.
"אני סומך עלייך בעיניים עצומות ביש אחייך יקר שלי."
"אה, אני צריך גם להדפיס משהו. כבר חוזר" ציין ביש וחזר בין רגע.
שניהם השתחוו ויצאו משער הארמון יחד.
"נתראה" גון נופף בידו בחיוך ושניהם הלכו לבית הספר.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Maceraלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
